מקורות ונימוקים:
מעיקר הדין יש להתיר בדיעבד להתפלל ערבית בפלג המנחה ואפילו ביחידות, וכמ”ש השו”ע (סי’ רלג סעיף א’), דבשעת הדחק יתפללו מפלג המנחה ולמעלה. ולא חילק בין יחיד לציבור. ואין לך שעת הדחק גדולה מזו. ובמ”ב (ס”ק יג) כתב, דכיון שהוא שעת הדחק, מותר לו להתפלל לכתחילה ערבית בשעה זו. אלא שיש לחוש משום תרתי דסתרי שכתב שם מרן.
אלא שכבר כתב מרן הב”י (סי’ רלג) שעכשיו נהגו העולם להקל ואע”ג שמתפללים מנחה לאחר פלג המנחה מתפללין ערבית ג”כ בשעה זו, ושמא בגלל שסמכו על הרא”ש ור”ת.
ובאמת שבמקרה דנן שצאת הכוכבים מאוחר כפי שכתבת, המנהג הזה שנהגו להתפלל קודם צאת הכוכבים הוא מנהג קדמון, וכבר הביא זאת הגאון בעל תרומת (סימן א’) וזה לשונו: ברוב הקהילות נוהגין, בימים ארוכים בימי הקיץ, לקרות ק”ש של ערבית, ולהתפלל תפלת ערבית, ג’ או ד’ שעות לפני צאת הכוכבים. אם יש שום ישוב או טעם למנהג זה; כי גם הרבה ת”ח עם ההמון עם במנהג זה? ועיי”ש באריכות שכתב כמה טעמים למנהג, ולא חילק בין תפילה ביחידות לבין תפילה בציבור, ובין בכל ערב ובין בערב שבת.
וגם מרן הרב עובדיה יוסף בספר הליכות עולם ח”א (פרשת ויקהל או’ ג’) כתב שהמקילין להתפלל קודם צאת הכוכבים, יש להם ע”מ שיסמוכו, ואפילו עושים תרתי דסתרי, יעו”ש בביאורים.
ומ”מ יחזרו לקרוא ק”ש בעונתה כמבואר (שם) בשו”ע.
