אכילת פיצה חלבית עם טונה

שאלה:

שאלה: אמרו לי בשם רב חשוב מתלמידי מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל, שמי שבא לחנות פיצות ורואה שהכינו פיצה עם טונה יכול להזמינה.

כיון שכתב מרן זצ”ל בהליכות עולם שכל האיסור של דגים בחלב הוא לכתחילה, אבל בדיעבד מותר א”כ הכא הוי בדיעבד שכבר הכינו.

ולא הבנתי כוונתו בתרתי:

א’ – לגבי הקונה הוי לכתחילה ולא בדיעבד, רק לגבי המוכר הוי בדיעבד. ורק אם יקנה פיצה ובטעות נתנו שם טונה והגיע לביתו ורואה שיש שם טונה זה הוי בדיעבד לגבי הקונה.

ב’ הרי הלשון בהליכות עולם שם שאם התבשל גבינה עם דגים אינו אוסר, ומהלשון אינו אוסר נראה שהכוונה שיכול לאכול או את הדגים או את הגבינה “לבד” רק שהתבשיל השני לא אסר את הראשון אבל לא עלה בדעתו לומר שמותר לאוכלם ביחד?

יורו לנו המורים דעתם בעינן ושכמ”ה.

תשובה:

שאלת חכם חצי תשובה.

מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל כתב בספרו הליכות עולם חלק ז’ עמוד כ’, שאם בטעות נתבשלו דגים בחלב “אין לאסור”.

משמעות דבריו היא, שבדיעבד אין לאסור תבשיל של דגים עם גבינה ויכול לאכול את התבשיל עם הדגים והחלב שבו. [לדעתי אין משמעות דבריו שניתן לאכול כל תבשיל בפני עצמו דווקא].

אכן בלא ספק אין הכוונה אלא במקום דיעבד, שבטעות נתבשלו דגים בחלב, אולם כאשר מסעדה הכינה פיצה חלבית עם דגים, גם אם הכינה כך בהיתר לבני אשכנז, אין היתר לבני ספרד לקנות את הפיצה הזאת, כי הרכישה היא לכתחילה, כפי שציינת בדבריך.

ככל הנראה נפלה טעות ביד השמועה שהגיעה לאוזניך בשם דברי תלמידו של מרן זצ”ל, כדאי שתברר את הדברים מהמקור, וככל שהדברים אכן נאמרו תשאל את אותו הרב, את מה שציינת בדבריך בפסקה הראשונה.

לחיזוק דברינו אציין בפניך שבספר “הליכות כשרות הבית” לרה”ג דוד בר אושר שליט”א, סימן פז סעיף קכט, הביא בשם הראשל”צ הרב יצחק יוסף שליט”א כי רבנות הנותנת הכשר למסעדה המגישה מאכלי גבינה עם דגים, צריך לתלות מודע שלבני עדות המזרח אין להקל.

כמו כן שאלתי לפיו של ראב”ד ירושלים הרב ברוך שרגא שליט”א, האם ניתן לומר שיש היתר לרכוש פיצה עם טונה כדין דיעבד, ולא האמין למשמע אוזניו, שמאן דהוא חשב על סברא כזו.

בברכת הצלחה

מקורות ונימוקים:

בגמרא בחולין דף קג: איתא, כל בשר אסור לבשל בחלב, חוץ מבשר דגים וחגבים. מבואר לכאורה שאין איסור בישול דגים עם חלב מדין בשר וחלב. אף לא נאמר בגמרא איסור דרבנן על כך.

אולם מרן הבית יוסף יורה דעה סימן פ”ז כתב, שמכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה. וכן כתב הלבוש בעטרת זהב. וכן כתב החכם הרופא רבי יעקב צהלון, שאין לאכול דגים עם חלב, מפני שגורם חולאים קשים.

אכן הדרכ”מ השיג על הב”י בזה וכ’ שלא ראה מימיו נזהרין בזה, וכן כתבו הש”ך והט”ז להלכה. ועיין בפתחי תשובה שכתב דנ”ל דהאידנא שרי כיון דדשו בה רבים.

מאידך בכף החיים הביא דיש לנהוג כדברי הב”י, חוץ מחמאה בדגים דבזה אין סכנה כפי שכתב בתשובת חינוך ב”י הפמ”ג ורבינו בחיי ועוד. ודלא כדברי החיד”א שכתב שככל הנראה הוא טעות סופר בדברי הבית יוסף, ואין כוונת הבית יוסף לדגים בחלב אלא לדגים עם בשר.[1]

בנידון זה, דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל, שכיון שמנהג הספרדים היה לאסור אכילת דגים עם חלב מפני חשש סכנה, כפי שכתבו כמה פוסקים בפירוש, שמנהג הספרדים להחמיר בזה. קשה מאד להאמין שהוא טעות סופר בספר בית יוסף, שאם כן לא היה מתפשט מנהג שכזה לאסור בהסכמת גדולי הדורות, ואילו היה הדבר טעות, היו גדולי הדור שבזמן מרן מודיעים דעתם שיש טעות בספר בית יוסף. בפרט שמרן עצמו הגיה ספרו ולא העיר בזה כלום.

בפרט שהוסיפו עוד פוסקים רבים לאחר זמן מרן הבית יוסף ופסקו לאיסור מכוח המנהג, כדברי רבינו יוסף חיים בספר בן איש חי והכף החיים הנזכר. לכן ראוי לנהוג להחמיר לכתחילה שלא לאכול דגים בחלב, אלא שבדיעבד אם כבר בושלו דגים עם חלב, יש להקל לאכלם אף לספרדים שנהגו להימנע מכך, כאמור.

אכן, כפי שכתבנו בגוף התשובה, דיעבד אינו נקרא אלא כאשר האדם הכין לעצמו כבר בטעות מאכל דגים בחלב, אולם ככל שחנות פיצה או מסעדה הכינה מאכל כזה של דגים בחלב, כלפי אדם הבא לרכוש פיצה מהחנות או מהמסעדה הדבר מוגדר כלכתחילה ולא כדיעבד, וזה אינו צריך לפנים, וכמדומה שלא עלה על דעת אף אדם לחלוק על כך.

[1] וכן בספר שמש ומגן (ח”ד סימן יב) ובספר ברכת יהודה (ח”ב יו”ד סימן ה וח”ז יו”ד סימן ו), כתבו להקל בזה אף לספרדים.