מאיזה צד ראוי להזיז את הפרוכת? וכן בנרות שבת-מהיכן מדליקים?

שאלה:

אם אני מכובד בפתיחת ההיכל

האם יש עניין לפתוח ולהזיז את הפרוכת לצד מסויים דווקא?

ומה לגבי הדלקת נרות, שמעתי פעם שצריך להדליק דווקא בכיוון מסויים

מה צריך לעשות?

תודה

תשובה:

שלום וברכה

לכתחילה יש להקפיד להזיז את הפרוכת מצד שמאל לצד ימין ולא להיפך,

גם כשמדליקים נרות שבת, יקפידו הנשים להקדים ולהדליק הנר השמאלי קודם ואח”כ לפנות לצד ימין וכדין נר חנוכה, אמנם זה לא מעכב.

מקורות ונימוקים:

א). הנה מקור הדין הוא בגמרא יומא (טו:): מא”ש דיהיב ברישא מזרחית צפונית והדר מערבית דרומית ניתיב ברישא מערבית דרומית והדר מזרחית צפונית, ומשני, כיון דאמר מר כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין, למזרח ברישא פגע. ע”כ. וכן אי’ בגמ’ סוטה (טו:). וכן פסק הרמב”ם (פי”ד מהל’ נשכ”פ הלכה יג) כשמחזירים הכהנים פניהם לצבור לברכם, וכשמחזירים פניהם מן הציבור אחר שמברכין, לא יחזירו אלא דרך ימין בכל מקום, “וכן כל פנות שאדם פונה לא יהיו אלא דרך ימין”. ע”כ. וכן פסק השו”ע (סי’ קכח סעי’ יז). וכ”כ הפר”ח (סי’ קלד ס”ק כח), והמ”ב (שם ס”ק ט’) גבי הגבהת ס”ת שמראה כתיבתו לעם יקיף ממזרח לדרום, ולמדו כן מהכהנים.

ב). ואע”ג שבכל הדברים הנז’ ישנה הקדמה לרגל ימין על פני רגל שמאל, מ”מ דינא הכי גם בידו ואין לחלק בזה, חדא דמצד הסברא מהכ”ת לחלק דלעולם החשיבות הוא צד הימין, מה גם דמצינו שיש לצדד לצד ימין גם בידו, דהא כתב המהרי”ק (שורש קפג) בשם המרדכי בשם רבינו מאיר, דיתחיל להדליק נרות החנוכה בנר היותר ימיני ובליל ב’ כשמוסיף נר אחד סמוך לו ויברך על הנוסף שהוא יותר שמאלי כדי להפנות לימין, וכדאי’ ביומא כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא לימין. וכדבריו העלה מרן השו”ע (סי’ תרעו סעיף ה’). וכן נהג רבינו האר”י ז”ל (שעה”כ דף קח ע”ג). ומוכח דגם בהקדמת יד אמרינן כן.

ואע”ג דבחידושי הרש”ש (יומא נט.) העיר ע”ז מהמבואר שם בסוגיא דפריך לר”ע ולית ליה כל פינות וכו’, ומשני דס”ל הקפה ביד ולא ברגל. ומוכח, דביד לא אמרינן כל פינות. וכן הקשה החמד משה (סי’ תרעו) לדברי הפוסקים הסוברים דיש להדליק נ”ח בצד שמאל תחילה ולפנות לצד ימין. אולם החתם סופר בתשובותיו (או”ח סי’ קפז), כבר כתב ליישב הסוגיא בטוב טעם ודעת אליבא דדיעה זו. וכתב עוד, דחלילה שנעלמה מאלו הפוסקים סוגיא זו, וכן העלה שם לדינא, דכל העומד במקומו ועושה מצווה כגון נ”ח ולולב, מתחיל בשמאל ופונה לימין, וסימן לדבר אותיות של תורה שכשנכתבים נמשכים משמאל לימין.

וכן יש להוכיח ממה שפסק השו”ע (סי’ תרנא סעיף י’) יקיף דרך ימין בנענועו מזרח דרום וכו’. וכתבו האחרונים, דהיינו טעמא, דחכמים הזהירו אותנו תמיד לילך אחר צד ימין שלך. ומוכח דאפילו אין עוקר רגליו רק עומד במקומו, וכמ”ש השו”ע (שם סעיף ט’), “ואח”כ מטה ידו”. (אלא דאנן נהגינן בזה כדעת האריז”ל להטות כל גופו, עי”ש או’ צו).

