שאלה: האם מותר לומר לאשה ‘שלום’, ‘בוקר טוב’?
תשובה: מותר לומר לאשה ‘שלום’, ‘בוקר טוב’, ‘מזל טוב’, ואין בלשונות אלו משום שאילת שלום. אולם לשאול ‘מה שלומך’, או ‘כיצד את מרגישה’ וכיוצא בזה, אסור.
א). נראה דמותר לומר לאשה ‘שלום’, ואין בזה איסור שאילת שלום הנז’ בגמרא ובשו”ע (אהע”ז סי’ כא סעיף ו’), כיון דאין אנו מתכוונים באמירת שלום לשאול ולהתעניין האיך שלומה דדבר זה אסרוהו משום קירבה, וכמ”ש רש”י בקידושין (ע.) דשמא מתוך שאילת שלום יהיו רגילין זה עם זו ויבואו לידי חיבה. ולפי”ז נראה דבאמירת שלום סתמא דרך ארץ גרידא מותר, ובפרט בימינו שהרבה פעמים אין השואל משיב עליהם, כיון שיודע שאין השואל מתכוון לשאילת שלומו, וכ”כ הערוך השולחן (סעיף ח’). אולם בלשון “איך אתה מרגישה”, או מה “שלומך” יש לאסור, דזהו כשאילת שלום בזמנם, וגם לשונות אלו מביאים את האדם לידי חיבה. ועל כן מותר לפתוח בשיחת טלפון לאשה באמירת שלום וברכה. וגם למחמירים האוסרים אמירת שלום לאבל גם בזמננו, עי’ בש”ך (יו”ד סי’ רפה ס”ק ב’), ובמג”א (או”ח סי’ תקנ”ד ס”ק כב), ודלא כמ”ש הרמ”א (יו”ד סי’ רפה). מ”מ לא דמי שאילת שלום בעריות לאבל, דהכא אסרוהו משום קירבה והא ליכא. וכיוצ”ב מבואר בריטב”א (קידושין פב.) דביאר דהכל לשם שמים, ולפי”ז מותר גם שאילת שלום כיון שאינו מתכוון לשום חיבה, הב”ד הפת”ש (אהע”ז סי’ כא ס”ק ג’). ועי’ במהר”ם שי”ק (אהע”ז סי’ נג) שכתב, דע”ז סמכו העולם להקל בש”ש. וכ”כ בעזר מקודש (סי’ כא). ושו”ר שכ”כ בספר הליכות שלמה – תפלה (פ”ב דה”ל אות כו) בשם הגרש”ז אויערבאך זצ”ל, דהאידנא כוונתנו בזה לשום דרך ארץ. ועי’ עוד בהליכות שלמה – בין המצרים (פט”ו הערה 30) שכתבו בשמו, לאסור גם כששואל משום דרך ארץ, וצ”ע, אולם י”ל דדווקא התם דאיירי באבל שאינו שרוי בשלום, וגם דאינו ראוי לייחד שמו של ה’ עליו, משא”כ גבי קירבה וכפשנ”ת. וזה עתה ראיתי דרך חיפוש שגם בשו”ת מנחת יצחק ח”ח (סי’ קכו) כתב כדברים אלו. וכן העלה בשו”ת שמש ומגן – משאש ח”א (אהע”ז סי’ יח), ובשו”ת שבט הלוי ח”ד (סי’ קסח).
ב). והוא הדין דמותר לומר לאשה ‘בקר טוב’ ‘ערב טוב’, ‘מזל טוב’, דלשונות אלו אינם של חיבה אלא ברכה, ולא אסרו בזה חז”ל, וכן העלה בספר עזר מקודש. ואע”ג דהמ”ב (או”ח סי’ תקנד ס”ק מא) אסר בט’ באב לומר לחברו בוקר טוב, וראה עוד ב (שם ס”ק צ). לפי האמור יש לחלק, דשאני הכא דהוא משום קורבה, והא ליתא. וראה עוד מה שנתבאר לעיל (יו”ד סימן לג).