שאלה:
שלום וברכה!
תהילות להשי”ת אשתי נפקדה ועתידה ללדת בן כשתאריך הלידה חל בשבת, והשאלה היא האם אנו צריכים להתפלל שלא תלד בשבת, כדי למנוע חילול שבת, או שמא אין כל מניעה בדבר?
תשובה:
למרות שאין חיוב להתפלל שלא תלד בשבת, אולם ראוי להתפלל שאם תלד בשבת לא יחללו את השבת בדברים שאין בהן צורך, כמו שפעמים מצוי בעוה”ר בכמה בתי החולים שמחללים שבת בדברים שאין בהם צורך ליולדת כלל. מטעם זה הוגד לנו ממורנו ראש הכולל הגאון מוהר”ר אליהו בחבוט שליט”א בשם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל שמן הראוי להתפלל שלא תלד בשבת כלל.
ברכתי מעומקא דליבא שתזכה ללדת בשעה טובה ומוצלחת ותראו נחת מכל יוצ”ח.
מקורות:
איתא במסכת שבת (קנו.) “מי שנולד בשבת, ימות בשבת מפני שחיללו עליו את היום הגדול יום השבת”, וכן כתב רבינו החתם סופר (שבת כא:) “אפילו מי שנולד בשבת צריך קצת כפרה על שחיללו עליו את השבת בשעת לידה”. ולכאו’ לפי זה נכון וראוי להתפלל על לידה שלא תהיה בשבת, שהרי מבואר שמי שנולד בשבת צריך קצת כפרה על שחיללו עליו את השבת.
אלא שצ”ע למה מי שנולד בשבת נחשב לו דבר זה לעוון, והלא כל מעשה הלידה נעשית בשבת בהיתר גמור כדין כל פקוח נפש שמחללין עליו את השבת. וכמו שאמרו בגמרא יומא (פד:) וברמב”ם (פ”ב מהל’ שבת ה”ג וע”ע גם שו”ע או”ח סי’ שכ”ח סעיף י”ב): “כשעושים דברים האלו אין עושין אותן על ידי גוים או קטנים או עבדים או נשים כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם, אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם. ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה שנא’ (ויקרא י”ח) “אשר יעשה אותם האדם וחי בהם” ולא שימות בהם. שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים חסד ושלום בעולם. ואלו המינים שאומרים שזה חילול שבת ואסור, עליהן הכתוב אומר (יחזקאל כ’) “וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם”.
ועוד יש להקשות מה חטאה היולדת או התינוק עצמו שנולד בשבת, שלכך עונשו שימות בשבת, והרי לא נעשה הדבר בבחירתם, וכן קשה דמצינו עוד שם בגמרא מעלה במי שנולד בשבת, דרבא בר רב שילא אמר שהנולד בשבת יהיה פרוש וקדוש דכתיב (שמות כ’) “ויקדשהו”?
והנה בספר ישמח לב (שבת קנו.) כתב ליישב שמכאן ראיה לשיטת הרמב”ם וסיעתו (שהביא הב”י או”ח סי’ שכ”ח) דשבת דחויה אצל חולה שיש בו פיקוח נפש, ולא הותרה לגמרי, ולכן מותר לעשות בשביל החולה רק מה שצריך ממש, כי לא הותרה לגמרי, ולכן צריך כפרה על שחיללו את השבת בלידתו, אף על פי שיש כאן פיקוח נפש. כי אם הותרה לגמרי, ודאי לא היה צריך כפרה, דאטו המתקן מאכלו ביום טוב צריך לעשות על זה תשובה, וכן ביאר בספר עמוד א”ש (או”ח סימן ל”א). וכעין זה כתב לבאר גם בחי’ פרשת מרדכי (על העין יעקב שבת קל.) שדברי הגמרא אמורים דווקא לרבנן שסוברים (שם) שמילה דוחה את השבת רק דרך היתר שסכין המילה כבר מוכן מערב שבת, אבל בשבת אסור להכין את מכשירי המילה ולהשחיז את הסכין.
