מקורות וביאורים:
מדין שכר שבת ראה בשולחן ערוך (סי’ שכג סעיף ד’), דמותר לקנות מחנוני בשבת צרכי סעודה. ומשמע אף להרויח, שהרי אין החנווני צריך למוכרם במחיר הקרן. וראה עוד ושו”ע (סימן רמה סעיף ה’), וכן כתב להדיא בשו”ת נודע ביהודה (או”ח סי’ כו), ובשו”ת בית שלמה (או”ח סי’ לו). ואע”ג שבשו”ת שבט הלוי ח”ה (סימן כח) אסר בנידון כיוצא בזה מטעם זה אפילו ברוב נכרים, אלא שדבריו צ”ע, דהא כיון דמקבל תמורה בעד המצרכים שנותן ואף שמרויח מ”מ לא הוי אלא הבלעה, ולא גרע למתארח בבית מלון, דמשלם עבור החדר בהבלעה עם התשלום שמשלם עבור הסעודות, ושוב ראיתי שכן הורה בנידון דידן ממש הגרש”ז אויערבאך זצ”ל הובא בספר שש”כ (כט הערה ע’). (אלא שהוסיף דכל זה מעיקר הדין אבל אם יכול לנתק את אותם מכונות קודם השבת, יש לעשות כן). וכ”כ להתיר בשו”ת מנחת יצחק ח”ג (סימן לד אות ו’), ושאין בזה משום שכר שבת. וע”ע בספר ודבר דבר – לאאמו”ר (פ”ו סעיף ט’).
ומדין מקח וממכר בשבת, כבר יצא לדון בזה בשו”ת מהרש”ג (סימן קיז) וכתב שאם המכונה עומדת ברה”ר מותר, דהא אפילו מלאכה דאורייתא שנעשית מעצמה מותרת, ובשו”ת מנח”י (שם) דימה זאת למ”ש הרע”א (סימן קנט) לאסור לקנות ביום חול ויחול המקח ביום השבת, ולפי הנזכר אין להשוות ביניהם דשאני התם דהקנייה מתבצעת ע”י אדם, ועוד יש לחלק, דשאני התם, דיודע הישראל מתחילה שיחול המקח בשבת, לא כן הכא דאינו מודע הישראל כלל שיבוא לקנותו בשבת. גם מה שהוסיף שם (אות ה’) דיכוון שאינו רוצה לקנות המעות בשבת, דאל”ה חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו, נראה דבדבר שלא עושה בו שום פעולה של איסור בשבת והכל נעשית מאליה, אף אם זוכה בשבת בממון, ליכא איסורא.
