מקורות ונימוקים:
כתב שולחן ערוך אורח חיים סימן תר”צ סעיף ב’, אפילו שנים ואפילו עשרה, יכולים לקרותה ביחד ויוצאים הם והשומעים מהם. ופירש המשנה ברורה שם ס”ק ד’ דהוא משום דלא אמרינן תרי קלי לא משתמעי שפיר, כדאמרינן לענין קריאת התורה ושארי דוכתי, משום דקריאה זו חביבה ביותר מפני הנס, ויהיב דעתיה לשמוע היטב.
אולם בלי ספק שאין הדברים אמורים אלא כאשר קוראים שני אנשים יחד ממש, אולם במידה וכל אדם יקרא לעצמו מן המגילה, אין ספק שלא יוכל לאחוז ראש בדיוק עם בעל הקורא, והדבר יצור בלבול רב ורעש גדול בציבור. לכן במידת האפשר יש לשמוע ולצאת ידי חובה מבעל הקורא.
כפי שניתן להוכיח מדברי המשנה ברורה סימן תר”צ ס”ק י”ג שביאר את דברי השו”ע שכתב שלא יקרא אדם שתופס בידו מגילה שאינה כשרה, וביאר המשנה ברורה דהיינו משום החשש שמא יתן השומע את ליבו לזה הקורא ולא לשליח הציבור.
על כל פנים, לגוף השאלה, אין ספק שאם שומע האדם את הקריאה מפי שליח הציבור, אין בכך מאומה שאיננו שומע את מה שקורא בעצמו ואיננו משמיע לאזניו, כי מעיקר הדין איננו צריך כלל לקרוא בעצמו. אולם כאשר איננו אוחז יחד עם שליח הציבור, ואיננו נותן דעתו על קריאת שליח הציבור, לדעת הבית יוסף עליו להקפיד לשמוע את מה שמוציא בפיו.
