עד כמה ישנה חובה לדייק ברישום התכולה על אריזת המוצר

מקורות ונימוקים:

איסור הונאה במקח וממכר

ויקרא כ”ה י”ד, וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו. כאן ציוותה התורה שלא להונות במקח וממכר, ובטור חו”מ סימן רכ”ז מבואר שלאו זה בכלל גזילה הוא, הואיל וניתן להשבה, כפי שכתוב בנוגע לגזל ויקרא ה’ כ”ג והשיב את הגזילה אשר גזל, אלא שאין לוקין על לאו זה הואיל והוא ניתן להשבה. ועיין בסמ”ע חו”מ סימן רכ”ז ס”ק א’.

וכן פסק השולחן ערוך בחושן המשפט סימן רכ”ז סעיף א’ בזה”ל: אסור להונות את חבירו, בין במקחו בין בממכרו, ואיזה מהם שאינה, בין לוקח בין מוכר, עובר בלאו.

ולמרות שבהונאה עד שתות [16.66%] נפסק שהמקח קיים ואף אין צריך להחזיר אונאה, בגלל שהצדדים מוחלים על כך. כתב הרא”ש שיש להסתפק האם כיון שהתורה אמרה אל תונו איש את אחיו, אפילו שוה פרוטה הוא אסור אף שהוא פחות משתות, אלא שחז”ל אמרו דאין יכולין לצמצם עד שתות, אבל אם המוכר או הלוקח יודעין שמאנה במקח והשני אינו יודע, אסור לו להונות אם לא כשפירש והתנה עמו. או שמא כיון דדרך מקח וממכר הוא בכך, לפיכך עד שתות הוה בכלל מקח ולא מיקרי אונאה כלל וצ”ע, וירא שמים יוצא ידי שניהן, עכ”ל.

וכן הביא השו”ע להלכה חו”מ סימן רכ”ז סעיף ו’ בלשון יש להסתפק בזה. וביאר הסמ”ע שם שרצונו לומר שירא שמים אם נתאנה פחות משתות אינו מהדר אחר המאנהו לומר לו אינך יוצא כי לא ידעתי מזה ולא מחלתי אותו החזירהו לי, ואם אירע שאינה הוא לחבירו פחות משתות יחזירהו להמתאנה ממנו.

מן האמור מבואר, כי הונאה לכתחילה אפילו בפחות משתות הוא אסור משום שהוא ספק של תורה, ובוודאי שחובה גמורה להישמר בכל ספק איסור דאורייתא.

ואף שאין הנידון בשאלה, נידון אונאה בתמחור המוצר אלא בכמות התכולה שבאריזה. תכולת הסבון באריזה משפיעה ישירות על תמחור המוצר, שהרי מחיר סבון 200 מ”ל שונה ממחיר סבון של 185 מ”ל, וכאשר האדם מתמחר מוצר של 185 מ”ל במחיר של 200 מ”ל הוי הונאה.

איסור גניבת דעת

נוסף לכך ישנו איסור גניבת דעת, שלא לגנוב את דעת הרוכשים ולרשום להם נתונים שאינם נכונים על מנת שירכשו את המוצר, וזאת אף אם לא הוסיפו כסף או הפסידו כסף בגלל ההטעיה.

כפי שמבואר בשו”ע חו”מ סימן רכ”ח, שאסור למוכר להשביח את מוצריו באופן מטעה, כגון לנפח כלים כדי שיראו גדולים, או להוסיף צבע לבשר בכדי שיראה אדום וכדו’.

איסור הונאה במשקולות

נוסף לכך, הקפידה התורה עד למאוד באיסור הונאה במשקולות, כפי שאמרה התורה ויקרא י”ט “לא תעשו עול במשפט, במדה במשקל ובמשורה”. וכן אמרה התורה דברים כ”ה לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה, לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה. עוד אמרה התורה מאזני צדק אבני צדק והן צדק יהיה לך.

ואף שלא ניתן לומר שיש בנידון השאלה לאו של משקולות מזוייפות, מכל מקום רואים אנו את הקפדת התורה על הדקדוק במשקולות, על מנת שלא להונות את הרוכשים.

