מקורות:
כלל גדול הוא בידינו, דאפושי פלוגתא לא מפישינן, והנה הובא ביתה יוסף סי’ רפ”ה פלוגתא דהראב”ן והרמב”ם וז”ל: כתוב בהגהות פרק י”ג מהלכות תפלה (שם) בשם ראב”ן (סי’ פח) דהא דאמרינן לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור איירי ביחיד הדר בכרך שאין בו מנין לקרות בתורה דצריך לכוין השעה שהציבור קורין בבית הכנסת יקרא גם הוא ביחיד שנים מקרא ואחד תרגום אבל אם הוא בעיר שיש בה מנין ושומע הפרשה משליח צבור שוב אינו צריך להשלים ונדחו דבריו שם בהגהות וכן דעת הפוסקים שסתמו דבריהם וכן כתב שם הרמב”ם (הכ”ה) בהדיא וז”ל אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בציבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת שנים מקרא ואחד תרגום.” עכ”ל. והנה אי נימא דלפי הרמב”ם במקום שאין ציבור שקורא בתורה, גם היחיד פטור מהקריאה, נמצא שמחלוקת היא קיצונית, וגם לשון הרמב”ם מורה ובא דמה שהציבור קוראים קס”ד דהיא סיבה לפטור ולא סיבה לחייב. ולכן רוח הפוסקים דמחוייב בשמו”ת גם כאשר אין הציבור קוראים.
וכל שכן דיש ציבור שקוראים בתורה כמו שכבודו כתב, ואין סברא לתלות במבנה אם הוא ביהכנ”ס אי לאו, וגם מה שכתבתם שמסכנים את הציבור וכו’ אין בזה הכרח דהרי קיימת אפשרות (אם ירצו ואם יקפידו בזה) לקיים מניינים ללא סכנה, דיכולים להתפלל בעשרה אנשים מצומצמים בשטח פתוח כאשר מכסים את פניהם במסכות וכולם רחוקים אחד מחבירו ד’ אמות, דלדעת הרופאים אין בזה סכנה ממשית (ולא כל סכנה רחוקה נחשבת סכנה עפ”י דין תורה, וכמו שכתב המג”א דאחד מיני אלף לא חשיב סכנה, ודעת הגרי”ש אלישיב זצ”ל דעד חמש אחוז של סיכון לא חשיב סכנה עפ”י דין, והרי בימי קדם היו מפליגים בספינות לצורך פרנסה וגם כיום נוסעים בכלי רכב ואכמ”ל), וגם כאן בארץ ישראל בעת הסגר הגדול ביודעי קאמינא שהכהן הגדול מאחיו חכם שלום כהן שליט”א התפלל כל הזמן עם מנין בבית חתנו ברמות, וכן הגר”ח קנייבסקי שליט”א, והאדמו”ר מבעלזא שליט”א, ושאר גדולי ישראל, ואכמ”ל בכל זה. ועכ”פ גם ללא סברות אלו, רוח הראשונים כמלאכים מורה על כך שגם ללא קריאה בציבור אזלינן בתר חיוב הקריאה עפ”י תקנת חז”ל, והרי זה כמבוא”ר.
