יציאה על ידי אחר בתפילת הדרך

שאלה: האם יש עדיפות שכל אחד יאמר בעצמו תפילת הדרך, או שרשאי לצאת על ידי אחר?

תשובה: מעיקר הדין רשאי לצאת ידי חובת ברכת הדרך על ידי אחרים, וכן נוהגים רבים, ומכל מקום ראוי להדר ולברך תפלה זו כל אחד לעצמו, ובפרט כשנוסע באוטובוס והמברך מברך הברכה דרך מיקרופון. וכן אין לשנות מנוסח התפלה הקבוע ולהוסיף, ותצילנו מתאונות דרכים וממחבלים וכיוצ”ב.

מקורות:

א). הנה דבר זה תלוי האם תפילת הדרך היא תפלה או ברכה, דאם נימא דהוי תפלה לכאו’ לא מצי לצאת על ידי אחרים, וכמ”ש הר”ן (ר”ה דף יב. מדפי הרי”ף) בשם הירושלמי, דבתפלה לא מסתברא דאחד יבקש רחמים על חברו. ומשום הכי כתב השו”ע (סי’ קכד סעיף א’) דהשליח ציבור מוציא ידי חובת תפילת י”ח רק את שאינו בקי. וראה גם בשו”ע (סימן תקצד). ובמ”ב (סימן נט ס”ק טו). אולם אם נימא דהוי ברכה, מצי חבירו הנוסע עימו יחד להוציאו ידי חובה וכשאר ברכות.

ב). ונראה שנחלקו בזה קמאי, דהנה בתוס’ (פסחים קד:) כתב ר”י, דאע”ג דאי’ בגמ’ שם, כל הברכות פותח בהם בברוך וחותם בברוך, דתפלת הדרך מסיימת בברוך אע”פ שאינה פותחת בברוך, לפי שאינה אלא תפלה בעלמא שמתפלל להקב”ה שיוליכנו לשלום, ‘ואינה לא כברכת הנהנין ולא כברכה שתיקנו על שם המאורע, אלא בקשת רחמים’, ומפני שיש בה אריכות דברים חותמין בה בברוך. ע”כ. וכן נראה מטופס הברכה, שהיא בקשה ותפלה, והכי משמע בגמ’ (ברכות כח.): תנן ר’ יהושע אומר המהלך במקום סכנה ‘מתפלל תפלה קצרה’. וכן נראה ממה שמסיימים ‘שומע תפלה’. וכן נראה להדיא מלשון הרמב”ם (פ”ד הלכה יט) שכתב, היה מהלך במקום סכנה וכו’ מתפלל ברכה אחת וכו’, ומתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך, וכו’. וכן הוכיח במישור המ”ב בשער הציון (סימן רל סק”ט) דהטעם שאין בברכה זו מלכות, לפי שאינה ברכה אלא תפלה ובקשה.

אולם הטור (סי’ קי) אחר שהזכיר דברי ר”י, הביא בשם המהר”ם מרוטנבורק שכשהיה יוצא לדרך בבוקר היה אומרה אחר יהי רצון כדי להסמיכה לברכת גומל חסדים ותהיה ברכה הסמוכה לחברתה. משמע מהמהר”ם שהבין דהוי כשאר ברכות, וכן נראה מדברי הר’ יונה הנז’ בב”י, דהוי כשאר ברכות, דכתב דמה שאינה פותחת בברוך, לפי שמקומה היא בברכת שומע תפלה ושם היא סמוכה לחברתה, ע”כ גם כשמפרידה ועתה אינה סמוכה לחברתה לא חיישינן להכי. וכן נראה מדברי הרשב”א (ברכות כט:) שכתב, וזו אחת מן הברכות שאינן פותחות בברוך ואע”פ שאינן סמוכות. והטור למעשה לא הכריע. אולם להלכה מרן השו”ע (סי’ קח סעיף ו’) הביא רק את דברי המהר”ם מרוטנבורק, נראה שהכריע כדבריו. ולפי”ז נראה דהוי כשאר ברכות ומצי לצאת בהם על ידי אחר, וכן הוא מנהג העולם.

