שאלה:
הזמנתי אינסטלטור לבית לשחרור סתימה בבור ניקוז באמבטיה, לא דיברנו על מחיר השירות. האינסטלטור בדקות ספורות שיחרר את הסתימה באמצעים מכניים, וביקש ממני לשלם חמש מאות שקלים. הייתי בהלם מהסכום, ולא הסכמתי לשלם, מאחר והוא לא הודיע לי מראש על סכום כזה גבוה. הוא הסכים שאשאל בעצמי איזה רב שארצה ואעשה כפי הוראת הרב. כמה מוטל עלי לשלם לאינסטלטור.
תשובה:
הואיל ולא דיברתם ביניכם על סכום התשלום, אין ביכולתו של האינסטלטור לדרוש סכום גבוה מן המקובל, ומאידך אין באפשרותך לשלם סכום נמוך מהנהוג. אלא מוטל עליך לשלם כמחיר הנהוג בשוק לבעל מקצוע זה.
כפי הידוע לי, נכון למועד כתיבת שורות אלו. השכר הנהוג בשוק, לשירות מעין זה שתיארת, נע בין מאתים וחמישים ש”ח לשלש מאות ש”ח. מאחר ולא סיכמתם ביניכם את גובה התשלום, מוטל עליך לשלם כשכר הנמוך הנהוג, העומד על מאתים וחמישים שקלים, ככל שהינו אינסטלטור רגיל ואיננו נחשב למומחה מהרגיל.
מקורות:
בדברי הגמרא ב”מ דף ע”ו ובדברי השולחן ערוך חושן משפט סימן של”ב סעיף א’, מבואר כי אדם ששכר פועל ולא סיכם עמו את גובה התשלום, או במקרה ששליח שכר פועלים ואמר להם שכרכם על בעל הבית. מוטל על בעל הבית לשלם לפועל כשכר הנהוג לשלם במדינה.
במקרה בו ישנו טווח מחיר רחב, כגון שנהוג במדינה שיש פועלים שנשכרים בשלש ויש שנשכרים בארבע. כתב הרי”ף להוכיח שחייב בעל הבית לשלם כשכר הנמוך מביניהם. טעם הדין הוא שדעת בעל הבית לשלם כשער הזול הנהוג, ועל דעת כן שכר הפועלים, בכל מקום שלא סוכם עם הפועל על מחיר טרם עבודתו. כן פסק גם השולחן ערוך להלכה בסימן של”ב סעיף א’. יעויין עוד בדברי קצוה”ח סימן של”א ס”ק ג’.
כעין זה הביא הרמ”א בחו”מ סימן של”ה סעיף א’, לדברי המרדכי ב”מ סי’ שמ”ו בשם מהר”ם, שכתב על מי שאמר למלמד ללמוד עם בנו ולא קצב לו שכרו, שצריך ליתן לו כפי מה שנותנים אחרים. עיי”ש במרדכי שביאר דהיינו כיון דלא גרע מיורד לשדה חבירו שלא ברשות. כך הוא גם בדברי הרשב”א בתשו’ ח”ד סי’ קכ”ה. כן פסקו להלכה חברי בית הדין שעל ידי המועצה הדתית ירושלים, מובא בפסקי דין ירושלים, דיני ממונות ובירורי יוחסין, ח’ עמוד קע”ג.
מכל מקום רואה אני לנכון לציין לדברי בעל החפץ חיים בספרו אהבת חסד בסוף חלק א’, פרק י’ הערה אחרונה. המדבר בחשיבות קביעת מחיר השירות לפני קבלת השירות, על מנת למנוע ספיקות וחששות גזל.
זה לשונו שם, עצה אחת הנוגע לענין איסור גזל ועושק שכר שכיר. והוא, שכל אדם שמבקש לאדם אחר שיעשה לו איזה פעולה בשכר יקצוב עמו המקח בתחלה. דאי לאו הכי, עלול מאוד להיות גזלן ועושק שכר שכיר אם לא ירצה להיות ותרן גדול בממונו כדי לצאת מן הספק. דהלא ע”פ רוב יצטרך האדם למאות פעולות בכל שנה ומצוי מאוד שאחר הפעולה יש ויכוח בין האומן והבעה”ב בענין שילום השכר ולכשיפרדו כ”א חושב בנפשו שהוא נגזל מן השני אך שאינו רוצה לריב עמו אבל אינו מוחל לו בלב שלם ולפעמים יש ג”כ מריבה ביניהם ומדינא הוא כמנהג המדינה לפי המקום והזמן ואם יפחות לו אפילו פרוטה אחת מזה יקרא עבור זה מן התורה בשם גזלן ועושק שכר שכיר ומי יוכל לידע את מנהג המדינה בכל פעולה ופעולה לפי ענינה ובע”כ אם ירצה לצאת י”ח בלי פקפוק יהיה מוכרח תמיד ליתן להבעל מלאכה כפי מה שהוא רוצה וזה ג”כ קשה מאוד ע”כ הרוצה לצאת י”ש יקצוב עמו בתחלה ויצא מידי כל ספק וגם הבע”מ יוזיל לו עי”ז כי אז הברירה בידו ליתן לאחר ובפרט מי שהוא ת”ח בודאי יעשה כן דאל”ה מלבד חשש גזל ועושק שכר שכיר מצוי מאוד חילול השם עי”ז שאינו נותן לאומן כפי רצונו שהאומן יאמר שהת”ח גזל אותו, עכ”ל.
