מקורות ונימוקים:
א). כתב השו”ע (סי’ תכט ס”ב) דאין נופלין על פניהם בכל חודש ניסן ואין מספידין בהם. ולפי”ז היה נראה לכאו’ דה”ה דאין לעלות בימים אלו של חודש ניסן לבית העלמין ואפילו קודם ואחרי החג, אולם נראה דיש לחלק, דדוקא הזכרת יום צרה וכן תחנון ווידוי והספד, אינו ראוי בימים אלו לפי שהם ימי גאולה ושמחה לעם ישראל, וכן ימים שהקריבו בהם הנשיאים קורבנותיהם וימי חג היו ויצא רוב החודש בטהרה וכנז’ בב”י, אולם עלייה לקבר בהזכרת פרקי תהילים וכסדר שנהגו ביום השנה אין בזה איסור כלל.
ואע”ג דהרבה פעמים מתעוררים הקרובים שם לבכייה, ובפרט בשנה ראשונה בתשלום ימי השבעה והשלושים, מ”מ אין איסור לבכות או לעורר עצמו לבכי בחודש ניסן, ולא דמי לשבת או לפורים שאסורים בעצם בבכייה לפי שהם ימים טובים. ומה שאסרו להספיד בחודש ניסן אינו מטעם בכייה, אלא דגוף ההספד ברבים ובפרט עם מקוננות כפי שהיו נוהגים בזמנם, עומד בסתירה לימי שמחה ואף אם לא יבכו, אסור. ותדע, דהא אפילו להתענות תענית יחיד מותר בחודש ניסן לפי”ד השו”ע (סי’ תכט), וכן פשט המנהג להתענות תענית של יום פקודה (יארצייט) על אביו ואמו בחודש ניסן, וכמ”ש הכנה”ג בשיוריו (הגה”ט או’ ג’), והפר”ח (שם) ועוד. ואע”ג שמצטער בתעניתו, מ”מ אין איסור להצטער בחודש ניסן לפי שאינם בגדר ‘ימים טובים’.
ונראה דימים אלו של חודש ניסן קילי טפי מראש חודש, דהא בר”ח אסור להתענות אפילו תענית יחיד, וכפשנ”ת בשו”ע (סי’ תיט ס”א). וכן קיילי טפי מחנוכה, דהתם אסור בתענית כפשנ”ת בשו”ע (סי’ תרע), ולפיכך כתב הבא”ח (פ’ וישב חנוכה או’ כא) לאסור לעלות לקברים בימי החנוכה ואפי’ למי שיש שלו יארצייט בימי החנוכה. אבל בימים אלו של חודש ניסן, תענית יחיד מותרת. ומיהו אפילו בימי החנוכה יש מתירים לעלות לקבר, ראה בספר גשה”ח (פכ”ט סעיף ו’) ובשו”ת אול”צ ח”ד (עמ’ רלו). וכ”ש לנד”ד.
ב). והנה אפילו ביום הפורים בי”ד לבני הפרזים או בט”ו לבני המוקפין, שהוא יו”ט וימי משתה ושמחה ואין אבלות בפרהסיא נוהגת בו, ואסור בתענית, הספד ותחנון, מ”מ כתב המג”א (סי’ תרצו סק”ה) דמותר לאבל בתשלום ימי השבעה לעלות שם יחד עם החזן ולומר שם ההשכבה ויזהרו שלא לקונן שם. ומקורו בדברי מהר”ש הלוי (חאו”ח סי’ יג), והוב”ד בכנה”ג (בהגה”ט), ובכה”ח (שם ס”ק יז), וכן פסק המ”ב (סק”ח). וכ”ש בנד”ד שאינם ימים טובים. וע”ע בשו”ת בית יהודה – עייאש (חאו”ח סי’ כד) שהסתפק האם מותר לבכות ביום הפורים (אע”ג שאסור לקונן ולהספיד בו), אלא שכתב דנ”ל להחמיר, לפי שכתיב בהו ימי ‘משתה ושמחה’. וכ”כ בשמו בס’ ברכ”י (סי’ תרצו סק”ח). א”כ שמעית מיניה דבשאר ימים שאינם מוגדרים כ’ימים טובים’ אין בהם איסור בכייה ואע”ג שאסור לקונן ולהספיד בהם.
