שאלה:
האם צריך לברך ברכת אירוסין ונישואין דווקא על שני כוסות נפרדים משום שאין עושים מצוות חבילות חבילות,
או שאפשר לקחת כוס אחת ולהוסיף עליו עוד יין אחר ולברך עליו שוב ברכת הנישואין וכפי שנוהגים רבים?
תשובה: לכתחילה יש לרב המסדר קידושין להדר ולברך על ב’ כוסות יין נפרדים, אחת לברכת אירוסין ואחת לברכת נישואין, ולא די בתיקון פגימת הכוס, ובפרט כשעורך חופה לזוגות הרחוקים משמירת תורה ומצוות. מכמה טעמים כפי שיפורט במקורות להלן.
בברכה מרובה
א). כתבו התוספות פסחים (דף קב:) שאין אומרי’ שתי קדושות על כוס אחד, וז”ל: ויש נוהגין בחופה מטעם זה שלא לומר שבע ברכות על כוס ברכת המזון, אלא מביאין כוס אחר וכו’, אך רבינו משולם היה אומר הכל על כוס אחד, דלא דמי לברכת המזון וקידוש דתרי מילי נינהו כדאמרינן בסמוך, אבל הכא חדא מלתא היא דברכת המזון גורם לברכת נישואין. וברכת אירוסין ונישואין נהגו לומר על שתי כוסות, וטעמא, דרגילים זה בלא זה כדאמר בכתובות (דף ז:) מברכין ברכת האירוסין בבית אירוסין וברכת חתנים בבית חתנים, ועוד דנהגו לקרות כתובה בינתיים והוי הפסק ולכך מתכוונים ולכך צריך ב’ כוסות. עכ”ל. ומבואר בדברי התוס’, דמה שנוהגים להצריך ב’ כוסות הוא מטעם דאין עושים מצוות חבילות חבילות וכיון שאין שייכות בין ברכת האירוסין לנישואין והרבה פעמים עושים אותם נפרדים, לכך לא דמי לברכת המזון וז’ ברכות שהתם י”א שכיון שברכת המזון גורמת לברכת האירוסין, לכך אין לחוש משום מצוות חבילות חבילות דכמצווה אחת דמי, אבל בברכת אירוסין וחתנים שאינם שייכות בעצם לאהדדי, יש ליקח ב’ כוסות משום חבילות חבילות.
וכדברי התוס’ כתב רש”י בספר האורה ח”ב (או’ יא), וכן מצאתי בתשובות הרמב”ם (סימן רפח) שאלו שמברכים ברכת אירוסין ונישואין על ב’ כוסות כהלכה עשו וכן ראוי לנהוג. והוסיף, שכן היו נוהגים בעירו במערב.
איברא דבספר הישר לר”ת (סימן קל) כתב, שנהגו לעשות הכל על כוס אחת. וכן דעת המאירי בכתובות (ז:), שברכת חתנים ואירוסין, יש לסדרם על כוס אחת, לפי שאי אפשר לחופה ללא הקידושין, וגמר הקידושין הוא ודמי לכוסא דקידושא ואבדלתא שמסדרין אותם על כוס אחת ביקנה”ז. אולם גם הוא העיד שהמנהג בספרד ובצרפת לסדרם על ב’ כוסות שלא כדבריו. וכ”כ בספרו מגן אבות (ענין ה) שיש לסדר הכל על כוס אחת, לפי שלא אמרו שינוי הכוס אלא לפי הרגיל בזמנם שהיו מקדשין בזמן אחד ובבית אביה, ונושאים בזמן אחר ובבית הבעל, אבל כל שהדבר נעשה כאחד, אף הוא נעשה על כוס אחד. וכן כתב הרא”ש בכתובות (שם) בשם רבינו משולם.
