שאלה:
הייתי שמח לדעת מה הגדרה ברורה של תלמיד חכם, כי ראיתי בזה חלוקה בכמה מקומות, ואני ברוך השם יושב ולומד , והייתי רוצה לדעת איך אני אמור להתייחס לעצמי כי מצד אחד זה חמור מאוד שאדם יחזיק מעצמו משהו שהוא לא ושלא יתגאה וכו עוד הרבה סיבות, ומצד שני אנחנו רואים דרישה מחז”ל שתלמיד חכם יכבד את עצמו בדיבורו ובמעשיו ובלבושיו כמו תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו וכו’ , לכן אם כל הענווה אני צריך לדעת איך להגדיר את עצמי כדי שלא אתחייב חס ושלום כלפי שמיים.
וגם הייתי שמח לדעת הגדרה לאברך שלומד בביתו ולאו דווקא בבית מדרש האם יש בזה חלוקה כלשהי, וכן במה שהאדם לומר האם יש בזה חלוקה למשל אדם שלמד שס משניות בעיון אבל לא למד גמרא או כל מיני דוגמאות כאלו. זה יוכל לעזור גם לדעת איך לכבד אחרים.
תודה רבה וחג שמח מלא בניסים ובנפלאות גדולות מעל הטבע!
תשובה:
לענין גדר תלמיד חכם בזמן הזה, הדבר מתחלק לכמה אופנים:
א. כל היכא שאיכא צד חילול ה’ כענין תלמיד חכן שיש לו רבב בגדו, הוא כולל את כל בני התורה ואברכי הכוללים, שמכיון שהעולם מסתכל עליהם כתלמיד חכם, הרי שיש בכך חילול ה’ אם ילכו בצורה מגונה.
ב. באופן כללי, אברך צעיר שלומד הרבה ותורתו אומנתו הוא בגדר “צורבא מרבנן”, ואין לו גדר תלמיד חכם לכל דבר וענין, וראה בנימוקים.
ג. אם הגיע לידיעת התורה ויגיעת התורה רבה ויתירה מסתם אברך בזמננו, ושולט ברוב חלקי השו”ע, או שיודע לעיין היטב בעומק העיון ואם ישאל שאלה, ידע לפתוח ולהשיב כראוי, הרי זה תלמיד חכם, וכמובן שצריך שיענה גם על ההגדרות של מידות טובות והשקפה נכונה. ובכל זה אין הבדל אם למד בבית או בחבורה.
והנני לברכך
בברכת עלה והצלח כשאיפותיך הטהורות, ורבים ייהנו מאורך.
הרב מאיר פנחסי
מקורות ונימוקים:
- עי’ בסמ”ע (חו”מ סימן רסב ס”ק מו) שנשאר בצ”ע אם היום נוהג דין ת”ח לענין זה, ועיי”ש בפת”ש (ס”ק ב’) שכתב, שאין ספיקו של הסמ”ע מוציא מידי ודאי של הרמ”א. וכ”כ הרע”א (שם) בשם ספר גן המלך. גם החיד”א בספרו ברכי יוסף (חו”מ סימן טו ס”ק ג’) כתב, דאף שכתב הרמ”א שאין דין ת”ח מצוי בזמן הזה, היינו רק לענין הוצאת ממון מהמוחזק לקונסו בליטרא זהב וכד’, אבל לגבי שאר עניינים כגון להפך בזכותו של ת”ח, ולהחזיר אבידה בטביעות עין, גם הרמ”א מודה שיש דין ת”ח בזה”ז. ושו”ר בתשובת הגר”מ פיינשטין זצ”ל שהובא בספר השבת אבידה כהלכה (בסוה”ס אות טז) שנשאל האם בן תורה וישיבה נחשב כצורבא מרבנן בזמננו, והשיב: דקשה לומר כלל זה וזה מדרגה שצריך להגיע אליה, ואף שלדברים קטנים אולי אין לחוש שישקרו, אבל מצד אחר לפעמים הדברים הקטנים נחשבים לדברים גדולים לזה האדם, ויש בני תורה שחסר להם עדיין במדותם ובידיעותם בתורה והשקפה. עכ”ל.
