מקורות
כמו שמצינו בכל הדורות שתעניות של יחידי הדור העמידו העולם כולו, ובגיטין (נז.), איתא שר’ צדוק העמיד את בהמ”ק ארבעים שנה בתעניותיו. ויסוד זה כבר מדוקדק בלשונו של רש”י (בסוכה שם), שפירש שרשב”י נתכווין, בזכותי אני “סובל” כל עוונותיהם ופוטרן מן הדין. וכן פירש להדיא המהרש”א. ושמא י”ל דהיינו גם ע”י מה שנתייסרו י”ג שנים בצער מחילות בהיותם במערה, וגם כל ימיהם היה תורתם אומנותם והתנזרו מכל ענייני ותאוות העוה”ז בתכלית הריחוק.
והרמח”ל בספרו דעת תבונות (ח”א סי’ קס”ו) כתב בזה דברים מופלאים והוא, שיש ייסורי צדיקים שסובלים למרות שלא מגיעים, בזכות זה יזכו רשעים לעוה”ב אע”פ שלא מגיעים. וזו מידת הדין והיושר, כשם שהצדיקים סבלו שלא כדין, כך הרשעים יזכו שלא כדין. וצדיקים אלו יזכו בזכות זה למעלה נפלאה וגדולה, וכל בעל שכל היה משתוקק להיות מצדיקים אלו. ובגמ’ ב”מ אמרו על רבינו הקדוש (פה.) שנתייסר הרבה, וכל השנים שנתייסר היה שפע עצום, ולא נצרך העולם לגשם. ואמרו עוד בנדרים (נ:) שביום שהיה רבי מחייך, היה בא על העולם פורענות לעולם, כלומר שבמה שהיה רבי מתייסר בעבור בני דורו היה מבטל על בני דורו את מידת הדין שהיה מגיע להם לסבול. ועוד איתא בב”מ (פד:), בר’ אלעזר בר’ שמעון שהיה מקבל על עצמו ייסורין. ואיתא התם (פה.) שכל אותם השנים שר’ אלעזר התייסר, לא מת אדם קודם זמנו. ובספר חסידים (סי’ תמ”ה) כתב, מעשה באחד שהיה חולה עד מוות, והיה אחד מתלוצץ ואומר לו תקנה לי החולי שלך, בכך וכך. אמר לו אתן לך, מיד עמד החולה, וזה חלה ומת”.
בנוסף יש להביא בזה מה שביאר הגאון ר’ שלמה אהרן ורטהימר זצ”ל (ספר ביאור שמות נרדפים בתנ”ך עמ’ רמ”ד, לפני כמאה שנה), מתרץ שהרי הדין נותן שייענש החוטא מיד, כמ”ש בירושלמי (מכות פ”ב ה”ו), שאלו לחכמה חוטא מה עונשו, א”ל חטאים תרדוף רעה (משלי י”ג, כ”א), ורשב”י הגן על ישראל שיענשו במידת רחמים, מעט מעט.
עי”ל בס”ד שכוונת רשב”י היתה שיכול להציל ישראל בדין, שגם איזה רשעים שיש בדין שתיכרת נשמתם מהעולמות כליל, כמ”ש רבינו הרמב”ם בהל’ תשובה שזה העונש כרת שהנשמה נכרתת, הוא העונש הקשה ביותר, ולכן כאלה רשעים שיש להם איזה זכויות מיוחדות, רשב”י מצילם מדין כרת לעוה”ב, להכניסם לכף הקלע ולגיהינום, או להביאם בגלגול, שיהיה תיקון לנשמתם, כמו שמצינו בגמ’ חגיגה (טו:), שר”מ כשעלה לשמים, הוציאו לרבו אלישע בן אבויה מכף הקלע, והכניסו לגיהינום שתהיה לו ארוכה ומרפא. וע”ע מה שהארכתי בזה בחיבורי “המערה” (שם).
2 תגובות
בס״ד
רציתי לשאול שאלה בנושא דומה לזה והוא על מה שנאמר כי בזמן אליהו התשבי תמה זכות אבות מהי הכוונה
ומה בדבר זכותם של הצדיקים האלה 1)בנימין בן יעקב 2)עמרם אבי משה 3)ישי אבי דוד המלך 4)דניאל בן דוד המלך
אלה הצדיקים המובאים כמי שמתו רק בגלל עצת נחש לאכול מעץ הדעת וזה בנוסף לעוד צדיקים גדולים כמו
1)יותם בן עוזיהו 2)יהושע בן נון 3)חזקיה המלך 4)יוסף הצדיק ועוד הרבה האם זכותם של כל אלה ועוד לא מגנה אפילו בדור זה כתוב שהשם פוקד עוון אבות על בנים לשונאיו אבל לא לאוהביו כן ותודה רבה
שלום וברכה!
