עי’ בשו”ת הרשב”א (בשו”ת חלק א סימן תיג), וז”ל:
“ועוד אני חוזר ושואל על זה, לפי שאני רואה בגמרא דברים רבים, יראה מהם שהתירו. מכלל הנחשים, והלחשים, ומן המכשפי’, וההתעוננות. [בשבת, וחולין, ועבודה זרה, וגיטין, וסנהדרין, בגמרא. ובירושלמי, בשבת. באותן שנאמרו, בשילהי פרק במה אשה יוצאה (דף ס”ז). כתוב בספרינו, אין בהם משום דרכי האמורי]. ואין באחד מהן, אפי’ אחד, שיגזור העיון הטבעי…
ואני שואל כמסתפק, בדברי הרב ז”ל. מהו הדבר שיקראוהו הרב ז”ל, שיגזרהו העיון הטבעי? אם מה שיגזרהו עיון חכמים, שחברו ספרים בטבע. כאריסטו וגאלינוס וחבריהם. שחברו ספרים בטבע הסמים, והמסעדים, המועילים לפי עיונם. וכל מה שלא השיג עיונם, הוא בכלל איסור דרכי האמורי? לפי שעיון חכמים אלו, שהשתדלו בחכמת הטבע, כולל כל מה שאפשר להיות פעל, כל בעל טבע בטבעו. ואצל עיון חכמים אלו, יפסק מאפשרות העיון הטבעי? – זה באמת, מה שלא יקבלהו השכל!
כי באמת, הדברים הפועלים בסגלה, אין פעולתם בפלא מהם, אלא בטבע מסוגל.
רצוני לומר: ‘טבע’ – לא ישיגנו עיון החכמים, ואולי אפילו החכם שבחכמים. לרוב העלם, הטבע ההוא מכלל המין האנושי, מצד שהוא אדם. כסגלת האבן השואבת, שהברזל קופץ עליה, (‘מגנט’). ויותר מזה, מורגל ביורדי הים באניות. תוחבין מחט, בחתיכת עץ צף על פני המים, ומראין לו אבן, וישוט על פני המים, עד שיפנה אל פני הסדן, ושם ינוח. ולא ישיג עיון טבע זה, כל חכם שבחכמים אלו, של חכמת הטבע. ואם כן, אף כל המינין בעלי הסגולות בטבע, הם פועלים כסמים, והמסעדים… וא”כ, למה נאסור, מה שיאמרוהו מצד הטבע המסוגל?…
ובאמת יראה, שהדבר מוכרע ממקומו. שהם התירו לרפואה, אפילו מה שלא יגזרהו העיון הטבעי, של חכמים אלו. ושלמה עליו השלום, שעשה ספר רפואות, חס ליה לעשות דרכי האמורי… אלא שהחכם בחכמתו, עשה ספרו בענינים המועילים הרבה, בטבעים הנגלים, בין בטבעים המסוגלים. עד שהיו העולם סומכים עליהם, בחליים. ובחליים, לא היו דורשים את השם. על כן, גנזוהו, והודו לו… אבל לא שרפוהו! כי אין בו משום: דרכי האמורי…” (וע”ע בזה, בדרשות הר”ן, הדרוש השנים עשר)
