שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט”א,
הייתי שמח לדעת הגדרה ברורה של תלמיד חכם, כי ראיתי בזה חלוקה בכמה מקומות, ואני ברוך השם יושב ולומד, והייתי רוצה לדעת איך אני אמור להתייחס לעצמי. כי מצד אחד זה חמור מאוד שאדם יחזיק מעצמו משהו שהוא לא, ושלא יתגאה וכו’ ועוד הרבה סיבות, ומצד שני אנחנו רואים דרישה מחז”ל שתלמיד חכם יכבד את עצמו בדיבורו ובמעשיו ובלבושיו כמו תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו וכו’, לכן עם כל הענווה אני צריך לדעת איך להגדיר את עצמי כדי שלא אתחייב חס ושלום כלפי שמיים.
וגם הייתי שמח לדעת הגדרה לאברך שלומד בביתו ולאו דווקא בבית מדרש האם יש בזה חלוקה כלשהי, וכן במה שהאדם לומד האם יש בזה חלוקה למשל אדם שלמד ש”ס משניות בעיון אבל לא למד גמרא או כל מיני דוגמאות כאלו. זה יוכל לעזור גם לדעת איך לכבד אחרים.
תודה רבה וחג שמח מלא בניסים ובנפלאות גדולות מעל הטבע!
תשובה:
שלום וברכה, שאלתך חשובה.
אין כלל אחיד בהגדרת תלמיד חכם לכל הדינים והפרטים, אלא גדר תלמיד חכם משתנה בהתייחס להלכה עליה אנו דנים.
כך לדוגמא, לעניין זהירות מרבב על הבגד, כל מי שעוסק בתורה אף אם הוא צעיר לימים, עליו להיזהר שלא יהיה רבב על בגדו וכן להימנע מכל דבר המאוס בעיני הבריות, כדי שלא יגרום להמאיס חלילה את התורה בעיני הבריות. ואין חילוק בזה אם לומד בבית או בבית המדרש, אם לומד משניות או ש”ס ופוסקים, אם הוא מוגדר כלומד תורה עליו להיזהר בכך.
לעניין הגדרה של תלמיד חכם בנוגע לכיבוד תלמידי חכמים, הדין שונה, ויש בכך כמה דרגות, הדרגה העליונה היא רב מובהק, או גדול דור, אך לא רק הם, אלא כל אדם או תלמיד חכם ההוגה בתורה שנים רבות ונתפס כתלמיד חכם, אפילו יניק וחכים צריך לכבדו, כפי שפסק השו”ע ביו”ד סימן רמ”ד.
נוסף לכך, כל איש המלמד תורה לציבור, כמו מרא דאתרא או במסירת שיעורים או הרצאות, יש לכבדו, כדי לייקר את התורה על תלמידיו, גם אם איננו עונה על הגדר תלמיד חכם.
ובמקורות להלן תמצא עוד כמה פרטי דינים הנובעים מדין תלמיד חכם הנוהגים גם בזמנינו
בברכת התורה
מקורות ונימוקים:
בגמ’ בשבת דף קי”ד. איתא, איזהו ת”ח שמחזירין לו אבידה בטביעות עין זה המקפיד על חלוקו להופכו, ואמר ר’ יוחנן איזהו ת”ח שממנין אותו פרנס על הציבור, זה ששואליו אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר, ואפי’ במסכת כלה. ואמר ר’ יוחנן איזהו ת”ח שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו זה שמניח חפצו ועוסק בחפצי שמים.
עוד איתא שם, אמר רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם כל ששואלין אותו הלכה בכל מקום ואומרה למאי נפקא מינה למנוייה פרנס על הציבור, אי בחדא מסכתא באתריה, אי בכוליה תנויה בריש מתיבתא, ע”כ.
בדברי הגמרא מבואר שהמושג תלמיד חכם אין בו כלל אחיד לכל הדינים, אלא גדר תלמיד חכם משתנה בהתאם להלכה והדין אליו מתייחסים.
יתר על כן, גם בנוגע לדין אחד כמו לעניין למנותו פרנס על הציבור, משתנה הדין בין מקום למקום, לפיכך על מנת למנותו לפרנס על כל הציבור, צריך להיות תלמיד חכם השולט בכל התורה, ויודע להשיב על דבר הלכה בכל מקום. אך שונה מכך הדין בנוגע להעמדת פרנס מקומי, שלזה מספיק שיהיה תלמיד חכם היודע להשיב בסוגיא שעוסק בה.
