בס”ד
שאלה: האם החזן יקרא קריאת שמע בקול או בלחש?
תשובה: כהיום המנהג ברוב תפוצות ישראל בקרב בני ספרד שהחזנים קוראים ק”ש בקול רם מלבד הפסוקים: השמרו לכם וכו’ עד ושמתם את דברי אלה”, שיש לקוראם בלחש ולהשמיע לאוזנו, ומשם ואילך ממשיך בקול, וכן הוא מנהג הישיבות והקהילות בארץ הקודש. וכן נכון שינהגו גם היחידים. ומ”מ גם הקוראים בשקט יש להם ע”מ שיסמוכו, ובלבד שישמיעו לאוזנם. ופסוק ראשון של ק”ש לכל הדעות יש לקוראו בקול רם.
מקורות:
מה שכתבנו שאומרים פסוק זה בקול רם, כן הוא בטור (סימן סא) שכן נוהגים בספרד, ומנהג טוב הוא להעיר הכוונה בפסוק הראשון שהוא עיקר מקום כוונת הקריאה. וכן הוא בשלחן ערוך (שם סעיף ד’, וסימן סב סעיף ה’).
וגם לגבי קריאת שמע כולה, כתב הרדב”ז בתשובה, דלפי הדין צריך לקרות כל הפרשה בקול רם ביחד, שלא אמרו אלא ברוך שם כבוד מלכותו לאומרו בלחש. ומה שכתב רב האי גאון והרשב”א לאומרו בלחש, לא כתבו כן אלא ליישב מנהגם. והאריך לתת כמה טעמים לדבר, והביא מה שאמרו חז”ל, בשעה שהשכינה באה לבית הכנסת ומוצאת שאומרים זמירות, מקצתם מאחרים ומקצתם מקדימים, השכינה מסתלקת. וכתב, שאם השליח צבור אומר בקול רם, ויש קורים בלחש ויש קורים בקול רם, זה המנהג בלבול גדול. והובאו דבריו בכף החיים (סימן סא אות סט). ומרן בשלחן ערוך (סימן סא סעיף כו) כתב, דיש נוהגים לקרות קריאת שמע בקול רם, ויש נוהגים לקרותו בלחש. הגה, ומכל מקום יאמרו פסוק ראשון בקול רם, וכן נוהגין.
ועתה התפשט המנהג לקרוא הק”ש בקול רם מלבד הפסוקים “וחרה אף וכו’, עי’ בספר ברית כהונה (חאו”ח מערכת ו, אות מב), ובשו”ת איש מצליח ח”א (חאו”ח סי’ טז). ובפרט לאחר שצריך לעשות הפסקים בין כמה מילים שלא יבלעו אותיות וכמ”ש השו”ע (סי’ סא סעי’ טו – כב), וכשקורא בשקט, כמעט ולא ניתן לעשות דבר זה. וכן צריך לקורא הק”ש בטעמים כפי שהם בתורה וכמ”ש השו”ע (שם סעי’ כד), וכשקורא בשקט, בדרך כלל לא נעשה בטעמים. וכן יש לחוש שמא לא ישמיע לאוזנו, ראה בשו”ע (סי’ סב סעי’ ג’), ובבן איש חי (פ’ וארא או’ יב).
