שאלה:
שוכר שלא הודיע על רטיבות, וכתוצאה מכך נגרם נזק לבעל הבית האם הוא חייב על הנזק.
תשובה:
יש צדדים לחייב את השוכר שלא הודיע לבעל הבית על הרטיבות וכתוצאה מכך נגרם נזק.
מקורות:
הטענה המרכזית מצדכם היא שהשוכר לא הודיע כמה שבועות על הדירה ובשל כך נגרם נזק, ענין זה שייך למה שמבואר בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שז סעיף א) ששוכר הוא מוגדר כשמור שכר, אמנם הרי קיימא לן בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שא סעיף א) שאין חיובי שמירה בקרקע, ולענין פשיעה נחלקו הראשונים אם חייב בפשיעה בקרקע או לא, להלכה השולחן ערוך בסימן שא הביא מחלוקת, והרמ”א פסק שאין חיוב פשיעה בקרקעות. והש”ך (שם ס”ק ג) לסימן סו ס”ק קכו, ששם הש”ך האריך באריכות גדולה שכן יש חיוב פשיעה בקרקע, אמנם הרב רבי יהונתן אייבשיץ בספרו אורים ותומים (שם ס”ק כט) חולק על הש”ך, כך שלא ניתן לחייב אותו גם אם הוא פשע בקרקע ובפתחי תשובה (ס”ק כה) שם הביא בשם שו”ת בית שמואל (סימן ו) שהמחזיק יכול לטעון קים לי כשיטת הרמ”א שגם בפשיעה פטור, וכך נראה דעת שו”ת שב יעקב (חושן משפט סימן יב), וכן משמע בשו”ת פני יהושע (חלק ב סימן קו), לכן נראה שהשוכר יכל לטעון קים לי אפילו כשהוא פשע.
אלא שיש לדון האם בית נחשב לקרקע, האחרונים מעוררים סתירה בדברי הרמ”א, שהנה הרמ”א בסימן שא מביא בשם המרדכי שהשואל בית ונשרף פטור מלשלם דהוי ליה כקרקעות, ובנחלת צבי (סימן רכז סעיף לב) העיר שהרמ”א בסימן צה סעיף א הביא ב’ דעות אם בית דינו כקרקע או כמטלטלין, לענין חיוב שבועה, ולענין חיוב שומרים, ומכל מקום הביא באחרונה שדינו כקרקע ופטור על השמירה, וכן בשולחן ערוך (סימן רכז סעיף לב) לענין דין אונה, וכך מכריע הש”ך (סימן צה ס”ק ח) שבבית לכולי עלמא דינו כקרקעות, ואם כן גם אם היה נגרם נזק השוכר פטור מלשלם.
וזה ברור שהשוכר חייב לשלם כדי לצאת ידי שמים, שהיה על השוכר להודיע למשכיר מדין השבת אבידה שהרי כל זמן שלא הודיע לו הדירה קיבלה נזקים גדולים והיה כאן הפסד גדול, ראה בגילון מהרש”א (חושן משפט סימן רנט), גם בשו”ת מנחת שלמה (חלק א סימן פב) כתב שאדם שלא משיב אבידה ונפסד החפץ הוא חייב לצאת ידי שמים, ראה גם באריכות בספר משפט האבידה (בהקדמה).
אלא שנראה לחייב את השוכר על פי המבואר בשולחן ערוך (סימן שז סעיף ג): ראובן שכר בית משמעון ונתן שם חטה, ומחמת שעמדה שם ימים הרבה נתקלקלו הכתלים ונפלו והזיקו לשמעון ולשכניו, אם היה ניכר וידוע קלקול הכתלי והתרו בו לסקל החיטה ולא סלקם, פושע הוא וחייב על כל ההיזק. עכ”ל ומפורש שחייב לשלם על הנזק, אמנם הש”ך ס”ק א שם כתב דפושע לאו דווקא אלא הוא נחשב למזיק ביידים, וכאן נראה שאם הם השתמשו בסתימה בכוונה תחילה יש לדון אם הוי כמזיק ביידים. ויש לעיין בזה.
ועוד סברא חזקה שיש לומר בנידון זה, אמנם היא סברא מחודשת שיש לחייב את השוכר שהוא נעשה שומר על המים של המשכיר שנכנסו לרשותו, שהרי מדין שוכר הוא שומר על כל נכסיו, ובזה שלא הודיע לבעל הדירה שיש נזילה הרי זה פשיעה בשמירה לכן יש לחייבו, אבל נראה לי שזה תלוי במחלקות בהלכות פסח, שהמגן אברהם (סימן תמג ס”ק ה) כתב שאם שומר לא מכר את החמץ של חברו, חייב לשלם, ונחשב כפשיעה, אבל להלכה יש חולקין, ואם כן הכא נמי שלא הפסד בהחפץ מחמתו רק במה שלא עשה פעולה להודיע למשכיר, יש לומר שהוא פטור, אבל אולי יש לחייב את השוכר לכולי עלמא לפי מה שכתב השער הציון (שם ס”ק טז) מביא בשם האליה רבה שנסתפק בנרקב הפירות של המפקיד, אם חייב לשלם, וכתב דבהגה”א משמע שחייב, וכתב השער הציון דאין ראיה מהגה”א משום שלא איירי שם לענין אם חייב לשלם משום שלא מכרו, אלא משום שלא הודיע למפקיד שהחפץ שלו עומד להרקב, ואיירי באופן זלא היה לו למפקיד לידע מזה, ומסתבר שזה בכלל שמירתו, ואפשר ששאר אחרונים מודים בזה. עיי”ש. ולדברי השער הציון אם הוא שומר על המים ולא הודיע, חייב לשלם, כיון שזה נכלל בכלל השמירה שלו, דו”ק בזה כי קצרתי מאוד.
אברהם מימון הלוי
