חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
היכל בית הכנסת

האם מותר להפנות גב להיכל בעת היציאה מבית הכנסת?

הרב מאיר פנחסי - ברכת אברהם משיב כהלכה

ארץ השואל: ישראל

שאלה:

האם ביציאה מבית הכנסת או מהכותל המערבי, יש לצאת כשפניו כנגד המזרח או אינו אלא הידור ומידת חסידות?
 

תשובה:

ביציאה מבית הכנסת אחר התפלה, חובה יש לסובב פניו כנגד המזרח להשתחוות מעט ולצאת, וגם אם הפתח אינו מכוון כנגד ההיכל, יש לעשות כן, וכל שכן בכותל המערבי שיש להיזהר בזה.
 

מקורות:

א). הנה ראיתי רבים המדקדקין שביציאתם מכותל המערבי מצדדים גופם ומחזירים פניהם כנגד הכותל ומשתחווים מעט, ויש מעט המדקדקין לעשות כן גם ביציאתם מבית הכנסת, אולם רובא דעלמא אינם מקפידין בדבר, ונתתי אל ליבי לחקור אחר דבר זה, והאם הוא חיוב מדינא או רק מידת חסידות.
כתב הר’ יונה בספר היראה: ויצא מבית הכנסת בנחת ובדרך כריעה. וכן ראיתי בספר הרוקח (סי’ שכד) שכתב, וכשיוצא משתחווה לשכינה ויוצא. והשל”ה בספרו עמק ברכה (ח”ב אות מא) כתב בשם הרוקח: “השתחוו לה’ בהדרת קודש”, גדולה השתחוואה שנאמר “השתחוו”, ולא אמר ויעבדו ויתפללו, על כן יזהר כל אדם כשבא לבית הכנסת או יוצא, שישתחווה כלפי הארון וכו’. ע”כ. (ולא מצאתי כעת לשון זה ברוקח). וכ”כ המהרש”ל בתשובה (סי’ סד) כשאני קם לצאת משתחווה אני כנגד ההיכל, ואומר ‘כי כל העמים’ וכו’, וביציאתי מפתח בית הכנסת, חוזר אני ומשתחווה ואומר ‘נחני ה’ בצדקתך’ וכו’. וכ”כ הדרכי משה (סי’ קלג סק”ד) בשם המהרי”ל, דבשעת יציאתו מבית הכנסת היה משתחווה מול ארון הקודש כתלמיד הנפטר מרבו. וכן הובא בהגה (סי’ קלב ס”ב) דכשיוצא מבית הכנסת אומר ‘ה’ נחני’ וכו’, ומשתחווה ויוצא. והנה אחרונים רבים הביאו דברי המהרש”ל והמהרי”ל לדינא, וכמ”ש הכנה”ג (הגה”ט סי’ קלג), והמג”א (סי’ קלב סק”ו), וא”ר (שם), וכ”כ השלמי ציבור (דף קנח ע”ב), היפה ללב (סי’ קלב או’ יג), והכה”ח (ס”ק לא).

ב). אלא שאכתי יש לבעל דין לומר, דאף שהמהרש”ל וסיעתו היו עושים כן בעצמם, מ”מ אינו חיוב מדינא המוטל על כל קרקפתא דגברי, אלא שיש להביא סמך ברור לכריעות אלו, ממ”ש הרמב”ם (פ”ז מהל’ בית הבחירה הלכה ד’): כל שהשלים העבודה אינו יוצא כשאחוריו להיכל, אלא מהלך אחורנית מעט מעט, ומהלך בנחת על צידו עד שיצא מן העזרה. וכן אנשי משמר ואנשי מעמד, ולויים מדוכנם, כך הם יוצאים מן המקדש כמי שפוסע אחר תפלה לאחוריו. ‘וכל זה ליראה מן המקדש’. עכ”ד. ומקורו במתני’ תמיד (פרק ו’). וכל דיני מורא מקדש שיש בבית הכנסת ילפינן מהתם. וע”ע בבהגר”א (סו”ס קלב), ובמ”ב (שם ס”ק לב).
וכן יש להביא ראיה מדברי הטוש”ע (סי’ קנ סעיף ה’) שכתבו, דאין פותחין בית הכנסת אלא כנגד הצד שמתפללים בו, שאם מתפללים למערב יפתחוהו במזרח “כדי שישתחוו מן הפתח כנגד הארון” שהוא ברוח שמתפללים נגדו. ע”כ. ומקורם בתוספתא דמגילה (פ”ג הי”ד) והעתיקוה הרי”ף (מגילה יד.) והרמב”ם (פי”א מהל’ תפלה ה”ב). וכ”כ במ”ב (סי’ קנ ס”ק י’). וכן ראיתי שהסביר בדעת המ”ב הגרח”ק שליט”א (הובא במ”ב הוצאת “דרשו” הע’ 12) דהטעם בזה, כדי שישתחווה בכניסתו וביציאתו מבית הכנסת. הרי דאין להקל בהשתחוויה זו ביציאתו מבית הכנסת. וע”ע בגמרא (סנהדרין פח:) איזהו בן עוה”ב ‘שייף ועייל שייף ונפיק’. ופרש”י: שוחה ונכנס שוחה ויוצא. והיינו לביהמ”ד ולבהכנ”ס. וי”ל.