ועיין עוד בקונטרס מידות ומשקולות למרן החפץ חיים, שם האריך במילים חריפות מאוד על עניין הצורך בדקדוק במשקלות, ופתח את דבריו בזה”ל: הנה בעוונותינו הרבים יש אנשים החושבים שהדקדוק במידות ומשקולות, הוא רק מדה טובה לאיזה אנשים שנוהגין להיות משאם ומתנם באמונה אבל לא לכלל ישראל, ואראה להם טעותם ועותתם. דעו אחי ורעי שעל זה יש כמה לאוין ועשין בתורה וכו’. ודע עוד שהמודד או שוקל חסר לבד שהוא עובר על אלו הלאוין המפורשין עובר עוד על הלאו דלא תגזול כדאיתא בגמרא וכו’ ונקרא רשע דחמס ופסול לעדות ולשבועה לכו”ע ולא בעי הכרזה כדאיתא בגמרא ובחשן משפט סימן ל”ד ע”ש.

ודע עוד דע”י אלו הפעולות המגונות שהוא עושה נקרא בתורה תועבת ד’ כמו שכתיב לא יהיה לך בכיסך וגו’ כי תועבת ד’ אלהיך כל עושה אלה וגו’ עיין בפירש”י שהתועבה קרוי שקץ וחרם שנאמר שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא.

וראה עוד כמה האריכה התורה בענין מדות ומשקלות דבשאר מקומות אינו מצוי כזה כגון פרשת גיטין וקידושין ופרשת יבום ופרשת נזירות וכה”ג כמה מאות הלכות נלמדות בגזירה שוה ובנין אב וכה”ג ובענינינו האריך הכתוב וביאר כל פרט בפני עצמו לאו על אבן ואבן שהוא משקלות ולאו על איפה ואיפה שהוא מדת יבש ולאו על משורה שהוא מדת הלח ולענין לצדק המדות והמשקלות והמאזנים וההין פרט הכתוב כל ענין בפני עצמו מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק [שהוא מדת הלח] אלא מפני חומר הענין וחמדת הממון שהיצה”ר מעור עיני האדם ומטעהו לחפש קולות והיתרים כדי ללכדו אח”כ ברשתו ולעשותו ככופר ביציאת מצרים כמו שנבאר אח”כ לפיכך הרבה הכתוב ומצויהו ומיעצהו בשעה שאתה מכין לעצמך המאזנים והמדות והמשקלות תראה שיהיו מצודקים כדין כדי שלא תכשל אח”כ ותראה שלא לעשות עול בשעה שאתה שוקל ומודד.

וסיים את דבריו בזה”ל: גם יש ליזהר שלא לרמות אפילו לעכו”ם במדות ומשקלות כמו לישראל וגם יש חילול השם בדבר שיאמרו שישראל כל עסקו הוא לרמות בני אדם. וכן אסור להטעותו בחשבון מטעם זה כדכתיב וחישב עם קונהו ואחז”ל ידקדק עם קונהו, ע”כ.

הכתבה ב’ניו יורק טיימס’, ההוראה של הרב אלישיב והמיליונים שזרמו לחשבון הבנק

לסיום אצרף בזאת לסיפור מחזק שראיתי שהביאו באתר “דרשו” על יהודי שהקפיד על קיום ההלכות האמורות לעיל, וראה ברכה והצלחה בדרך מופלאה. להלן הסיפור ככתבו וכלשונו.

יוסף, יהודי יליד ארצות הברית, גדל בבית מסורתי. בבית הוריו הדליקו נרות שבת ואביו הלך לבית הכנסת, הוריו שמרו על הפרדה בין בשר לחלב וגם צמו ביום כיפור. בכך הסתכמה היכרותם עם הדת.

הוא גדל על ערכים גבוהים לאמת ולהתנהגות אנושית מכובדת, אביו היה בעלים של עסק קטן שהצליח והוא הלך בדרכיו. למד מעט בישיבה ואחר כך בבית הספר ללימודים גבוהים, התחתן וקיבל מאביו סכום כסף. לא בשביל קניית דירה אלא כדי להתחיל בעסקים.

הוא החליט לפתוח מפעל לייצור כוסות חד פעמיות, כוסות בלבד, בלי צלחות או כפות או תוספות גדולות יותר וזאת לאור העובדה שהאמין שבתחום זה לא יהיו לו בעיות של פרנסה. המפעל שהקים היה קטן אך מסודר היטב. סכום הכסף שאביו נתן לו סייע לו רבות והוא החל לשווק את הכוסות.

אך מהר מאוד הוא גילה שהוא מצוי בבעיה. היו יצרנים ששיווקו סטים שלמים והיו כאלה ששיווקו כוסות בשלל צבעים וצורות, הכוסות שלו היו פשוטות, לא מיוחדות, באיכות מעולה, אבל כאלה שזורקים לפח אחרי שמסיימים לשתות ולא מצטערים על כך. היו לו מתחרים ברמה בינלאומית. מיודענו נהג להכניס לכל חבילה מאה וחמישים כוסות, וכך באמת היה כתוב על האריזה שלהם.