ג). ואע”ג שהט”ז (סי’ תרעו סק”ו) והלבוש, פי’ גבי נר חנוכה כל פינות וכו’, שידליק הנר הימיני יותר ויפנה לשמאל וכן יעשה בכל לילה. ובלבוש שם מביא ראי’ לדבריו, ממה שאנו כותבים בלה”ק מימין לשמאל ולא כאותם אומות הכותבות משמאל לימין. וגם בתשובת מהרי”ל (סי’ מ) כתב וז”ל, ותמיהני על כתיבת תוה”ק דפונין לשמאל בכתיבת האותיות ואינו כדוגמת כמה מכתבי הלע”ז שמתחילים בקצה השורה מצד שמאל ופונים והולכים לצד ימין. מ”מ בתשובת ח”ס (שם) כתב ליישב, דאין סיום השורה סוף הענין אלא סוף הספר, והשתא דמתחיל כתיבה בימין ומסיים סוף הספר עם חצי שורה הנכתבת בימין א”כ התחיל בימין וסיים בימין, משא”כ אם היתה מתחילה התורה בשמאל לימין, היה מסיים הספר עם כתיבת חצי שורה השמאלית וא”כ היה התחלה בשמאל וסיום בשמאל.

ובתשובת צמח צדק (או”ח סי’ סז) כתב דלק”מ קושית המהרי”ל, דאדרבה הכתיבה של לה”ק נקרא פונה לימין שהרי מקדים בכל אות הימין על שמאל שהרי כל השורה לפניו א”כ בכתיבת אות ראשון שכתבו בצד היותר ימיני זה עיקר פונה לימין וגם אח”כ כמו כן בכתיבת אות שני, יעו”ש. ור”ל, דאזלינן בתר כתיבת האותיות הנמשכות ובאות משמאל לימין. ובשו”ת שבט הלוי ח”ו (סי’ פג) דחה דבריו, דכוונת המהרי”ל בקושייתו מצד הקריאה בתורה שהיא מימין לשמאל, ועל כן כתב ליישב, דאע”פ דסדר פני’ לימין היינו משמאל לימין, אבל כתיבה כך נאמרה הלל”מ וכך ראה משה כתיבת התורה והלוחות כתובים מימין לשמאל מימינו אש דת למו.

ד). ונראה דאע”ג דהביה”ל (סי’ תרעו ד”ה כדי) כתב, שאין לדחות דעת הט”ז ודעימיה מההלכה וכל אחד יעשה כמנהגו. מ”מ רובא דעלמא נהיגי כהוראת מרן השו”ע ז”ל גבי הדלקת נרות חנוכה ומתחילים בהדלקת הנר השמאלי. ומה גם דבשו”ת אבקת רוכל (סי’ טו) הביא לדעה זו שכתבה הט”ז, דיתחיל מימין לשמאל, ודחאה למעשה. וראה עוד במג”א (סק”ה). גם הפרי חדש (סי’ תרעו ס”ה) כתב, דיתחיל בנר השמאלי יותר, ושכל המפרש כל פינות וכו’, שהוא כדרך שאנו בני ברית כותבים, היינו מימין לשמאל, הוא פירוש משובש. וכן הכריע למעשה בשו”ת חת”ס (שם) וכתב סימן לדבר, כאותיות ס”ת הנכתבות משמאל ונמשכות לימין, (הינו צורת הכתיבה), וכן הובא בקצשו”ע (סי’ קלט סעיף י’), ובערוה”ש (סעי’ יא). וכן התפשט המנהג ברוב תפוצות ישראל. וא”כ ה”ה בנדו”ד בהזזת הפרוכת.

ה). וכן מצאתי בדרישה (סי’ תרנא ד”ה אפילו כל) שנקט גבי הזזת הפרוכת, דיש לפתחה משמאל לימין דומיא דהדלקת נר חנוכה. [ומה שכתב איהו גופא בפרישה (סי’ קכח ס”ק כג) דלפי מה שכתב הב”י דבאמירת עושה שלום שלאחר י”ח, נותנים שלום לצד שמאל תחילה, ולית ביה משום כל פינות יהיו לצד ימין, כיון דאינו פונה לשום צד, הכא נמי בפתיחת הפרוכת מצד צפון לצד דרום, אין קפידא דהא גם כן אינו פונה. ע”כ. לאחר המחילה לא דק בדבריו, דהא מה שנסתייע מדברי הב”י גבי נתינת שלום שמקדים שמאל תחילה משום כל פינות, הנה המעיין יראה, דלא דיבר מזה מרן הב”י כלל, דזהו דינא דגמ’ יומא (דף נג:) מי סברת לימין דידך לשמאל דידך דהוי ימינו של הקב”ה, וכ”כ הטור. אלא גבי הפלוגתא הנז’ שם גבי איזה רגל יעקור תחילה, שהמהר”י אבוהב כתב, לעקור רגל ימין תחילה משום כל פינות וכו’, ע”ז כתב הב”י, דלענין דינא יש לעקור של שמאל תחילה, ומשום דאינו ענין לכל פינות וכו’, כיון שאינו פונה לשום צד רק עוקר רגליו לאחוריו. ולפי”ז ליכא ראיה לדין הזזת הפרוכת דיש בה פנייה לצד ימין].