אולם להלכה נקט הטור (אה”ע סימן סב) שיש לעשות ברכת אירוסין ונישואים על ב’ כוסות ולא חילקו בין אם הברכות נעשו סמוכות זו לזו, או שהיה הפסק ביניהם. וכן דעת מרן הב”י והשו”ע (אבן העזר סי’ סב סעיף ט’) שברכת אירוסין וברכת חתנים אומרים אותם על ב’ כוסות אפילו מקדש בשעת החופה.
ב). ומה שכתב בשיירי כנסת הגדולה (סי’ רעא הגה”ט או’ ד’), דכל שעושה מצווה אחרת בזמן אחר ליכא בכהאי גוונא משום מצוות חבילות חבילות, ורק כשעושה ב’ ברכות יחד על מצווה אחת, מכניס ראשו להאי דינא של מצוות חבילות חבילות, ולפיכך כתב שמותר לשמור את כוס הקידוש של הלילה ולקדש עליו למחרת היום או בהבדלה. הנה דבריו לא עולים בקנה אחד עם דברי התוס’ והראשונים הנ”ל בפסחים, שמבואר בדבריהם שגם דבר הנעשה בב’ זמנים כברכת אירוסין וחתנים, אסור משום מצוות חבילות, ואפי’ שנעשה הפסק בקריאת הכתובה. וצ”ע. ושוב ראיתי שהרב ארעא דרבנן (מהדו”ק או’ א’ סימן ב’) כבר תפסו בזה, והעיר מדברי התוס’ יעו”ש באריכות. וע”ע במג”א (סי’ רעא סוס”ק כה) ובלבושי שרד.
ומיהו מ”ש השו”ע (סי’ רעא סעיף יא) שאם אין לו אלא כוס אחת, מקדש עליו בלילה ואינו טועם אלא שופך ממנו לכוס אחר ולמחרת בבוקר חוזר ומקדש עליו. ואין בזה משום מצות חבילות, היינו טעמא, דהכל ענין אחד שבא על קדושת השבת. וזהו טעם הרשב”ם בפסחים (קיג.), יעו”ש. ולפי”ז גם בנידון הכנה”ג יש להתיר, אך לאו מטעמיה אלא משום דהכל ענין אחד. ושו”ר שכ”כ העולת שבת (רעא סק”ו).
ג). ומה שמתקנים הכוס מפגימתו אחר שתיית המברך והחתן והכלה וכפי הנהוג, לא מהני רק מדין כוס פגום, וכדאי’ בשו”ע (או”ח סי’ קפב סעיף ו’), אבל מדין מצוות חבילות לא מהני, והיינו טעמא, דכבר כתב המג”א (סי’ קפב ס”ק י’) דענין פגום אינו פסול ממש אלא פגם בעלמא, וכ”כ המ”ב (שם ס”ק כט), ומצד הדין אם קידש על יין שנפגם, עולה לו שפיר הקידוש. וא”כ במה שמתקנו לא חשיב ככוס “אחר”, אלא ככוס “מתוקן”, ובפרט אם עדיין נשאר רביעית בכוס, וכפי שמצוי ברוב ככל הפעמים שטועמים רק מעט, וא”כ חשיב הכל כיין אחד וככוס אחת, ולפי המבואר אכתי יש חסרון של מצות חבילות חבילות.
וכן יש לדייק מדברי ספר האורה חלק ב’ (או’ יא) שכתב בזה”ל: שאלו לרבי, במקום שעושין אירוסין ונשואין ביחד, מהו לברך ברכת אירוסין ונשואין בכוס אחד, ואמר רבי הרוצה לעשות כן אומר לו “שתה מה שנשאר בכוס”, ומוזג כוס שני לברך עליו ברכת נשואין, לפי שאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד, שאין עושין מצות חבילות חבילות, ואין לומר דהני לאו שתי קדושות קרי להו, דכל שתי ברכות שתי קדושות הן, דהא גבי קידוש וברכת המזון הוא, דקאמרינן אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד בערבי פסחים, והא דאמרינן בפסחים שמע מינה תמני וכו’ שמע מינה אומרים שתי קדושות על כוס אחד, הני מילי בדלא אפשר שאין לו אלא כוס אחד בלבד כך אמר רבי. עכ”ד. ומזה שהורה שישתה מה שנשאר בכוס, ולא אמר שיתקן על היין הנמצא כבר בכוס, מוכח, דבזה אכתי לא יוצא מידי חשש של מצוות חבילות. וכ”כ המחזור ויטרי (סימן תסט, תע). ומיהו י”ל, דס”ל לרש”י דלא מהני תיקון לפגימה וכדכתב המרדכי בברכות (סימן קפג) הוב”ד בב”י (סו”ס קפב), ושכן הוא המנהג בצרפת.
