מקורות ונימוקים:
פסק השולחן ערוך חו”מ סימן כ”ו סעיף א’ כי אסור לדון בערכאות אפי’ אם נתרצו שני בעלי הדין לדון בפניהם, וכל הבא לדון בפניהם הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו עליו השלום.
אמנם בסעיף ב’ הוסיף השו”ע וכתב בזה”ל: היתה יד עובדי כוכבים תקיפה, ובעל דינו אלם, ואינו יכול להציל ממנו בדייני ישראל, יתבענו לדייני ישראל תחלה, ואם לא רצה לבוא, נוטל רשות מבית דין ומציל בדייני עובד כוכבים מיד בעל דינו. וביאר הרמ”א דכל זה דווקא כשאינו רוצה להיות ציית דין, אבל בלאו הכי אסור לבית דין להרשות לדון לפני עובדי כוכבים.
מן האמור מבואר כי איסור גמור הוא לדון בערכאות הדנים שלא על פי דין התורה הקדושה, וכל הבא לדון לפניהם ותובע אצלם, הרי הוא מרים יד בתורת משה רבינו עליו השלום. אמנם ככל שהנתבע לא ציית דינא ומסרב לבוא ולדון בבית הדין על פי דין התורה, נוטל רשות מבין הדין לתובעו בערכאות.
הואיל וכך, בנידון השאלה יש צורך לתבוע את בעל החנות תחילה לבית דין רבני לדיני ממונות, ורק במידה ויסרב לבוא לבית הדין, יתן בית הדין היתר לפניה לערכאות.
אכן בכל מצב בו הנתבע איננו שומר תורה ומצוות, ואומר שאיננו מכיר בדין תורה, או בכל מצב בו ישנה אומדנא דמוכח שהנתבע לא יבוא לדין תורה, כגון בתביעה נגד חברות ממשלתיות וכדו’. כתב בחיבור כסף הקדשים על השו”ע חו”מ סימן כ”ו ס”ק ב’ שבמקרה שישנה ‘אומדנא דמוכח’ שהנתבע לא ציית דינא ולא יבוא לבית הדין הדן על פי דיני התורה, יכול לתובעו מלכתחילה בערכאות ולא צריך היתר מיוחד מבית הדין לתובעו בערכאות.
כן פסק להלכה בשו”ת והיה העולם חו”מ סי’ ג’ בנוגע לתביעת חברות ממשלתיות, כן פסק בשו”ת אבני ישפה ח”ג חו”מ סי’ ק”ח, כן צידד הגרי”ש אלישיב זצ”ל הובאו דבריו בקובץ ישורון חלק י”א עמ’ תרצ”ז.
כמו כן העלה גם בשו”ת תשובות והנהגות כרך ג’ סי’ תמ”ה, אמנם הוסיף עוד וכתב שם שמפני כבוד בית דין ותורתנו הקדושה, כדאי לפרש בנוסח התביעה שהוא מעדיף דין תורה, ורק כיון שאין הנתבע מוכן הולך לערכאות.