ושו”ר שכן ביאר גם בשו”ת חוות יאיר (סי’ רל”ו) שכיון ששבת דחויה אצל פיקוח נפש, יש סברא שצריך כפרה על חילול שבת אפילו במקום פיקוח נפש. אך כתב דבעלמא בחילול שבת משום פקו”נ למרות שנכון ליחיד לענות בצום נפשו אם ירצה, אך לציבור שהוכרחו לחלל בפקו”נ אין להורות להם שיעשו תשובה, וכל שכן לא לגזור עליהם תענית, פן תכשילם לעתיד לבוא, שימנעו לחלל שבת במקום פקו”נ, כמו שמצינו שמטעם זה מחללין על ידי גדולי ישראל. וסיים שכל שכן אם לא חיללו שבת במלאכה דאורייתא וכדו’ אין צריך תשובה כלל.
ולא זכיתי להבין ד”ק, והרי כיון שסוף דבר התירה התורה לכתחילה לחלל את השבת בשביל היולדת, לכן אין בזה שום סרך איסור, ואדרבה הלא יש בזה מצוה גדולה של הצלת נפשות. ולא עוד אלא שלפי דבריהם לא רק על התינוק הנולד יש סרך עוון, אלא בעיקר על כל המחללים את השבת עבורו, ואילו בגמרא משמע שהקפידא רק על התינוק עצמו, ואפילו לא על הוריו. זאת ועוד הנה לפי דבריהם יש להמליץ לכל הבא לשאול שלא כדאי להתעסק ולהתנדב בשירות אירגוני ההצלה ומד”א העוסקים בהצלת חיים בשבת, לפי שיש בזה איזה סרך עוון, וזה בודאי ליתא דאדרבה מצוה גדולה היא וכאמור.
ויש לחזק דברינו בס”ד, שהמחלל שבת לצורך פיקוח נפש אין לו שום סרך ועוון ואינו צריך לעשות תשובה כלל, ואדרבה מקיים מצות עשה, ממה שכתב מרן החפץ חיים במשנה ברורה (סי’ של”ד ס”ק ע”ח) מספר נזר ישראל בשם זכור לאברהם: “מי שחילל שבת משום פיקוח נפש אין צריך לכפרה כלל, ומה שנהגו נשים המדליקות הנר בשביל יולדת בשבת להתענות אחר כך, הוא הוללות וסכלות”! וכן כתב וחתם בטבעת המלך רב רבנן רבן של ישראל רבינו עובדיה יוסף זצוקל”ה בספרו חזון עובדיה (שבת ח”ג עמ’ רל”א בהערה, וע”ע בעמ’ רפ”ג), וזה לשונו הטהור: “מי שחילל שבת לצורך חולה שיש בו סכנה, אינו צריך לכפרה כלל, כיון שהתורה התירה לחלל שבת מפני פקוח נפש, ואותו מעשה שעשה הרי זה כאילו עשאו ביום חול, ואין כאן שום חשש כלל. שאם לא כן, מילה שדוחה שבת, יצטרך המוהל לעשות כפרה על שחילל את השבת, וזה דבר שאין הדעת סובלתו”.
והוסיף שאפילו למאן דאמר שבת דחויה ולא הותרה אצל פקוח נפש, זה רק בשעת מעשה אם לעשותו בשינוי בנקל. ואדרבה הזריז לחלל שבת במקום פיקוח נפש הרי זה משובח. והביא ראיה לדבר מהשו”ע (או”ח סי’ שכ”ח סעיף ט”ו) שאם התבוננו הרופאים במחלת החולה ושיערו שצריך גרוגרת אחת, ורצו עשרה בני אדם והביאו לו כל אחד גרוגרת, כולם פטורים “ויש להם שכר טוב מאת ה'” אפילו הבריא בראשונה. וסיים, ומה שיש נשים מתענות מפני שהדליקו נרות ליולדת הוא מעשה הוללות וסכלות*.
ברם המהרש”א (שבת קנו.) מבאר שטעם הקפידא על חילול שבת בלידה, משום שהחסידים היו מכוונין לשמש מטותיהן ברביעי בשבת כדי שלא ילדו נשותיהן בשבת, כמבואר בגמרא בנדה (לח.). וביאר עוד שמה שאמר רבא בר שילא שאותו הבן יהיה קדוש, אינו חולק בדבר, אלא בא לבאר מה שמצינו הרבה שנולדו בשבת ולא מתו בשבת, כי רק צדיק קדוש שנולד בשבת ימות בה, שהקב”ה ממלא שנותיהם של צדיקים, שיתקדש שבת על ידו, דעל תינוק בן יומו חי מחללין שבת ועל דוד מלך ישראל שמת אין מחללין את השבת, (שבת קנא:, וע”ע שבת ל.), נמצא דאדרבה אין זה עונש לקטן אלא זכות היא לו שהשבת מתקדשת ומתעלית על ידו. ועל כל פנים אף לדברי המהרש”א מבואר שאין איסור בדבר, אלא יש בזה רק מידת חסידות.