וכ”כ בשו”ת מהר”י ברונא (סי’ לט) דיש להזיז את הפרוכת מהצפון לדרום משום כל פינות וכו’. וכן הובא בליקוטי חבר בן חיים ח”ה (דף קט ע”ב), וכן היה נוהג הרה”ק מזידיטשוב הובא במנהגי זידיטשוב. וכן ראיתי בספר ויעמוד פנחס – מוסבי (עמ’ פא) שנו”נ בארוכה, והעלה כדברנו בזה, ושם הביא בסופו, שכן היא דעת מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל, יעו”ש. ועל כן לאו שפיר עבדי אותם בתי כנסיות שקובעים את הפרוכת באופן כזה שא”א להזיזה אלא מצד ימין לצד שמאל.

וזה עתה סמוך לחתימה העיר בהסכמתו לספר הנוכחי הגאון רבי שלמה זעפראני שליט”א, דיש חילוק בין ארון קודש גדול שצריך לילך ברגליו והוי כהקפה ברגל, לארון קודש קטן שעומד במקומו, וראייתו מהגמ’ ביומא (נט.). ובאמת שגם החתם סופר (שם) חילק לדינא בין היכא שעושה המצווה במקומו דאז יתחיל בשמאל ויפנה לימין, לבין היכא שמקיף ברגל, ע”ש. מ”מ לענ”ד אכתי י”ל, דכל זה היינו דווקא היכא שסובב ברגליו לב’ רוחות ומתחיל ברוח אחת ומסיים בשניה כבהוצאת ס”ת, דבזה שמתחיל בצד צפון ופונה לדרום הוי חשיבות דימין, אבל כשאינה הקפה אלא צידוד באותו הרוח, הוי כעומד במקומו אף שמזיז רגליו. וע”ע בהסכמה לספר שהסכים עימנו הגר”ב שרגא שליט”א.

ו). וצ”ע האם גם בפתיחת ארון הקודש, יש להקדים דלת שמאל תחילה, ואע”ג דימין חשובה תמיד, מ”מ כיון דהוי מעשה אחד וזה בלא זה לא סגי, אמרינן ביה כל פינות וכו’. או שמא רק במעשה אחד מתמשך יש ללכת משמאל לימין, אך כשיש לפניו ב’ צדדים שכל אחד הוא מעשה לעצמו והשאלה איזה להקדים, שמא יש ליתן כבוד לימין, ולכאו’ הכי מוכח ממ”ש השו”ע (סימן ב’ ס”ד) גבי מנעלים ובגדים שצריך להקדים הימין תחילה, ואח”כ פונה לשמאל.

ז). ונראה לענ”ד דהוא הדין גבי הדלקת נרות שבת, דתתחיל האשה להדליק קודם הנר השמאלי ותפנה לימין ולא להפך, דחד דינא וחד טעמא אית להו לתרוייהו, ויש להזהיר לכתחילה בכך את הנשים. ואע”ג דאין חיוב מעיקר הדין להדליק יותר מנר אחד, מ”מ גם גבי נר חנוכה מעיקר הדין די בנר איש וביתו. (ודוחק לחלק, דשאני גבי נר חנוכה דעיקר ההידור מוזכר בגמ’). ומצאתי להרב חוות יאיר בספרו מקור חיים (או”ח סו”ס רסג) שכתב ג”כ להשוות בזה הדלקת נר שבת לנר חנוכה. (אלא דאיהו נקיט ואזיל כשיטת הט”ז דגם גבי נר חנוכה בעינן מימין לשמאל). והכי מוכח נמי ממ”ש האחרונים, גבי יום שמוציאים בו ב’ ספרי תורה, דהראשון שקורא בו יניחנו מצד שמאל של התיבה ואח”כ יפנה לימין. וכן ראיתי שעורר בזה הגאון הנאמ”ן שליט”א הוב”ד בעלון ‘בית נאמן’.

ח). ומ”מ פשוט דכ”ז הוא רק למצווה מן המובחר ולאו לעיכובא וכנז’ בשולחן גבוה (סי’ תרעו בסופו), ובביה”ל (סי’ תרעו ד”ה כדי), ובכה”ח (שם ס”ק לג). וע”ע בס’ לקט קמח החדש (סי’ תרנא סק”ג), ומ”ש בזה בספר פסקי תשובות (סי’ קלד הע’ 53) בשם המקו”ח לא דק ויש להשיב ע”ד בפשיטות וכפשנ”ת.