מקורות ונימוקים:
דין תרעומת במקרה כעין זה, מבואר בגמרא בתחילת פרק השוכר את האומנין בבא מציעא דף ע”ו. ונפסק להלכה בשולחן ערוך חו”מ סימן של”ב. בזה”ל, אמר לו בעל הבית, שכור לי בארבעה, והלך השליח ושכר בשלשה, אף על פי שמלאכתן שוה ארבעה אין להם אלא שלשה, שהרי קבלו על עצמם, ויש להם תרעומת על השליח. טעם הדבר התבאר בגמרא דהוא משום ‘אל תמנע טוב מבעליו’.
לעצם זכותו של המוכר בכל הכסף שהתקבל כתמורה לספריו. יעויין בדברי הגמרא בב”ק ק”ב: שם מבואר כי הנותן מעות לשלוחו לקנות לו חיטים ושינה השליח וקנה שעורים וכן כיוצ”ב, אם הרוויח השליח הרווח הוא למשלח, ואם הפסיד ההפסד הוא לשליח. אלא”כ שינה השליח במטרה לקנות את המקח לעצמו ולמשלח בשותפות, שבמקרה זה הרווח יתחלק בין שניהם מאחר והם שותפים. כך גם פסק השולחן ערוך הלכה למעשה חו”מ סימן קפ”ג סעיף ה’.
מכאן שבכל מקרה בו הרוויח השליח בעודו שליח, הרווח למשלח. לפיכך בנידון דידן, ככל שמוכר הספרים היה שליחו של המחבר, הרי שכל התשלום שהתקבל תמורת הספרים של המשלח. אלא”כ רכש השליח את הספרים לעצמו על מנת למוכרם לאחרים, שאז רשאי ליטול את התשלום שקיבל לעצמו, ולשלם למחבר רק את הסכום שהתחייב לשלם לו תמורת הספרים שרכש.
