שמיטה במיני בשמים

שאלה:

שלום רב,

לכבוד יום כיפור הבעל”ט, ארצה להעמיד שולחן עם עציצים קטנים, בפתח בית הכנסת. על מנת שהציבור, יוכל להשלים מאה ברכות. (תהיה מדבקה על כל עציץ, עם ברכתו המתאימה. ובנוסף, יהיה כתוב: כי במוצאי החג, כל אחד יוכל לקחת עציץ, אם ירצה)

האם יש בעיה, לאור כך, שהשנה זוהי שנת שמיטה?

ומהם הדברים, שעליי להשים לב אליהם, מהבחינה הזאת?

 

תשובה:

שלום רב!

זכות גדולה היא, לזכות את הרבים, להשלים מאה ברכות – ובוודאי זכות זו, תעמוד לך ולזרעך.

באמת מרגש לראות, עד כמה ההלכה חשובה לך! – וכבר מעכשיו, אתה בודק, את המעשה אשר תעשה – אשריך!

לגוף העניין!

לא פירשת, אלו גידולים בדיוק, יהיו בעציצים? והאם הם עציצים נקובים? ומהיכן אתה חושב להביא עציצים אלו? וכיצד מגדלים אותם?

בכל מקרה, למעשה!

כפי שידוע לך, שנת השמיטה מסתיימת, בראש השנה תשפ”ג.

אך כנראה, שהעציצים הללו, טופלו בשמיטה.

אמנם לגבי שמירת קדושת שביעית, ואיסור ספיחין, בעשבי הריח – נראה שאין נוהג בהם. כמפורט במקורות.

אך כיון, שאסור לעבוד בשמיטה, בכל הגידולים – עליך ליזהר, שלא לרכוש ממשתלות, שלא שומרות שמיטה – שלא תסייע בידי עוברי עבירה.

ובשוק מצויים, משתלות רבות, מאושרות בשמירת השמיטה – שתוכל לרכוש מהם.

ובמקרה זה, ניתן לרכוש גם מיבול נכרי/חו”ל/היתר מכירה – גם למחמירים, ללא חשש.

(ומגוי, תוכל לרכוש, גם אם אתה חושש שזה שמיטה – ובלבד, שהוא ישקול וימדוד).

אמנם, אם תשתמש בגידולי שמיטה – לכתחילה, ראוי לשמור עליהם בקדושת שביעית, שלא לזרקם לפח, ללא שקית נפרדת. אלא א”כ, אין בהם כבר ריח.

ולכן בהיות טוב, ראוי שתכתוב: “שהם גידולי שמיטה, ואם לא פג ריחם – יש להשליכם בשקית סגורה, לאשפה”.

[רק אעיר: שאם אתה מניח בבית הכנסת, גם אתרוג או פרי אחר – כדי לברך הנותן ריח טוב בפירות – בזה, יש לשים לב, לנהוג בו כל דיני שביעית, שהרי הם חנטו ונלקטו, בשמיטה]

בברכה חיים זעפראני.

 

מקורות נימוקים והרחבה:

הנה שנת השמיטה מסתיימת, בא’ תשרי תשפ”ג.

(ר”ה פ”א מ”א, רמב”ם פ”ד הל”ט, וחזו”א סי’ ז או’ יג. ודלא כנראה, בר”ח ר”ה טו:, ותו”כ בהר פ”א ד, ובשל”ה שער האותיות או’ ק דיני שביעית ברמב”ם. וכ”נ בכס”מ וכ”כ במנח”ח מצווה שכח, וכ”פ באול”צ פ”ב הע’ ח. והביאם בשביתת השדה פ”י הע’ 1 להלכה)

 

אך עציצים אלו גדלו בשמיטה, ואפשר שאף נלקטו בשמיטה (כפי שיבואר לקמן). ולכן, ראשית יש לדון: האם הולכים בהם, בתר לקיטה/חנטה? (רמב”ם פ”ד הל’ ט’ יב)

 

עשבי ריח – חד שנתיים, או רב שנתיים, והקלח שלהם רק כירק:

 

דינם כירק, ונקבע בתר לקיטה, וא”כ תלוי מתי לקטו אותם?

 

ובמקרה דידן, צריך לדעת!

