שאלה: האם בכור רשאי לפטור עצמו מתענית בכורות ערב פסח על ידי שמיעת הסיום דרך הטלפון או הרדיו?
תשובה: מעיקר הדין אין לבכור לשמוע סיום דרך הטלפון או הרדיו, אולם במקום דחק שאם יתענה יקשה עליו התענית ולא יוכל לערוך את הסדר ואת ההכנות שקודם לכן כדבעי, יש להקל שישמע ויבין את הסיום הנאמר דרך הטלפון ואח”כ יאכל. ומ”מ אם יכול בעצמו לסיים אפילו מסכת משניות עם פירוש, עדיף טפי.
בשנת תש”פ בעת שפרצה מגיפת “הקורונה” בכל העולם והפילה חללים רבים, ונסתגרו ובאו כל העם בחדרי ביתם מפני פחד המשחית, ונתבטלו הקהילות ובתי כנסיות שממו, ותמידי ציבור אין, והבכורים מעם ישראל נפשם בשאלתם, דמאחר והתענית קשה עבורם ומתשת כוחם כיצד יעשו, ונסתפקתי האם יכולים לשמוע דרך טלפון או רדיו מצורבא מרבנן שמסיים מסכת בביתו, ויעלה עבורם כאילו השתתפו בסיום ויהיו רשאים לאכול על סמך זה מאחר ואין דרך אחרת. וזה החלי בעזרת צורי.
א). הנה יש לחקור מהו עיקר גדר הסיום, האם שמיעת הסיום או ההשתתפות בסעודת הסיום, או דלמא שניהם. ונפק”מ בנד”ד דאם נימא דהעיקר הוא שמיעת הסיום שגומר המסיים המסכת, א”כ גם בנד”ד שומע הסיום ומשתתף עימו, אולם אם נימא דהעיקר הוא האכילה מסעודת הסיום, שמא בכה”ג שאינו אוכל במקום שנערכת הסעודה ולאו מדידיה קאכיל, לאו כלום הוא. וגם אם נימא דבעינן לתרוויהו, אכתי לא מהני.
ב). והנה מלשון הגמ’ (שבת קיח:) אמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבדינן יומא טבא לרבנן. משמע דהעיקר הוא הסעודה, וכן פירש רש”י בקידושין (לא.) עבדינן ימא טבא לרבנן “בסעודה לתלמידים”. וכ”מ במדרש לקח טוב (פרשת צו), ובמדרש שה”ש (רבה א, ט) ויבוא ירושלים וכו’, א”ר יצחק מכאן שעושים סעודה לגמרה של תורה. וע”ע בראב”ד על התו”כ (פ’ צו או’ כ) שכתב, המשלים מסכת עושה יו”ט לחברו, היינו במאכל ובמשתה. והכי מוכח ממה שאמרו יומא (ע.) בצאת הכהן הגדול מן הקודש שעושה יו”ט לאוהביו. וזה ברור שאין כאן דיני יו”ט, אלא שהיה עושה סעודה גדולה לאוהביו. והכי מוכח ממה שאמר רבי אבהו (ברכות מו.) דעבדינא יומא טבא לרבנן אי איתפח ר’ זירא, ועשה סעודה לכולהו רבנן. וע”ע בנימוקי יוסף ב”ב (קכא:), שכתב דמההיא דתענית (ל:) שמעינן, שמנהג ישראל לעשות שמחה ויו”ט בהשלמת המצווה. וע”ע ברמ”א (סי’ תרסט).
ג). וכן יש להוכיח ממ”ש המג”א (סי’ תקסח סק”י) דבמקום שמותר לאכול על סעודת מצווה, אינו חשיב תענית כלל ומותר אח”כ לאכול ולשתות אפילו בביתו. ומוכח דעכ”פ במקום הסיום צריך להתחיל לאכול וזה יפקיע את התענית. וכן משמע מדברי המ”ב (סי’ תע סק”ג) שכתב, שנהגו הבכורים להקל ו’לאכול’ בסעודת מצווה. ושכן נוהגים בכמה מדינות להקל ו’לאכול’ אף בסעודת סיום מסכת ואף שהבכורים עצמם לא למדו את המסכת, מ”מ כיון שאצל המסיים הוא סעודת מצווה ‘מצטרפים לסעודתו’. עכ”ל. וכן דייק מדבריהם בשו”ת מהר”ם בריסק ח”א (סימן קלג), ובשו”ת מנחת יצחק – וייס ח”ט (סימן מה). גם בספר חזון עובדיה – פסח (עמ’ ריב) פסק, שכדי לפסוק התענית צריכים המתענים לאכול ‘כזית’ וכיוצ”ב לפטור עצמם מהתענית. ושם בביאורים כתב, דכל שאכלו פחות מכזית לא איבדו תעניתם ויצטרכו להמשיך ולצום. ומוכח שהבין שכדי להפקיע התענית לא די בשמיעת הסיום אלא דווקא באכילה בפועל ממקום הסעודה.
