שאלה: שלום כבוד הרב, הבוקר קרה לי דבר מאוד מצער, נפלו לי מהיד התפילין על גבי הרצפה, האם אני צריך לצום, ומה זה אומר?
תשובה: יש להתענות כשנפלו בתי התפילין לארץ ללא הפסק, (היינו הבתים ללא הקופסאות המכסות אותם), ואין חילוק בין תפילין של יד לתפילין של ראש. ומיהו תלמיד חכם או בן ישיבה, זקן או חולה או חלוש יפדו התענית בצדקה, דהיינו שיתן לצדקה סך הסכום שעולה לו סעודותיו של יום אחד.
ומיהו אם נפלו התפילין עם הקופסאות הפלסטיק, או כשהם בתוך נרתיקם, אין צריך להתענות.
והדבר מראה שצריך תשובה וכפרה על מעשיו מכיון שעל ידו התגלגל זלזול בדבר קדושה, ומכאן והלאה ישתדל יותר להיזהר בקדושתן של התפילין.
מקורות:
כתב המגן אברהם (סימן מד סק”ה) בשם שו”ת משפטי שמואל (סימן יב), שמי שנפלו מידו התפילין צריך להתענות, וכמו שאמרו רבותינו ז”ל שהרואה תפילין שנשרפו בזרוע צריך לקרוע כדין ספר תורה שנשרף. ומרן החיד”א בשו”ת חיים שאל חלק א’ (סימן יב) כתב, דמנהג ישראל שגם אשר יפלו מידו התפילין מתענה, וכל שכן מי שיפול מידו ספר תורה, ובשגם סברא הוא שצריך כפרה מפני שבא זלזול לספר תורה על ידו, ואמרו רז”ל (מועד קטן כו א) שתפילין שנשרפו בזרוע צריך לקרוע כמו ספר תורה. ומכיון שהם כספר תורה וכי יסתפק אדם שמי שנפל ספר תורה מידו לא יתענה. ע”כ. וע”ע למהר”ם בן חביב בכפות תמרים (סוכה מא ב) דיליף מהש”ס שכאשר נופלים התפילין הוא זלזול, ונהגו להתענות לכפר העון. ע”ש. וראה בשו”ת יביע אומר ח”ב (סימן כח). ע”ש.
ואף אם נפלו מידו רק תפילין של יד, גם כן צריך להתענות, כמבואר בחידושי הגהות להרב שואל ומשיב (אורח חיים סימן מד), דגם הבית של יד מיקרי קדושה אף שאין בו שי”ן. ואמנם בהלכה למשה (סימן י’ אות קעו) הביא מאן דאמר שסובר, דהמנהג להתענות רק בשל ראש, ולא בשל יד, אך העיקר לדינא דגם בשל יד הדין כן. וראה עוד בזה בשו”ת דברי אור חלק א’ (סימן ד’). ובאורך בשו”ת יביע אומר הנ”ל.
ומה שכתבנו דתלמיד חכם לא יתענה וכו’, כן יש ללמוד ממה שכתב הרשב”א בתשובה חלק ג’, באחד שנדר לחבירו על דעת רבים שילמדנו ואם לאו יאסר בבשר ויין וכו’, ולא יכל לסבול וכו’, והשיב הרשב”א, מה שאמר שכבר חל הנדר, ואחר שחל הנדר אין לו היתר ודאי שזה גרם לך סיגוף הרבה, שאדרבה אין מתירין עד שיחול הנדר, דהכא נמי מצוה איכא, והכל מסכימים בה שאין המסגף יכול לעמוד על דברי תורה, וכבר אמרו בר בי רב דיתיב בתעניתא וכו’, והכל לפי טבען של בני אדם, יש שאוכל פת במלח ומתעדן כדניאל וחבריו ויש מתמוגגין כשאינן יושבים על סיר הבשר, וכל אחד עושה כפי כח שימלא בטבעו. ועיין בברכי יוסף (סימן תקנא) שכתב בשם מהר”ר שמואל שער אריה דתלמיד חכם לא ינהג בחומרא זו [של תענית מי”ז בתמוז עד תשעה באב], שממעט במלאכת שמים, ואי אפשר שלא יתבטל מלימודו איזה שעות מפני התענית, וצריך לשקול במאזני צדק בענינים אלו. וראה בשערי תשובה (סימן תקנא ס”ק לו).