- איתא בגמרא שבת (קיד.): אמר ר’ יוחנן כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה, שנא’ “כל משנאי אהבו מות” אל תקרי משנאי אלא משניאי. ופרש”י: חייב מיתה: שצריך להיות חשוב והגון לכבד תורתו. משניאי: שממאסין עצמן בעיני הבריות, והבריות אומרים אוי להם ללומדי התורה שהם מאוסים ומגונים, נמצא זה משניא את התורה. עכ”ל. ומובאת מימרא זו להלכה ברא”ש (סימן ג’), וכן כתב הרמב”ם (פ”ה מהלי דעות סעיף ט’) וז”ל: מלבוש ת”ח מלבוש נאה ונקי ואסור לו שימצא כתם בבגדו או שמנונית וכיוצא בהן. ע”כ. הרי דדייק הר”מ לכתוב בלשון “אסור”, ואילו ביתר הדינים השייכים לת”ח שהזכיר הר”מ בפרק זה לא כתב אלא בלשון “לא”. והטעם כמבואר שם ברש”י, שנמצא ממאיס את התורה בעיני הבריות, ולפי”ז אף שהאידנא אין אנו דנים דיני ת”ח, גבי כמה דברים עי’ ברמ”א (יו”ד סי’ רמג סעי’ ז’), ועי’ מהר”ם שי”ק בתשובותיו (חאה”ע סימן ו’), שכתב שבחורים הלומדים בישיבה, אינם נכללים בגדר ת”ח, מ”מ היינו דווקא בדברים שצריך מעלה להגיע אליהם, אולם בדברים דאיכא בהו צד חילול ה’, ודאי שאף בני ישיבות ואברכים בכלל זה, ובפרט בזמננו שמשמשים בני הישיבות בעיני העולם כדוגמא וכייצוג לתורתנו הקד’.
- וכן אמר לי הגה”צ ר’ דן סגל שליט”א דדין זה של רבב בבגדו נוהג אף בבני ישיבות. וכן מובא בקונ’ החיזוק – א’ שיחה מפי הגר”ש ואזנר זצוק”ל. וע”ע במחצית השקל (או”ח סימן ב’ ס”ק א’). [ונראה דלפי”ז מובן לשון הגמרא: “כל ת”ח”, ואילו גבי שאר דברים חילקה שם הגמ’ בגדרו של הת”ח].
- וע”ע בשו”ת יחוה דעת ח”ה (סימן סא) לענין בן ישיבה האם ראוי שישא בת כהן דאי’ בגמרא פסחים (מט.): תניא רבי שמעון אומר כל סעודה שאינה של מצוה אין תלמיד חכם רשאי להנות ממנה, כגון מאי, א”ר יוחנן כגון בת כהן לישראל וכו’, וראיתי שהגאון מהר”ם שיק בתשובותיו (חלק אהע”ז סימן ו’) נשאל בזה אם בחורי ישיבה רשאים לישא בת כהן. וזה תורף דבריו, הדבר פשוט שאע”פ שכתב הרמ”א (יו”ד סימן רמג’ סעיף ז’) שאין דין ת”ח בזה”ז, מ”מ אינם נכללים בכלל ע”ה. וגדולה מזו כתב השבות יעקב ח”א (סימן קמד) שאף שאין דין ת”ח בזה”ז, מ”מ בני ישיבות הם בכלל צורבא מרבנן, וצורבא מרבנן הוא בחור כפי שפירש רש”י בתענית (ד.). ועכ”פ בחור יר”ש יכול לישא בת כהן ויעלה זיווגם יפה, שהרי אפילו כהן ע”ה רשאי לישא בת כהן. וכ”ש תלמיד חכם ישראל בזה”ז, דעדיף מכהן ע”ה, כפי שמבואר בש”ך (יו”ד סימן רנא). ע”ש.וכן כתב דג’ דרגות הם וכנז”ל, ושכן דעת כמה אחרונים. ע”ש. ועפי”ז העלה להלכה דאם החתן יר”ש וקובע עיתים לתורה, וכ”ש אם הוא בן ישיבה, אע”פ שאינו בגדר ת”ח רשאי לישא בת כהן. ובקובץ אגרות – למרן החזו”א זצוק”ל (ח”ג אגרת קנה) השיב לאחד שחשש לישא בת כהן, דאם ירא מדינא דגמרא, ראוי לו להידבק בזרעו של אהרן הכהן. וע”ע בספר אורחות רבנו (ח”א עמוד רסה אות י’).