לאחר תקופה של שנה גילה שהוא בקושי מצליח לכסות את ההוצאות ומעט יותר. כדי להרוויח הרבה היה חייב למכור הרבה, התחרות בשוק הייתה גדולה, הוא היה מוכרח להוזיל מחירים וזה גרם לכך שהוא כיסה את החובות אך לא הרוויח.

יום אחד לקח חבילה של כוסות חד פעמיות הוציא כוס אחת וחישב לעצמו את העלות שלה. היא הגיעה לעלות מינימלית אבל הגיע למסקנה שאם יחסיר כוס אחת מהחבילה, במכירת כמות גדולה זה משמעותי וכך יוכל להרוויח, הוא התחיל לשווק את חבילת הכוסות כאשר כתוב על האריזה שיש מאה וחמישים כוסות אך בפועל היו בפנים רק מאה ארבעים ותשע.

לאחר כשלושים חודשים גילה לשמחתו שהוא נמצא בפלוס קטן. חשב לעצמו: “אם אוציא כוס נוספת מן המאה ארבעים ותשע הרווחים יוכפלו וזה אכן מה שעשה. הוא הוציא שתי כוסות מכל חבילה. על האריזה היה כתוב מאה וחמישים כוסות אך בפועל היו שם רק מאה ארבעים ושמונה כוסות. הרווח גדל.

לאט לאט הוא נסחף עד שלבסוף הוציא מהחבילה שמונה כוסות. הרווחים גדלו. סיקרן אותו לדעת מה קורה בחברות אחרות. הוא רכש חבילת כוסות מחברה מתחרה וגילה שגם אצלם מספר הכוסות לא תואם למה שכתוב על גבי האריזה. חשב לעצמו: כנראה, אני “הפראייר” היחידי שמכר מספר כוסות תואם למה שמצוין על גבי האריזה. מיודעינו הרוויח סכומים לא רעים, הפרנסה היתה לא רעה, אך לא רווחית מאוד כפי שציפה. בסך הכל הוא ומשפחתו חיו ברמת חיים סבירה ביותר, בית פרטי, אישה עקרת בית, ילדים, ברוך השם, המקרר היה תמיד מלא, היה אפילו כסף לבזבוזים. מבחינה דתית הוא ומשפחתו המשיכו לנהל את הבית באותה מתכונת שניהלו הוריו.

יום אחד הגיעו שליחים טובים לאזור מגוריהם והחדירו אידישקייט וקצת יותר יהדות, ילדי השכונה נמשכו אליהם כמו למגנט והבן שלו שמלאו לו שתיים עשרה שנה החליט שאת הבר מצווה שלו הוא רוצה לחגוג בישראל. הוא התחבר לרב מקומי והחליט שהוא רוצה לשנות מסגרת וללמוד תורה. בעקבות זה כל המשפחה התחזקה.

האב החל להשתתף בשיעורי תורה. כשמלאו לבנו שלוש עשרה שנה הם טסו לארץ ישראל כדי לחגוג לו את הבר מצווה, הם טיילו במקומות הקדושים והרגישו כיצד ליבם נפתח כאולם. ביום האחרון לשהותם בארץ הרגיש האב צורך גדול לגשת לרב גדול ולשאול שאלה שבערה בתוכו והציקה מאוד למצפון. היות ולאחר החיזוק שהוא ומשפחתו עברו לאחרונה התחיל להבין שאיננו נוהג כשורה בעסקיו.

עליך לכפר על מה שעשית

הוא הגיע עם מלווה למרן הרב יוסף שלום אלישיב זצ”ל עמד מול הרב וסיפר לו בקול רועד את אשר עבר עליו מהיום שפתח את המפעל ועד היום, הוא אמר שהוא שב בתשובה שלמה ושואל מה הדין, מה עליו לעשות מכאן ואילך, הואיל וגם אם זו גניבה, הרי זו גניבה מגויים,  ובפרט שגם שאר המפעלים אינם מדייקים בכמות הכוסות המדוייקת בחבילה.

מרן הרב אלישיב זצ”ל לא מיהר להשיב, ישב והרהר בשאלה, היהודי חיכה למוצא פיו במתח. הרב הרים את עיניו ואמר לו בקול אבהי: “לא נהגת כשורה, כדי לכפר על מה שעשית עליך לשים בחבילה במקום מאה וחמישים כוסות מאה חמישים ושמונה כוסות”. למרות סימני השאלה שהיו על פניו על פסיקתו של הרב הוא החליט לבצע בדיוק מה שהרב אמר. הודה לרב ויצא החוצה.