ג). ונראה דיש להביא עוד סייעתא ממ”ש הרמ”א (סי’ תרה) דמנהג יפה לילך לבית הקברות בערב יום הכיפורים ולהרבות בתחנונים. ואע”ג שמיקרי יו”ט ואסור בהספד ובתחנון. וע”כ דאין איסור לעלות לבית החיים בימים שאין אומרים בהם תחנון.
ד). ומ”ש הב”י (יו”ד סו”ס שדמ) בשם הכל בו, דאם חל יום שביעי בר”ח נהגו שלא לעלות לקבר. י”ל דראש חודש חמיר טפי, דאיתקש למועד, דכתיב: ‘וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם’, וכנז’ בטור (סי’ תיט), ואסור בתענית והספד. א”נ י”ל, דכל האיסור שם הוא אם מרבים בתחנונים וכפי שהיו נוהגים, והוי כעין נפילת אפיים שאסור. א”נ י”ל, דאין איסור לעלות גם בר”ח, אלא שאין טעם לעלות ביום זה, לפי שאין הנפש נמצאת ביום זה בקבר.
ה). ועי’ בשדי חמד (אספ”ד מערכת ארץ ישראל או’ ו’) שכתב, כי ישראל קדושים באים מקצווי ארץ וים רחוקים, לעלות וליראות בחג המצות ובחג השבועות כדי להשתטח על קברי צדיקים וקוראים לזה ‘זייארה’, ע”כ. אלא דיש לומר, דקברי צדיקים שאני. וכן מוכח מדברי הבא”ח (פ’ וישב או’ כא).
ו). ובחפשי בזה בפוסקים ראיתי שכן העלו לדינא בנד”ד כמה מהאחרונים, ראה בשו”ת דבר משה – אמריליו (חיו”ד סי’ סח), ובשו”ת מלמד להועיל ח”ב (חיו”ד סי’ קמה), ובספר ארחות רבינו – להגר”י קנייבסקי זצ”ל ח”א (עמ’ שה), ובשו”ת תשובות והנהגות ח”ב (סי’ סה), ואע”ג ששם החמיר בזה אם עלולים לבוא לידי בכי. וראה עוד בספר חיים וחסד לאאמו”ר שליט”א (פכ”ג או’ כ). וכ”כ בספר ‘רבינו’ (עמ’ רד) בשם מרן הגרע”י זצוק”ל, שמותר לעלות לבית העלמין בימים אלו של חודש ניסן ותשרי. ומיהו מ”ש שם שיש להורות לעולים שיתאפקו מלבכות. לענ”ד יראה דאם על ידי שיבכו ילך הצער מליבם, מותר להם לבכות, דהרי אפילו בשבת התירו לבכות בכהאי גוונא וכמ”ש הרמ”א (סי’ רפח ס”ב). וראה עוד בשו”ת אול”צ ח”ג (פ”ה או’ א’ בביאורים). ומ”ש בס’ צרור החיים – להגר”מ אליהו זצ”ל (עמ’ 109) שבשנה ראשונה מותר לעלות ביום השבעה, השלושים, וביום השנה, ובשאר שנים, יעלו בערב ר”ח ניסן. ולא ידעתי איה מקורו. וזה עתה יצא לאור הספר הנפלא ציוני הלכה ושם (עמ’ תריג) כתב בשם מרן הגרי”ש אלישיב זצוק”ל דאין שום איסור לעלות לקבר וכן להקים מצבה, בחודש ניסן, ואפילו לכתחילה. ולענ”ד מדברי הרמ”א (סי’ תקעג) ראיה לדבריו.