וכ”כ מרן בספרו הליכות עולם חלק א’ (עמוד לא), וז”ל שם: נראה שאם הוא תלמיד חכם שנפלו התפילין מידו, או שהוא מלמד תינוקות, ואם יתענה ימעט מתלמודו, לא יתענה אלא יתן פדיון תעניתו לצדקה, וגדולה מזו כתב הגאון ר’ יוסף ידיד בשו”ת ימי יוסף (חאו”ח סימן ט) שאפי’ בשלשה צומות, שהם תעניות צבור, כגון צום גדליה, ועשרה בטבת, וי”ז בתמוז, אין לת”ח שתורתו אומנותו להתענות, מפני שממעט במלאכת שמים, וכ”ש מלמדי תינוקות שאסור להם למעט במלאכת שמים גם משום גזל. ע”ש. וכל שכן במי שנפלו התפילין מידו שאינו חייב מן הדין להתענות, שאין זה אלא מנהג בעלמא. וכמ”ש בשו”ת משפטי שמואל (סימן יב), ונתן טעם לדבר. שבודאי שאם הת”ח נפלו תפילין מידו די לו שיתן מעות לצדקה פדיון תעניתו. ובפרט שעצם לימוד התורה מכפר, ועדיף מתענית. ולא אכחד שעיקר דברי הגר”י ידיד הנ”ל לא שמיעא לי כלומר לא ס”ל, כי באמת גם ת”ח שתורתו אומנותו אין לו לפרוש מן הצבור וצריך גם הוא להתענות שלשת הצומות הנ”ל, דהיינו צום גדליה ועשרה בטבת וי”ז בתמוז, ואפי’ תענית אסתר, וכמו שנתבאר בשו”ת יביע אומר חלק ב’ (חאו”ח סימן כח אות יא), וכן מלמדי תינוקות צריכים להתענות כל התעניות שהם תעניות צבור, ולא יפרשו מן הצבור, ואין בזה חשש גזל, שעל דעת כן ירדו ללמד. ורק תעניות שאינן חובה לא יתענו, כגון תעניות שובבי”ם או תעניות של עשרת ימי תשובה, או בערב ראש חודש, לא יתענו, כדי שלא ימעטו במלאכת שמים. דחשיב לא מצי לצעורי נפשיה מבלי למעט מתלמודו. (ע’ תענית יא ב). וכן ראיתי למרן החיד”א בשו”ת חיים שאל חלק א’ (סימן יב) שכתב שאם הוא צורבא מרבנן ואם יתענה ימעט בתלמוד תורה יתן צדקה לכפר עון נפילת התפילין מידו, וגדולה מצות הצדקה שמכפרת אפי’ למזיד, וכל שכן לשוגג או אנוס. ע”כ. ושו”ר בשו”ת יד הלוי (חאו”ח סימן ו) שכתב גם כן, דבן תורה שיתבטל אפילו קצת מתלמודו ע”י התענית פשיטא שאם נפלו תפילין מידו שאסור לו להתענות, שאין תענית זה אלא מנהג, והרי עצם לימוד התורה מכפר, וכמו שאמרו בראש השנה (יח א) אצל בני עלי, בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בתלמוד תורה, וכ”ש תענית זה וכו’. ע”ש. וכן העלה מורנו הראש”ל שליט”א בספרו ילקוט יוסף (ציצית ותפילין הערות סימן מד – איסור שינה בתפילין ותפילין שנפלו מידו). וע”ע בספרי תורת הישיבה (פרק ב’).
ומה שכתבנו שאם נפלו על ידי הפסק נרתיק, או עם הקופסאות כ”כ המ”ב (שם), וכ”כ בספר פסקי תשובות (סי’ מ) בשם האחרונים. וכן עיקר, שהרי בלאו הכי יש שכתבו להקל בעיקר הדין האידנא שירדה חולשה לעולם.
