מקורות ונימוקים:
כתב הרא”ש בתשובה כלל כ’ סימן כ”ו מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר, הזיעה עולה ונבלע בקדירה, ואוסרתה. כן פסק השולחן ערוך להלכה יו”ד סימן צ”ב סעיף ח’.
וכתב הרמ”א שאם היה חלב במחבת, בעינן שישים בתבשיל שבקדירה נגד החלב שבמחבת. וכל זה מיירי שהמחבת מגולה והזיעה עולה מן המאכל עצמו לקדירה שעליה, וגם מיירי שהוא בקרוב כל כך שהיד סולדת בזיעה במקום שנוגע בקדירה. אבל אם אין היד סולדת בזיעה, הכל שרי. ולכן תולין בשר לייבש על קדירות של חלב, ולא חיישינן לזיעה שעולה.
מדין זה למדים אנו כי דין האדים העולים מן המאכל כדין המאכל עצמו ממנו עולים האדים, לפיכך לכתחילה אין לאפות בתנור בשרי מאכל חלבי, הואיל ואנו חוששים שמא בתנור ישנו שיירי שומן עוף או בשר, והאדים העולים מן העוף או הבשר נבלעים בתוך המאכל והתבנית החלבית.
כמו כן יש לחשוש שהאדים נבלעים בתוך דפנות התנור ומפליטים משם את בליעות הבשר ומבליעים אותן בתוך המאכל החלבי. אלא שחשש זה איננו קיים כאשר התנור בלוע מבליעות בשר שאינן בני יומם.
אכן בנידון השאלה שלפנינו ישנם שני סיבות להתיר אף לכתחילה, הראשונה היא הואיל והמדובר הוא בעוגה, ודעת הרמב”ם שבאוכלים אין דין זיעה אלא במשקין הביאו גם הפת”ש סימן צ”ב ס”ק ו’. הסיבה השניה להתיר היא הואיל והעוגה מכוסה הייתה, ואין האדים עולים מן העוגה המכוסה כפי שכתב הרמ”א הנזכר שכל חשש זיעה הוא כאשר המחבת מגולה. וכפי שהוסיף הרמ”א שם וכתב בזה”ל: וכן אם המחבת מכוסה, הכל שרי מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דאין אוסרין זו את זו בנגיעה, כל שכן בזיעה.
לפיכך בנידון השאלה אין חשש כלל לא לעוגה ולא לתבנית, ומותר לאכול את העוגה ללא חשש, והתבנית אינה צריכה הכשר.