ו
מבואר, שעיקר היו”ט בסיום מסכת הוא הסעודה שעושים לכבוד הסיום, וכיון שהיא לגמרה של תורה הוי סעודת מצווה, וכל המשתתף באכילתה, הרי זה נוטל חלק במצווה, אבל בשמיעה גרידא לא. (ואע”פ שכדי להפסיק תעניתו צריך לשמוע את הסיום ולהבין את הנאמר בה, ואדם שרק השתתף בסעודה עצמה לא מהני להפסיק תעניתו, וכמ”ש הגר”ח פלאג’י בספרו חיים לראש דף יד ע”ד, ובבא”ח פרשת צו או’ כה, והב”ד בס’ חזו”ע – פסח עמ’ ריב. מ”מ אי”ז סותר לנד”ד, דאפשר דאע”פ שצריך שסעודת המצווה תתבטא בכך ששמע את הסיום, מ”מ הפוטר בפועל מהתענית זה האכילה עצמה מהסעודה).
ד). אולם אין נראה לומר דמה שאוכל בביתו משלו חשיב כסעודת מצווה, דודאי עיקר הסעודה הוא מה שאוכלים בצוותא במקום הסיום וניכר שהוא משום שמחת הסיום, דאטו אדם ששמע ברית מילה דרך הטלפון ויאכל בביתו ייחשב לסעודת מצווה אתמהה, ואי”ז מסתבר כלל.
ה). אלא שהגרש”ז אויערבאך זצ”ל בספר הליכות שלמה (עמ’ קפ) כתב, שבכור ששמע סיום מסכת ולא השתתף בסעודה, מסתבר שרשאי להפסיק תעניתו. ובדה”ל שם, כתב בשמו, דלכתחילה יש לטעום עכ”פ קצת. ובספר שלמי מועד (עמ’ שמט) מובא בשמו, שבשעת הדחק, כגון אונס, יכול לשמוע הסיום דרך טלפון. וכ”כ בהגדה של פסח (עמ’ 288) שיצא לאור ע”פ פסיקותיו.
וז”פ דאע”ג דדעתו הרמה דבכל מילי לא מהני טלפון לפי שאין זה קול המדבר, מ”מ הכא לא בעינן שישמעו את קול המדבר בדווקא, דרק בדברים שצריך לצאת בהם ידי חובה כהבדלה ושמיעת מגילה בעינן שמיעת קולו ממש.
ו). ולענין דינא נראה, דאע”ג שבימים כתקנן ודאי שיש לבכורים לטעום מסעודת המצווה הנערכת במקום ולא יוצאים יד חובה דרך הטלפון וכפי שנתבאר, דדבר זה שנפטרים מהתענית בשמיעת המסיים, לא ברירא כולי האי וכנזכר באחרונים, ואין לך בו אלא חידושו, ואין להקל טפי. מ”מ בשעת הדחק כמו בימים אלו שלא ניתן לצאת מן הבית, ודאי שאותם אלו שקשה עליהם התענית יכולים לסמוך על דעת הגרש”ז. וכן ראיתי מובא בספר אשרי האיש (עמ’ שסג) בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל. ובפרט שגם מרן הגרע”י זצ”ל כתב, שיש מקום לומר שדי בשמיעת הסיום כדי להפקיע התענית. וכן מלשון המנחת יצחק (שם) נראה דיש להקל לענין בדיעבד, יעו”ש. וכן דעת אאמו”ר שליט”א דבדיעבד יוצאים ידי חובת סיום בשמיעה דרך הטלפון. וכן פסק בשו”ת משנת יוסף – ליברמן ח”ז (סימן פג). ובפרט שתענית זו באה מחמת מנהג ואינה כשאר התעניות בחומרתן.
ז). ומ”מ נראה לענ”ד דאם המסיים גמיר וסביר מעט ויש באפשרותו לסיים אפילו מסכת אחת משניות עם פירוש ברטנורא, כגון מסכת תענית או פרקי אבות. או אחד מכ”ד ספרי הקודש והכי עדיף טפי מאשר לשמוע סיום מאחר דרך הטלפון. ועי’ בשו”ת בנין ציון (סי’ נט), ובשו”ת יבי”א ח”א (סימן כו או ט’). וכן ראיתי עתה שכ”כ בשו”ת שערי יושר – חנניה ח”ב (סימן סד).
ח). אולם זה פשוט שאין חילוק ומעלה בין טלפון לרואה בשידור חי דרך אתרי האינטרנט השונים, דאין בזה מעלה טפי להחשיבו כנמצא במקום הסיום, דהוא רק ידיעה בעלמא ולא ראיה וכפי שהאריכו האחרונים גבי ברכה על ראיית פני חבירו, ועי’ בשו”ת יחוו”ד ח”ב (סימן כח), ואכמ”ל.