לפיכך כמענה לשאלתך, הדין מתחלק בהתייחס להלכה כלפיה אנו דנים, ולמרות שלדינים מסויימים אין דין תלמיד חכם כיום כלל, כפי שכתב המשנה ברורה או”ח סימן תקמ”ז ס”ק י”ב, לעניינים אחרים יש דין תלמיד חכם, וכדלהלן.
מיהו תלמיד חכם שאסור שיהיה רבב על בגדו
בגמרא בשבת דף קי”ד. איתא, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים המטולאים לשוק והא רבי אחא בר חנינא נפיק אמר רבי אחא בריה דרב נחמן בטלאי על גב טלאי ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי. פירש”י – שממאסין עצמן בעיני הבריות והבריות אומרים אוי להם ללומדי התורה שהם מאוסים ומגונים נמצא זה משניא את התורה” עכ”ל.
מבואר שעניין תלמיד חכם בזה הוא מצד עניין של חילול ה’, שלא יאמרו הבריות אוי להם ללומדי התורה שהם מגונים. לפיכך כל מי שהוא נכלל בגדר לומדי התורה, עליו להקפיד על כך. כפי שכתב רש”י שההגדרה היא “לומדי התורה” והסברא היא משום הבריות לפי הסתכלות שלהם על לומדי התורה בלי קשר כלל לרמת הידיעה של אותו הלומד. לכן לעניין חילול ה’ כתבו הפוסקים שכל מי שעונה על ההגדרה של לומדי התורה נכלל באיסור זה.
ועיין עוד ברמב”ם הלכות יסודי התורה פרק ה’ הלכה יא’ ששם כתב באריכות את הזהירות בתלמיד חכם מפורסם דווקא שלפי גודלו ושמעו בעיני העולם כך צריך להזהר מחילול ה’ אפי בדברים שאינם עבירות אלא שבני אדם מרננים אחריהם.
לעומת זאת בהלכות דעות פרק ה’ הלכה ט’ שם הזכיר את עניין רבב על בגדו ושם דיבר באריכות גדולה על כל ההנהגות הראויות לתלמידי חכם ושם מבואר שאין הכוונה לתלמיד חכם מפורסם אלא לכל מי שעסקו בתורה.
מיהו תלמיד חכם שצריך לנהוג בו כבוד
בנוגע לנידון הנהגת כבוד בתלמיד חכם, ישנם כמה גדרים בזה, הגדר החמור ביותר הוא, רבו מובהק. וכתבו הפוסקים שכל מי שנקרא גדול הדור מוגדר לעניין זה כרבו מובהק, כך למשל מצאנו בהלכות קריעה ביו”ד סימן שמ”ב.
אולם לעניין הלכות כבוד והידור לתלמיד חכם מבואר בשו”ע יו”ד סימן רמ”ד סעיף א’, מצות עשה לקום מפני כל חכם, אפילו אינו זקן אלא יניק וחכים, ואפי’ אינו רבו, רק שהוא גדול ממנו וראוי ללמוד ממנו. ועיין שם עוד בש”ך ס”ק ד’ באריכות.
נוסף לכך, ישנם נסיבות שצריך לכבד אף אדם שאיננו מוגדר כתלמיד חכם כלל, כגון שהוא מרא דאתרא או שהוא מוסר שיעורי תורה לתלמידים, יש לכבדו כדי לייקר את התורה בעיני תלמידיו אבל כשאינו לפני שומעי לקחו אינו צריך לקום לכבודו.
עוד פרטים הנוהגים בדין תלמיד חכם בימינו
כמו כן גם בימינו יש דין תלמיד חכם לעניין פטור ממס, כפי שמבואר בדברי הרמ”א בשו”ע יו”ד סי’ רמ”ג.
כמו כן לעניין השבת אבידה בטביעות עין, יש להחזיר אבידה על פי טביעות עין לכל מי שאינו משנה מדיבורו אלא בדברים המותרים שלעניין זה הוא נחשב תלמיד חכם, כפי שמבואר ברמ”א חו”מ סי’ רס”ב סכ”א ועיין שם בט”ז.
חשוב לדעת, שלעניין לפרנס תלמידי חכמים, כל מי שעוסק בתורה ולא מתעסק בפרנסתו, נחשב כתלמיד חכם לעניין המצווה לדאוג לפרנסתו ולתמוך בו כדי שיעסוק בתורה. שהרי מניח חפצו ועוסק בצרכי שמים, ובהגדרה זו נכנס כל אברך כולל, ואין הבדל אם לומד בביתו או בכולל, אלא שהחוש מעיד שלא ניתן ללמוד בשקיעות בבית, בלא ההווי של בית המדרש ודיבוק החברים.
