מקורות ונימוקים:
פסק השולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צ”ג, קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב. ואם בישל בה בתוך מעת לעת אסור, אבל אם שהה מעת לעת קודם שבישל בה הוי ליה נותן טעם לפגם ומותר התבשיל אבל הקדירה אסור לבשל בה לא בשר ולא חלב.
מן האמור מבואר, שבכל כלי שאין ידוע אם הוא בשרי או חלבי, ובטח כאשר יש חשש ממשי שהוא בלוע ממאכלות אסורות, כגון מחבת הנמצאת בחדר בית המלון, אסור להשתמש בה לטיגון או לבישול.
ולעניין שימוש במחבת להניח בה מאכלים קרים, לדעת הספרדים מותר, אולם מנהג האשכנזים לאסור את השימוש בה גם למאכלים קרים, כדברי הש”ך.
חשוב להוסיף שגם לא ניתן לעשות הגעלה או ליבון קל למחבת זו על מנת להכשירה, הואיל וכאשר השתמשו במחבת לטיגון או בישול מאכלות אסורות, או אפילו בישלו בה בשר וחלב באותו יום, המחבת צריכה ליבון חמור, ובכלים המצויים כיום כמעט לא ניתן להגיע לרמת חום כזו של ליבון חמור בתנאי חדר בבית מלון, זאת מלבד העובדה שליבון חמור עלול בהחלט להזיק למחבת המלון, ואין היתר לעשות כן.
לעניין דיעבד אם בשגגה טוגן או בושל מאכל כל שהוא במחבת זו, אין המאכל נאסר, הואיל וסתם כלים אינם בני יומן, והטעם הנפלט מן הכלי למאכל הוא טעם לפגם שאינו אוסר את המאכל. כפי שפסק השולחן ערוך יורה דעה הלכות הכשר וטבילת כלים סימן קכ”ב בזה”ל: סתם כלי עובד גילולים הם בחזקת שאינם בני יומם לפיכך אם עבר ונשתמש בהם קודם הכשר, התבשיל מותר. רצה לומר שסתם כלי שאינו זוכר או אינו יודע אם השתמשו בו היום דנים אותו כאינו בן יומו ואם כן טעמו פגום ונותן טעם לפגם מותר בדיעבד.