אלא שיראה דלכתחילה יש להדר ולחוש לדעת הראשונים הנז’ דס”ל דדין תפילה יש לברכת הדרך, ולפי”ד לא מצי לצאת על ידי אחר. ובפרט שמצוי שבדרך לא מכוונים כדבעי מחמת חוסר ריכוז ממראות הנסיעה, ובפרט שהיא ברכה ארוכה ולא מצו כל השומעים לכוין דעתם כראוי בעת הנסיעה, וראה בביה”ל (סי’ קסז ד”ה אחד), ובכה”ח (שם ס”ק פ), וע”ע ברמ”א (סי’ ריג ס”א). ע”כ נכון שיברך כל אחד בפני עצמו. וכן דעת הגר”ש וואזנר זצ”ל והגרח”ק שליט”א הוב”ד במ”ב (הוצאת ‘דרשו’ הע’ 15) שלכתחילה נכון שיברך כל אחד בעצמו תפלת הדרך. וכן ראיתי מובא בשם מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל.

ונראה דאם הוא נוהג שלא לברך ברכה זו בשם ומלכות ומשום שחושש לסב”ל, ישמע עכ”פ את סיום הברכה מאחר ויכוון לצאת יד”ח. וכמ”ש הב”י (סימן נט ד”ה כתב א”א), ואין בזה חיסרון של חציו בשמיעה חציו באמירה. וע”ע בתשובת רע”א (סימן ז’). ופשוט דאין בכגון זה משום ברכה שאינה צריכה, ראה בברכ”י (סי’ רצה סק”ה), ובס’ חזו”ע – פסח (עמ’ לז). ואכמ”ל.

ג). ומאידך נראה דיש לחוש שמא כדעת מהר”ם וכפי שפסק השו”ע, ואם כן לא מצי להוסיף בברכה זו שאר בקשות, כגון, “ותצילנו מתאונות דרכים”, ממחבלים וכיוצ”ב, דהתינח אם הוי תפלה מצי להוסיף בדרך בקשה ותחנונים, אבל אם הוי ברכה, הוי משנה ממטבע שטבעו בה חכמים, ואינו רשאי להוסיף או לגרוע. ואע”פ שלענין דיעבד כל שלא שינה מתחילת הברכה וסופה ועיקר הברכה, יצא וכדמוכח ממ”ש השו”ע (סי’ קפז ס”א), דאם אמר במקום ברכת הזן בריך רחמנא מלכא מאריה שהאי פיתא, יצא יד”ח, ועי’ בגר”ז (שם סעיף ד’). מ”מ לכתחילה אין לעשות כן. עי’ בריב”ש (סי’ לח) גבי האומרים בר”ה: “ועקידת יצחק היום לזרע יעקב תזכור”, דמיקרי שינו ממטבע שטבעו בו חכמים.

ד). עוד נראה לענ”ד לפי”ז דמה שמצוי שכשנוסעים באוטובוס וכיוצ”ב, ואחד מברכה בקול רם דרך מיקרופון ומוציא את הרבים יד”ח, דלאו שפיר עבדי לכתחילה, ומשום דאם נימא דהוי ברכה ולא תפלה וכדעת מהר”ם, יש לחוש ברמקול, לפי שאין זה קול המדבר, וכמ”ש בשו”ת מנחת שלמה ח”א (סימן ט). ואף לפמ”ש בשו”ת יחווה דעת ח”ג (סימן נד) אין להקל אם השומעים לא היו שומעים את קול המברך לולי המיקרופון (בברכות שיוצאים בהם יד”ח). ובנד”ד מן הסתם היושבים  בסוף לא היו שומעים את קולו של זה היושב בקדמת האוטובוס מבלי הרמקול.