באשר לשאלתך בנוגע למה שאמרו חז”ל שבזמן אליהו התשבי תמה זכות אבות, מהי הכוונה
ומה בדבר זכותם של שאר צדיקים שמתו בעטיו של נחש ושאר חסידים במשך הדורות?
הנני להשיבך בס”ד:
מקור הדברים למ”ש שתמה זכות אבות במי אליהו התשבי מקורו במסכת שבת דף נ”ה, ומבואר שם בגמרא שאין הדבר מוסכם לכל הדעות, כמבואר שם שרבי יוחנן חולק וסובר להיפך. ולדעת שמואל שכן סובר כן, כבר כתבו שם התוספות בשם רבינו תם, דזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה, דכתיב (ויקרא כ”ו) “וזכרתי את בריתי יעקב”, אף לאחר גלות, ואנו מזכירין ברית אבות. ועוד כתבו התוספות בשם ר”י, ששמואל ורבי יוחנן לא חולקים, אלא שמואל מדבר על הרשעים שלהם דוקא תמה זכות אבות, אבל לצדיקים לא תמה. ועוד הביאו התוספות בשם המדרש ויקרא רבה, רבי אחא אומר לעולם זכות אבות קיימת, ולעולם אנו מזכירים אותם, וכן הוא אומר כי אל רחום וגו’ ולא ישכח את ברית אבותיך וגו’.
והנה המהרש”א וכ”כ השפת אמת כתבו שאע”פ שלא תמה זכות אבות, מ”מ בכל התפילה ניתן לעורר ולהביא זכות אבות, [ועיין כיו”ב בתוספות במסכת סוטה דף י’ ע”ב שע”פ שאבא לא מזכה ברא, מ”מ בכח התפילה יכול לזכות]. וזכו לכווין בזה לראשונים, שכ”כ הראבי”ה (סימן רי”א), וז”ל: תמה זכות אבות. פירוש שאינה מסייעה מעצמה, ומיהו ציבור או יחיד שמתפללים עליהם זכור לנו ברית אבות אפשר שנשמעה תפילתם. וכן הוא באו”ז (הל’ תפילה סי’ ק”ו)נ בשם רבינו יהונתן.
עוד נראה שמה שאמרו תמה זכות אבות, היינו כשאין אוחזים במעשה אבותיהם, ולכן אם הולכים בדרך אבותיהם, אפילו אינם צדיקים, הקב”ה זוכר להם מעשה אבותם, ומצאתי שכ”כ ר’ יעקב מליסא בעל הנתיבות בספרו אמת ליעקב שבת שם, בעומדו ליישב דהא כתיב נוצר חסד לאלפים (שמות לד, ז), שאינן אפי’ מאה דורות. ותירץ עפמ”ש בש”ס גדולה מידה טובה ממידת פורעניות אחד מת”ק, שזה לרבעים וזה לאלפים (תוספתא סוטה פ”ד ה”א). ובפוקד עון אבות אמרו כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן דוקא (ברכות ז.), ולפי”ז המידה דנוצר חסד ג”כ באוחזין מעשה אבותיהם מיירי, רק שמוסיפין להם שכר בזכות אבות, דאי לא תימא הכי הרי מידה טובה מרובה לאין תכלית.
ועוד כתב בזה דבר נפלא, ע”פ משל למלך שמת והניח אוצר אחד, ואמר שאם יצטרך לזה דור עשירי ינתן להם. ואם לא היו מצטרכים רק דור עשירי לזה, היה מספיק להם, אך נזדמן שהיו כולם עניים גדולים ונצרכו ונשתמשו הרבה. וכן הוא בעו”ה “גמרנו ואכלנו צדקת אבותינו, גם קרן גם פרי לא מלאו ספק”.
ובזה גם יתיישב לך מה ששאלת בעניין זכות שאר צדיקים וחסידים בכל הדורות.
וכעת עמד קנה במקומו
בברכה והערכה
יוסף חי סימן טוב