Question :
Comment l’officiant doit-il réciter la “Lecture du Chéma” ? A voix haute ou à voix basse ?
Réponse :
De nos jours, dans la plupart des communautés qui suivent le rite Séfarade, l’officiant récite le Chéma à haute voix. A l’exception des versets : “השמרו לכם … jusqu’à ושמתם את דברי אלה ” qu’il faudra dire à voix basse en s’assurant que ce soit audible à son oreille. Ainsi est la coutume des Yechivoth et des communautés en Erets Israel.
Même le particulier qui récite le Chéma, il sera préférable qu’il le dise à haute voix.
Néanmoins, ceux qui récitent le Chéma à voix basse, ont sur qui s’appuyer, du moment où ils s’assurent à bien entendre ce qu’ils récitent.
Cependant, d’après tous les avis, il faudra le lire le premier verset du Chéma, à haute voix.
Références :
מה שכתבנו שאומרים פסוק זה בקול רם, כן הוא בטור (סימן סא) שכן נוהגים בספרד, ומנהג טוב הוא להעיר הכוונה בפסוק הראשון שהוא עיקר מקום כוונת הקריאה. וכן הוא בשלחן ערוך (שם סעיף ד’, וסימן סב סעיף ה’).
וגם לגבי קריאת שמע כולה, כתב הרדב”ז בתשובה, דלפי הדין צריך לקרות כל הפרשה בקול רם ביחד, שלא אמרו אלא ברוך שם כבוד מלכותו לאומרו בלחש. ומה שכתב רב האי גאון והרשב”א לאומרו בלחש, לא כתבו כן אלא ליישב מנהגם. והאריך לתת כמה טעמים לדבר, והביא מה שאמרו חז”ל, בשעה שהשכינה באה לבית הכנסת ומוצאת שאומרים זמירות, מקצתם מאחרים ומקצתם מקדימים, השכינה מסתלקת. וכתב, שאם השליח צבור אומר בקול רם, ויש קורים בלחש ויש קורים בקול רם, זה המנהג בלבול גדול. והובאו דבריו בכף החיים (סימן סא אות סט). ומרן בשלחן ערוך (סימן סא סעיף כו) כתב, דיש נוהגים לקרות קריאת שמע בקול רם, ויש נוהגים לקרותו בלחש. הגה, ומכל מקום יאמרו פסוק ראשון בקול רם, וכן נוהגין.
ועתה התפשט המנהג לקרוא הק”ש בקול רם מלבד הפסוקים “וחרה אף וכו’, עי’ בספר ברית כהונה (חאו”ח מערכת ו, אות מב), ובשו”ת איש מצליח ח”א (חאו”ח סי’ טז). ובפרט לאחר שצריך לעשות הפסקים בין כמה מילים שלא יבלעו אותיות וכמ”ש השו”ע (סי’ סא סעי’ טו – כב), וכשקורא בשקט, כמעט ולא ניתן לעשות דבר זה. וכן צריך לקורא הק”ש בטעמים כפי שהם בתורה וכמ”ש השו”ע (שם סעי’ כד), וכשקורא בשקט, בדרך כלל לא נעשה בטעמים. וכן יש לחוש שמא לא ישמיע לאוזנו, ראה בשו”ע (סי’ סב סעי’ ג’), ובבן איש חי (פ’ וארא או’ יב).