ומצאתי בספר חסידים (סימן תשצ”ג) שכתב להדיא שראוי להתפלל שלא תהיה הלידה בשבת, וזה לשונו: “מי שאשתו מעוברת והגיע חודש התשיעי יתפלל שלא תלד אשתו בשבת שלא יחללו שבת וכן על בתו וכלתו. ואחד היה מתפלל בתפילת מנחה בערב שבת שלא תיפול דליקה בשבת ושלא תלדנה הנשים בשבת”, (ועיין ספר חסידים סי’ קס”ד).
אך הגר”ח פלאג’י זצ”ל בספרו כף החיים (סי’ כ”ז אות כ”ה) הביא דברי הספר חסידים, וכתב להשיג על דבריו, “לא נראה לי שנכון להתפלל שלא תלד בשבת, כי אם גזירת הבורא שתלד בשבת כי מלאו ימיה ללדת אפשר ח”ו שתמהר או שתאחר הזמן ותבוא לידי סכנה, לכן לא מלאני ליבי להתפלל על כך, ובהדי כבשי רחמנא למה לך”. ברם הגאון רבי יעקב חיים סופר שליט”א בספרו אמרי יעקב (עמוד נ”ד) העיר שהגר”ח פלאגי’ זצ”ל סותר את עצמו בזה, שבספרו ימצא חיים (ח”ב לס’ עטרת החיים סימן י”ד הנד”מ) סידר תפילה למעוברות שלא תלדנה בשבת ויצטרכו לחלל שבת בשבילן.
והנה לולא דמסתפינא הייתי אומר שכוונת הגמרא דווקא על זמנם, שכבר מעת צאת התינוק מרחם אימו היה בו דעה והשכל, ולכן היה שייך איזה תביעה על התינוק שמבקש לצאת לאוויר העולם בשבת, ולגרום שיחללו עליו את השבת, ולא ניאות להמתין. וכמו שמצינו אצל יעקב ועשיו במדרש וברש”י (בראשית כ”ה) שכשהיתה רבקה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב היה רץ ומפרכס לצאת, וכשהיתה עוברת על פתחי עבודה זרה עשיו היה מפרכס לצאת, כי ממש היתה להם דעה כבר מבטן אימם, דבר שאינו נמצא בדורות הללו. ובמדרש (בר”ר נח ל”ו) איתא על אנשי דור המבול שכשהיתה אשה יולדת, בו ביום היתה אומרת לתינוק הנולד לך והבא לי צור לחתוך טבורך, ובלילה היתה אומרת לו צא והדלק לי נר לחתוך טיבורך. ומעשה היה בתינוק שנולד ושלחתו אמו להביא צור לחתוך בו את טבורו, ופגע בו שד אחד ואמר לו לך ואמור לאמך שאלמלא לא האיר השחר הייתי הורגך, אמר לו אותו תינוק לך אתה ואמור לאמך שאלמלא כבר נחתך טבורי הייתי אני הורג אותך.
ובגמרא יומא (פב:) מסופר שהיתה מעוברת שהריחה מאכל ביום הכיפורים, וכשלחשו לה שיום כיפורים הוא, פסק העובר מתאוותו, וקרא עליו רבי “בטרם אצרך בבטן ידעתיך”, כלומר שכבר בהיות אותו העובר בבטן אימו הבחין במעלתו, ויצא ממנה רבי יוחנן. ומעוברת אחרת הריחה ובאה לפני רבי חנינא, לחשו לה שיוה”כ ולא פסק העובר מתאוותו, קרא עליו רבי חנינא “זורו רשעים מרחם” ויצא ממנה שבתאי שומר פירות, שהיה מפקיע את השערים, הרי שהיה תביעה על העובר כבר מעת היות בבטן אימו*.
ולפי זה אולי שייך תביעה על התינוק שגרם לאימו צער וחבלי לידה בשבת, וגם ביטל את אימו ממצות עונג שבת. או שמא יש גם תביעה על ההורים להתפלל שלא תלד בשבת, כדי שלא תתבטל האם ממצות עונג שבת.
