שאלה:
אני מורה בבית ספר מידי פעם התלמידים מביאים חפצים וטלפונים המפריעים למהלך התקין של השיעור. האם מותר לי להחרים להם את החפצים כדי שלא יפריעו בשיעור? אם כן, האם אני יכול להחרים להם את החפצים לצמיתות או רק לזמן?
תשובה:
מאחר ותפקידו של המורה הוא ללמד את תלמידיו ללא כל מפריע, ניתנה הרשות למורה להחרים חפצים לתלמידיו כאשר הם מפריעים לו ללמוד, ואדרבה אם הוא מאפשר לתלמיד להתעסק ולהפריע לעצמו ולאחרים יש לחשוש בזה משום “ארור עושה מלאכת ה’ רמיה” [ירמיה מח, י], שהוא מניח אותו לאבד את זמנו במשחקים והבלים.
עם זאת, על המורה להחזיר לתלמיד את חפציו לאחר זמן, ולא יחרימם לו לגמרי.
מקורות ונימוקים:
על מורה מוטל החיוב לדאוג שתלמידיו ילמדו ויחכימו, כפי שניתן ללמוד מדברי הגמרא בב”ב דף כ”א: שם מסופר על הרב שלימד את יואב טעות ומשום כך הרגו יואב, על פי הפסוק “ארור עושה מלאכת ה’ רמיה”. כן כתב הרמב”ם להלכה, שאם המלמד מתרשל בתלמודם, הרי זה בכלל מלאכת ה’ רמיה, לכן אין ספק שחובת המלמד לדאוג שינצלו הילדים את זמנם לתורה וליראת שמים.
לעניין להחרים חפצים, יעויין בספר שערי משפט חלק ב’ מהל’ גניבה, פ”א סוף הערה כ”א, שכתב שצ”ע איך נהגו מלמדים לקחת חפצים מתלמידים ולא חששו לגזל? וכתב דשמא הוא מדין שבית הספר יכול להסיע על קיצתו כדאיתא בב”ב (ח:), וע”כ כל הנכנס ללמוד שם, על דעת כן הוא נכנס שאם יפריע בשיעור אפשר יהיה לקחת לו את החפץ, ע”ש.
אולם בילקוט יוסף למרן הראשון לציון שליט”א, דיני חינוך קטן ענייני חושן משפט הלכה ח’ כתב כי כאשר רואה המלמד כי התלמיד מתעסק בחפץ המפריע לו מלימודו מותר לו ליטלו מידו על מנת לחנכו, אולם מחוייב המורה להחזירם לו לאחר זמן, ואם לא חלילה עוון גזל בידו שהרי כתב הש”ך שגזלת קטן יוצא בדיינים.
כן כתב בשו”ת משנה הלכות (ח”ו סי’ רפד), וכ”כ הפתחי חושן (הל’ גנבה פ”א הערה יז, ד”ה ומצוי) בפשיטות. עיין במשנה הלכות ובפתחי חושן שם הוסיפו עוד שמותר למלמד לקחת את החפץ אפילו על דעת שלא להחזירו אם זה לצורך חינוך, ע”ש.
