מקורות ונימוקים:
מתני’ ב”ק דף קי”ח: אין לוקחין מן הרועים צמר וחלב וגדיים ולא משומרי פירות עצים ופירות אבל לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל ועגלים בשרון וכולן שאמרו להטמין אסור ולוקחין ביצים ותרנגולין מכל מקום.
כן פסק הרמב”ם הלכות גניבה פרק ו’ הלכה ד’ כן פסק השולחן ערוך להלכה סימן שנ”ח סעיף ה’ בזה”ל “אין לוקחין מהנשים ומהעבדים ומהקטנים, אלא דברים שחזקתן שהם שלהם מדעת הבעלים, כגון נשים שמכרו כלי פשתן בגליל, או עגלים בשרון. ולוקחים בצים ותרנגולים בכל מקום, וכולם שאמרו הטמן, אסור.
למרות האמור כאשר מדובר בסכומים נמוכים ובנסיבות שיש בהם בכדי להניח שהוויתור הוא בהסכמת הבעלים, הדבר מותר. כפי שציין בשו”ת הרא”ש כלל י”ג סעיף י”א וכלל ל”ט סעיף ח’, כי אשה יכולה ליתן מתנה מועטת לאור ההנחה שבוודאי שדעת בעלה מסכמת לזה. כן כתב גם בשו”ת מהר”ם מרוטנבורג סימן נ”ח.
2 תגובות
מה לעניין לסמוך על עובד שעושה ויתורים,
האם מצד גזל, צריך לחשוש לספק דאורייתא לחומרא, ולא להנות מעיגול פינות אא”כ התברר בוודאות שזה על דעת בעל הבית,
או שניתן מספק להניח שמסתמא רוב הפועלים עושים כן על דעת בעל הבית, וכל דפריש מרובא פריש? [ אך אין לי אינדיקצייה שאכן במציאות זה אכן המצב, שרוב הפועלים כך עושים, רק אומדנא, וגם זה אולי ]
האם מותר להנות מויתור של עובד,
או שיש לברר לפני זה איתו שעושה כן על דעת בעה”ב?
ניתן לסמוך על עובד שעושה ויתורים ועיגולי פינות, אך ורק כאשר הדבר סביר והגיוני שבעל הבית נותן לו סמכות לוותר על כך,
אולם ככל שסכום הוויתור איננו מקובל, אין לסמוך על העובד אלא אם כן שואלים אותו במפורש אם קיבל אישור על כך לוותר.
וככל שהעובד איננו נראה אמין אין לסמוך עליו, ויש להחמיר בכל ספק דאורייתא.