ואחר העיון עלה בדעתי בס”ד לבאר שכל מה שאמרו בגמרא שתינוק הנולד בשבת ימות בשבת מפני שחיללו עליו את השבת, היינו אם חיללו עליו את השבת שלא כדין, כגון בדברים שאין בהן היתר, דפעמים אף במקום פקו”נ טועים להתיר כמה דברים שלא נצרכים עבור החולה להצלתו, ועל זה אמרו בגמרא שימות בשבת ותתקדש השבת על ידו לתקן מה שחיללו עליו את השבת בלידתו. ולפי זה תינוק הנולד בשבת שלא חיללו עליו שבת שלא לצורך, אין בלידה זו שום גריעותא, ובזה ניחא שזה כוונת רבא בר שילא בגמרא שתינוק הנולד בשבת יהיה פרוש וקדוש, דודאי מעלה גדולה ונשגבת היא להיוולד בשבת. ולפי זה אין צריך להתפלל שלא תלד בשבת, אלא צריך רק להתפלל שאם תלד בשבת לא יחללו את השבת בדברים שאין צריך לה כלל, וכמו שצריך תמיד להתפלל שנזכה לקיים כל מצוות התורה. ומי לנו גדול מדוד המלך ע”ה, שנולד ונפטר בשבת קודש, ואף משה רבינו נפטר בשבת כדאיתא בטור (או”ח סי’ רצ”ב).
וכן השיבני בפשיטות מרן ראש הישיבה הגר”ד כהן שליט”א ראש ישיבת “חברון” שאין צריך להתפלל שלא תלד בשבת, אלא אדרבה מעליותא היא *.
* ועיין עוד מה שכתבתי בזה בעניין אם צריך לעשות תשובה על חטא באונס בחיבורי “כרם יוסף” עמ”ס מגילה (עמ’ שמ”ח).
* ומצינו עוד כיו”ב בגמרא (ברכות לא:) שעלי דן את שמואל וחייבו מיתה על שהורה הוראה בפניו, ששחיטה כשרה בזר, שכל המורה הוראה בפני רבו חייב מיתה, ושמואל היה קטן בן שתי שנים ולא היה בן עונשים כלל, והאריך מרן רבינו עובדיה יוסף זצוקל”ה בספרו מאור ישראל (שם) ליסד מדברי המפרשים שבדיני שמים הכל תלוי לפי חכמתו והשגתו של האדם, ושמואל כבר בהיותו בן שתי שנים היה בר דעת.
* והנה יעויין עוד במהרש”א שחילק בין מי שהוא צדיק לבין מי שאינו צדיק. שכל מה שנאמר בגמרא שהנולד בשבת ימות בשבת מפני שחיללו עליו את השבת, היינו למי שאינו צדיק, אבל מי שהוא צדיק עליו אמרו בגמרא קדוש ופרוש יהיה ואינו נענש למות בשבת. וצ”ע מה סברת החילוק בזה בין מי שהוא צדיק למי שאינו צדיק, והלא כיון שבהיתר חיללו עליו את השבת למה יענש, אף אם חלילה לבסוף נעשה רשע?
ויש לבאר בס”ד שכל ההיתר לחלל שבת לצורך הצלת נפשות, היינו כדי שישמור שבתות הרבה, כדאיתא במפורש ביומא (פה:) רבי שמעון בן מנסיא אומר (שמות ל”א) “ושמרו בני ישראל את השבת”, אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. ועל כן אם לבסוף נעשה צדיק הוברר למפרע שבהיתר חיללו עליו את השבת, ואין עליו שום קפידא, ואדרבה קדוש ופרוש יהיה שמנע איסור חילול שבת מאחרים, בזה שנעשה צדיק, לכן אין עליו תביעה. אבל אם אותו תינוק שנולד בשבת חלילה נעשה רשע, ודאי יש עליו תביעה, כי בכך הוברר למפרע שלא בהיתר גמור חיללו עליו את השבת, והתביעה עליו כי שהבחירה בידיו אם להיות צדיק או לאו, וגרם לאחרים חילול שבת, לכך עונשו שימות בשבת ובמיתתו לא יחללו עליו את השבת.
ואמנם גם לפי טעם זה אין צריך להתפלל שלא תלד בשבת, אלא אדרבה צריכים להשקיע ולהתפלל על בנם שיגדל לאילנא רברבא לתורה לחופה וליראת שמים, וממילא יוברר למפרע שבלידתו חיללו את השבת בהיתר גמור.