כשהוא הגיע לארצות הברית הדבר הראשון שעשה זה לתקן את המחדל. הוא ידע שהוא הולך להפסיד אך לא זז כהוא זה מהוראתו של הרב. הוא ידע שלמרות שהיקף המכירות גדל, אין ספק שהרווח שלו נבע מכך שהחסיר ממספר הכוסות ובאמת כמו שהוא חשב אכן קרה: ההפסדים הגיעו והרואה חשבון לא הבין איך קורה שהיקף המכירות לא השתנה ובכל זאת יש הפסדים. הוא לא ידע מה לענות לרואה החשבון ולא רצה לספר לו על הכוסות הגנובות ועל הוראתו של הרב. החלטתו הייתה נחושה להמשיך ולקיים את ציוויו של הרב.

המצב הכלכלי בבית החמיר לאחר חודשים של הפסדים צורבים, חודשיים ללא משכורת. האווירה בבית לא היתה רגועה, אפי’ אשתו לא ידעה מכלום. יום אחד, בתפילת שחרית בבית הכנסת נפתחו הסכרים. הוא התפלל תפילה לוהטת בדמעות על הפרנסה, הרגיש שהקרקע נשמטת מבין רגליו ורק החיבור לבורא עולם בנקודת המשבר היא שהחזיקה אותו.

הוא הרגיש רוגע לאחר הבכי שבכה, אך הרגיש צורך לשבת בבית ולא ללכת למפעל. לפתע צלצל הטלפון, מנהל החשבונות היה על הקו. הוא נשמע נרגש ביותר ושאל: “היכן אתה? היכן אתה חוגג? אני בא אליך”. “חוגג? על מה יש לחגוג?” הוא שאל. רואה החשבון חשב שהוא מהתל בו. לבסוף הוא השתכנע שבאמת הוא לא יודע על מה מדובר והכריח אותו להגיע במהירות למשרדי המפעל. הוא הגיע בחוסר חשק, הרי מה כבר הוא יכול לחדש לו?

מנהל החשבונות פתח לו את הדלת. הוא אחז בידו את עיתון ה’טיימס’, מוסף הכלכלה שמיליוני אנשים קוראים בו: “תראה מה כתבו עליך בטיימס”, אמר בהתלהבות. הוא עיין בכותרת ונדהם: היה כתוב שם שהעיתונאי לענייני כלכלה ערך מחקר, האם הכמות של המוצרים של בעלי המפעלים תואמת לכתוב על גבי האריזה. הוא בדק דווקא את המוצרים החד פעמיים, אותם לא נוהגים לספור בכמויות רבות, הוא ערך בדיקה מדוקדקת ומה שהוא גילה היה מביך לאחרים ומחמיא לו. רוב המפעלים השמיטו לפחות כלי אחד או שניים ויש כאלו שהתגלו אצלם מחדלים של מינוס עשרים ואפילו שלושים פריטים. היו מספר מפעלים שמספר הפריטים היה תואם למצויין על האריזה, והיה עוד אחד וזה היה המפעל שלו. הוא ראה את שמו מתנוסס בענק בראש הכותרת. הוא זכה לפרסומת אדירה.

בכתבה ציינו ש”רק מר ג’ייקוב מפנק את לקוחותיו”! הכתבה היתה אוהדת ביותר והדגישה שהוא מקפיד בקביעות להניח מעל ומעבר למה שכתוב, כדי שאם חס וחלילה יהיה מוצר פגום תהיה תוספת חלופית בו במקום. הכתבה עוררה הדים רבים כיוון שבעקבותיה הגישו תביעה משפטית למספר מפעלים שהונו והחסירו פריטים בכמויות גדולות. אנשים קראו את הכתבה בדבקות וכולם הבחינו בלוגו של החברה שלו שהופיע בענק מעל גבי העיתון וקראו שלא רק הכמות גדולה, גם האיכות מצוינת.

עוד באותו שבוע זינקו המכירות וההזמנות במפעל עבדו בקצב מטורף. תוך תקופה קצרה הוא הקים ופתח סניף נוסף וייצר עוד סוגים של כלים חד פעמיים: צלחות, סכו”ם, ניילונים וכו’, תוצרת המפעל תפסה מקום מכובד מאוד בשוק ואחרי חמש שנים, הוא הפך להיות מיליונר.

והכי חשוב הוא שלם עם עצמו ועם בורא העולם יודע שהוא נוהג כשורה ביושר ובאמונה, מילדיו הוא רואה נחת יהודי, הבית שלו בית של תורה, והכסף? כן גם את זה יש לו בשפע…