האם עציצים אלו נקובים או לא? והאם נעקרו מהשדה, ונכנסו לבית, לאחר ר”ה?

שלכאורה בזה תלוי, האם לקיטתם בשמיטה – או אחריה? (שאם שמום בעציץ שאינו נקוב, והכניסום לבית, הרי לקטום מהשדה)

 

אך אם נשארו בעציץ נקוב, בשדה – הרי שלא נלקטו מעולם – ורק בשעת הוצאתם יחשב לקיטתם – והיא לאחר השמיטה – ואין בהם קדושה.

 

עצי ריח – רב שנתיים (כגון: שיבא, רוזמרין), והקלח קשה, ועליו יצאים מגזעו:

 

דינם כאילן, ונקבע בתר חנטה.

ומה נקרא חנטה?

כ’ בשביתת השדה פ”י הע’ 10, דמסתבר שהכוונה, יציאת העלים מהענף.

 

ובמקרה דידן: הרי שעלים אלו, בוודאי רובם, חנטו בשביעית.

 

קדושת שביעית, בצמחי בשמים:

 

בירושלמי (פ”ז הל”א) הסתפק: האם נוהג קדושת שביעית, בצמחי בשמים? ולא פשט.

ועי’ חזו”א (יד, סס”ק ט), דנראה דס”ל, דיש בו קדושה. וכ”ה בספר השמיטה (פ”ז ד ה).

אך עי’ ציץ אליעזר (ח”ו סי’ לג), דכיון, דבבלי וברמב”ם, לא הזכירו ספק זה, לא חישינן ליה.

וכ”נ להלכה, וכמו שכתב בשביתת השדה (פ”ט הע’ 20). אמנם באול”צ (פ”ב יב) החמיר מספק.

 

עשבי ריח, שמועדים לאכילה:

 

במה שיש לדון: הוא בנענע, שהוא ראוי גם לאכילה. וכ’ הרמב”ם פ”ה הלי”א, דתליא במחשבתו. והביא הדרך אמונה ס”ק פב מהראשונים, דתליא במחשבתו בלקיטה. והרי כאן, קטפת אותו לריח. אך עי’ חזו”א, (סי’ יג ס”ק כא, הביאו בדר”א שם ס”ק פד), דאם אח”כ חשב עליהם לאכילה, קדשו.

 

ספיחין:

 

גזירת חכמים, שאסור לאכול זרעים וירקות שגדלו בשביעית, אף אם גדלו מאליהם.

וטעם הגזרה: משום עוברי עבירה, שלא יזרעו בשביעית, ויאמרו שצמחו מאליהם. (רמב”ם פ”ד א ב)

 

ובמקרה דידן:

כיון, שאין נוהג בהם קדושת שביעית, ממילא, אין נוהג בהם איסור ספיחין. (עי’ שביתת השדה פט”ז הל”ד). וכ”פ במנחת שלמה (ח”א נא יא), שאין ספיחין בפרחים.

 

ואף במה שנוהג ספיחין, יש איסור אכילה בלבד. (כן דייקו מהרמב”ם פ”ד ה”ב ו-ה, וכ”ה בשער המלך שם. וכ”פ באול”צ על הר”מ שם, ובתשובה פ”ה יג, וכ’ המחמיר תע”ב)

 

[אמנם י”א: (מנח”ש ח”א נא יא, וח”ג קלב ו), שבאלו שעומדים להנאה בלבד, אסור גם להנות.

וי”א: (מקדש דוד נט ג ד”ה אך, וחזו”א יג טז ד”ה יש) שאסורים בכ”מ, גם בהנאה]

 

ובאילנות אין איסור ספיחים, (רמב”ם פ”ד יג, ובתשו’ טו). וכן שיחים רב שנתיים, שלא זרעם בשמיטה. (שביתת השדה טז יא, וכן הביא מהגרצ”פ פראנק זצקו”ל) אך באול”צ פ”ה ס”ד פסק להקל, רק בחולים וקטנים.

 

ולכן נראה למעשה, שאין לחוש בזה, משום ספיחים.

 

מסקנה:

בעשבי הריח, מעיקר הדין, אין נוהג בהם שביעית, והמחמיר תבוא עליו ברכה.

ובנענע, אם נלקט בשמיטה, (כדלעיל), אולי יש לחוש, שאחד מהקהל, ישתמש בנענע לתה וכדו’, ואז תחול עליו קדושה.