וכן יש להוכיח ממ”ש בספר עולת שבת (סי’ רעא סק”ו) דצ”ל, דמ”ש בפסחים (קיג.) שלשה מן נוחלי העוה”ב המבדיל על היין במוצאי שבתות, ואוקימנא התם, דמשייר מקידושא לאבדלתא, וכתב דצ”ל, דהוסיף ותיקן את הכוס שלא יהא פגום. וע”ז כתב דמה שאין בזה משום מצות חבילות, כיון דהכל מצווה אחת, או כיון שאינם רצופים בשעה אחת וכמ”ש הכנה”ג הנז’. ואם איתא דהתיקון מהני להחשיבו ככוס אחרת, תו מאי קשיא ליה.
ד). והנה עוד טעם נכון לייחד ב’ כוסות נפרדים בפרט בחתונות של יהודים הרחוקים מתורה ומצוות, לפי שהרבה פעמים החתן או הכלה או הוריהם, מחללי שבתות ויינם יין נסך, וא”כ נאסר היין (כשאינו מבושל) ואינו יכול לחזור ולשתותו שוב. ועי’ בשלחן העזר (סי’ ח’ ס”ג) הוב”ד באוצר הפוסקים (סי’ סב סעיף ט’) שג”כ כתב להצריך כוס נפרדת לברכת הנישואין.
ה). ועוד שכיון שיש לברכת חתנים דין כוס, יש להצריכה ככל דיני כוס של ברכה, ובכלל זה גם שטיפה והדחה במים, ואע”ג שהשו”ע (סי’ קפג ס”א) כתב, שאם הכוס נקי ואין בו שיורי כוסות, (היינו שיורי יין ששרה בו פת כנז’ במג”א) לא צריך שטיפה, מ”מ כבר כתב הכה”ח (סי’ קפג סק”ד) דלפי סודם של דברים יש להדיח גם כשהכוס נקי, ושכן הוא בתיקוני הזוהר. ולפיכך עדיף ליקח כוס אחר.
ה). ועוד טעם להצריך כוס אחר, לפי מ”ש הרב אליה רבה (סימן רעא אות כג) דלא מהני תיקון מעט יין אלא כשאין לו כוס אחר שאינו פגום, אבל באפשר, אין להתיר ושכן משמע במרדכי ואגודה. והוב”ד בזכור לאברהם (או’ כ’) ובכף החיים (סי’ רפב ס”ק כח).
ו). אלא דאין למחות או לערער על הנוהגים לתקן את הכוס ולברך עליו ברכת חתנים, שכבר כתב הרמב”ם בתשובותיו (סימן רפח) שגם אם בירך ברכת אירוסין וברכת חתנים על כוס אחת, אין בכך כלום. ואפשר דטעמו, דרק במצוות שחייבים מן הדין לברכם על הכוס יש בהם מצוות חבילות חבילות, אבל ברכת האירוסין אינה חייבת מן הדין כוס, וכמ”ש השו”ע (סימן לד סעיף ב’), אלא שנהגו לסדרה על הכוס ומיהו אין הכוס לעיכובא. וכ”כ בשו”ת אול”צ ח”ב (עמ’ קצ). אלא שלכתחילה יש להדר בדבר וכפי שנתבאר.
