מקורות ונימוקים:
במשנה באבות פרק ה’ נאמר בן שלש עשרה למצוות. כך גם מצאנו בגמרא בכתובות נ’. אמר אביי אמרה לי אם בר תליסר לתעניתא, עוד איתא בגמרא ביומא דף פ”ב. בן שלש עשרה משלימין מדאוריתא.
בתורה לא מצאנו מקור לכך שבגיל שלש עשרה הוא הגיל בו הופך הנער לגדול, מתחייב במצוות ומצטרף למניין, השאלה אם כן אנו למדים דין זה?
חיוב במצוות בגיל שלש עשרה שנים – הלכה למשה מסיני
בעניין זה כתב הרא”ש בתשובה ריש כלל ט”ז, לבאר שקביעת חיוב המצוות בגיל שלש עשרה הוא הלכה למשה מסיני, ואיננו כתוב בתורה.
זה לשון הרא”ש: וששאלת מאין לנו דבן י”ג שנה ויום אחד הוא בר עונשין אבל פחות מכן לא, דע כי הלכה למשה מסיני הוא, והוא בכלל שיעורין חציצין ומחיצין שהן הלכה למשה מסיני, דשיעור וקצבה לכל דבר נתן למשה בעל פה. וכן ההיא דבת שלש ביאתה ביאה פחות מכן לא. וכן בן ט’ ביאתו ביאה ולא פחות. וכן סריס שהוא קטן עד כ’ שנה הוא אז גדול אם נולדו בו סימני סריס ואם לא נולדו בו סימני סריס הוא קטן עד ל”ו שנה. כל אלו הלכה למשה מסיני הן. נאם אשר בן ה”ר יחיאל ז”ל.
רמז מהתורה לחיוב במצוות בגיל שלש עשרה
אמנם רמזים בתורה לגיל שלש עשרה לעניין חיוב המצוות מצאנו, כפי שהביא הברכי יוסף או”ח סימן נ”ה, בשם ספר “אורחות חיים” מהפסוק בישעיה פרק מ’ פסוק כ’: “עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו”, זו בגימטריא שלש עשרה, שבגיל “זו” תהלתי יספרו, כלומר ראוי הנער להצטרף למניין ולהיות חלק מעם ישראל בחיוב המצוות.
רמז מהתורה שבגיל שלש עשרה נעשה הנער ל”איש”
כמו כן ניתן להביא מקור לעניין מה שנקרא הנער בגיל שלש עשרה “איש”, כפי שכתב הרמב”ם בהלכות אישות פרק ב’ הלכה י’, “מבן י”ג שנה ומעלה נקרא גדול ונקרא איש”.
דהנה בבראשית פרק ל”ד פסוק ה’, נאמר “ויקחו שני בני יעקב אחי דינה ‘איש’ חרבו”, ואמרו במדרש: א”ר אלעזר, בני שלש עשרה שנה היו, שלוי אז היה בן י”ג שנים, מכאן דבגיל שלש עשרה נקראים ‘איש’. עיין רש”י נזיר כ”ט: ורש”י על המשנה באבות פרק ה’.
כמו כן בגמרא בסנהדרין דף ס”ט: איתא, וכי עשה בצלאל המשכן בר תליסר הוה? דכתיב איש איש על מלאכתו אשר הם עושים, ופירש רש”י, בצלאל בן י”ג היה דקרי ליה איש.
רמז מהתורה שבגיל שלש עשרה נעשה הנער ל”גדול”
כמו כן ניתן להביא רמז מהתורה לכך שבגיל שלש עשרה נקרא הנער ‘גדול’, מהפסוק: ויגדלו הנערים בראשית פרק כ”ה פסוק כ”ז, וברש”י שם הביא לדברי המדרש: שכתב “נעשו בני שלש עשרה”, ובפירוש מתנות כהונה על המדרש ביאר כי הראיה שנעשו בני י”ג, הוא מדכתיב “ויגדלו” וקודם שלש עשרה לא נקרא גדול.
כן איתא במדרש רבה על הפסוק שנאמר ביצחק, בראשית פרק כ”א פסוק ח’, ויגדל הילד ויגמל. ר’ הושעיה רבה אומר נגמל מיצר הרע, כלומר דכיון שנאמר “ויגדל”, שנעשה גדול למדים אנו שנעשה בן י”ג שנים, ונגמל מיצה”ר וזכה ליצר טוב.