 

ובכל מקרה, ביבולים הגדלים בבית/בגידולי גג/בעציצים שאינם נקובים – ספק הוא בירושלמי, (פ”א סה”ב), האם נוהגת בהם קדושת שביעית, ולהלכה, לא נוהג בהם ספיחים, והמיקל שלא לנהוג בהם שביעית, יש לו ע”מ לסמוך. (עי’ מנח”ש ח”ג קנח יב, ושביתת השדה טז י שם האריך בכל זה)

 

אמנם, כיון שלא ציינת בדבריך, באלו עשבים, ובאלו עציצים וכו’, קשה לומר בזה הלכה – שיש בזה הרבה פרטים, ואכמ”ל.

ולכן עי’ בהגדרתם להלכה, בשביתת השדה פ”ח.

 

ובהיות טוב, ראוי שתכתוב, שהם גידולי שמיטה, ואם לא פג ריחם, (שאם פג ריחם, מותרים. רמב”ם פ”ה כב) – יש להשליכם בשקית סגורה לאשפה.

(ואף שבשביתת השדה (פי”א ס”ק כח ובהע’ 29) פקפק בזה, שלא יהני שקית באשפה, שיש בזה בזיון – מ”מ המנהג להקל בזה. (וכש”כ באול”צ פ”ב סוף או’ ג)

 

ומ”מ לכו”ע, מלאכות הקרקע, נאסרו בכל הגידולים – ולכן, יש ליזהר שלא לרכוש, ממשתלות שלא שומרות שמיטה – שלא לסייע ידי עוברי עבירה. (רמב”ם פ”ח א)

 

או, לרכוש מיבול נכרי/חו”ל – שאין שמיטה נוהגת בהם.

[בנכרי – נחלקו הב”י והמבי”ט כנודע. (עי’ אבקת רוכל כד, ותשו’ המבי”ט ח”א שלו, וח”ג מה ומהרי”ט ח”א מג, ורדב”ז ח”ה ב”א רנא, ומהר”י קורקוס פ”ז ג, ר”ש סירלאו שביעית פ”ו א ופ”ט ח). וכ’ באול”צ פ”ב יד, שהמנהג שאין קדו”ש בנכרי. ולכו”ע, אין נוהג בנכרי – ספיחין. (רמב”ם פ”ד כט)]

 

ומנכרי יכול לקנות, אף דבר שקדוש בקדו”ש. ובלבד, שהמוכר ישקול וימדוד, ולא הקונה. (אול”צ פ”ג ס”ג)

 

ואף לקנות מהיתר מכירה, אף שדעת הגרע”י, בשו”ת יביע אומר חלק י יורה דעה סוף סימן נח בקול קורא, שמותר רק בשעת הדחק – וכאן ברור שאין זה המצב. (ולחזו”א סי’ כד אות ד’, והאל”צ עמ’ יג, אין להקל כלל)

במקרה דנן, שנראה שאין בהם כלל קדושת שביעית – אין בעיה לקנותם מהם. שהרי אין כאן סיוע בידי עוברי עברה, שיש להם ע”מ לסמוך. (עי’ אול”צ עמ’ כ סק”ד)

 

[לגבי אתרוג – עי’ ר”ה יד:. ורמב”ם שמיטה ויובל פ”ד הל’ יב ובכס”מ שם, דספק האם הולכים בתר חנטה, או בתר לקיטה. וכ”ה באול”צ פ”ב הע”ט. וכ”נ במאירי סוכה לט: ד”ה אתרוג. וכן שו”ע יו”ד של”א סעיף קכו, ובהגר”א ס”ק קצ קצא. אך עי’ חזו”א סי’ כ או’ י, בד”ה ומרן. וסי’ ז סק”י וס”ק טז – ועכ”פ בזה, שגדל בשביעית, ודאי שיש להחמיר. ואם גם נלקט בשבעית, אין ספק שנוהג בו קדו”ש.

ובשאר פירות הדר – בשביתת השדה (פ”י הל”ט) כ’, דאין צריך להחמיר כאתרוג. ואזלינן בתר חנטה – ומ”מ במקרה דידן, הרי חנטו בשביעית – ויש לנהוג בהם, ככל דיני שביעית]