ג). והנה המעיין בדברי האחרונים הנזכרים יחזה, דב’ עניינים הם, האחד, עצם ההשתחוויה בפתח בית הכנסת, והיינו כתלמיד הנפטר לפני רבו מובהק, ואין חילוק אם פתח היציאה כנגד ההיכל, או שהפתח מן הצד, כל שנפרד מביהכנ”ס צריך שישתחווה, וילפינן זאת דומיא דמקדש שהיו משתחווים ויוצאים. ועוד מבואר בדבריהם, דלא יצא וילך כשגבו מופנה כלפי ההיכל, דגנאי הוא.

ד). ומדברי הראשונים והאחרונים הנז’ מוכח, דאין זה בגדר הנהגה טובה גרידא על הצד הטוב והישר, וא”כ נראה שאין להקל בדבר, דאין זה חומרא בעלמא אלא דין הוא, וצריך לי עיון על מה שנהגו רבים להקל בדבר זה (ובפרט מבני אשכנז, ואדרבה מקור הלכה זו מפורשת היא ברמ”א), וכיון שאכתי יש מיראי ה’ שנוהגים להשתחוות, תו אין בזה משום יוהרא, וכמ”ש ע”ז החסד לאלפים – פאפו (סי’ קלא – קלד או’ כה).
וכן יש להקפיד כשיוצא מהכותל המערבי שלא זזה משם השכינה, וצריך להיזהר ביותר לנהוג שם כבוד וכמובא בזוה”ק פ’ שמות (דף ה:). ובכה”ח (סי’ קנא ס”ק עו), כתב תוכחה מגולה על חובת הכבוד במקום זה שהוא שריד ופליט מחרבן ביתנו. ע”ש. ובפרט בדין זה, דילפינן ליה מן המקדש. אולם אין לנהוג כן רק בכותל כפי שסבורים רבים.

ה). ולכאו’ מכאן יש מקום להעיר על מה שכתב הט”ז (יו”ד סי’ רפב סק”א), דמה שנוהגים הרבנים לדרוש לפני ארון הקודש, ומחזירים אחוריהם לארון הקודש, שאין בזה איסור מה שמחזירים אחוריהם לספר תורה, כיון שהס”ת מונח בארון הקודש והוי כמו ברשות אחרת. ולכאו’ דבריו נסתרים ממ”ש המטה משה הנז’, דלא יצא מפתח ביהכנ”ס וילך כשגבו מופנה כלפי ההיכל. ועוד שהט”ז עצמו כתב (או”ח סי’ קנ סק”ב) בשם הלבוש, שיש להיזהר שלא לעשות מקומות בין הבימה ובין ההיכל באופן שיהיה פני היושב נגד הבימה ואחוריו להיכל, דגנאי הוא. וראיתי להפמ”ג (או”ח סי’ קנ משב”ז סק”ב) שיישב דבריו, דדוקא לפי שעה התיר הט”ז אבל לא בקביעות. וכן מבואר במ”ב שעה”צ (ס”ק יג). ולפי חילוק זה, לכאו’ היה מקום לומר דביציאתו מבית הכנסת שאינה אלא לפי שעה, יש להתיר בזה. ובפרט לפמ”ש הרמב”ם בשו”ת פאר הדור (סי’ עח) שכל שהספר תורה גבוה מן הארץ עשרה טפחים חלק כבוד לעצמו, ואין שום איסור לכהנים לעמוד כשאחוריהם אל ההיכל הקודש בשעת נשיאת כפיים, והאידנא תמיד ספרי התורה מוגבהים מעל הקרקע י”ט. אולם לפי המבואר (לעיל או’ ג’) דב’ דינים יש בזה, ודין ההשתחוויה ביציאה מבית הכנסת היינו כתלמיד הנפטר מלפני רבו, ואפילו כשפתח בית הכנסת אינו ממול ההיכל, יש להשתחוות. א”כ אין נדו”ד שייך לדברי הט”ז.

ו). ומ”מ נראה דהיוצא מבית המדרש אחר הלימוד, אינו מחויב להשתחוות ולצאת, דרק אחר התפלה יש לו להשתחוות וכנז’ ברמ”א, ומשום דהוא דומיא דעבודה וכעבד הנפטר מרבו וכפשנ”ת. וכן משמע מהשלמי ציבור (שם).

שאלה:

האם ביציאה מבית הכנסת או מהכותל המערבי, יש לצאת כשפניו כנגד המזרח או אינו אלא הידור ומידת חסידות?

 

תשובה:

ביציאה מבית הכנסת אחר התפלה, חובה יש לסובב פניו כנגד המזרח להשתחוות מעט ולצאת, וגם אם הפתח אינו מכוון כנגד ההיכל, יש לעשות כן, וכל שכן בכותל המערבי שיש להיזהר בזה.

 

מקורות:

א). הנה ראיתי רבים המדקדקין שביציאתם מכותל המערבי מצדדים גופם ומחזירים פניהם כנגד הכותל ומשתחווים מעט, ויש מעט המדקדקין לעשות כן גם ביציאתם מבית הכנסת, אולם רובא דעלמא אינם מקפידין בדבר, ונתתי אל ליבי לחקור אחר דבר זה, והאם הוא חיוב מדינא או רק מידת חסידות.
כתב הר’ יונה בספר היראה: ויצא מבית הכנסת בנחת ובדרך כריעה. וכן ראיתי בספר הרוקח (סי’ שכד) שכתב, וכשיוצא משתחווה לשכינה ויוצא. והשל”ה בספרו עמק ברכה (ח”ב אות מא) כתב בשם הרוקח: “השתחוו לה’ בהדרת קודש”, גדולה השתחוואה שנאמר “השתחוו”, ולא אמר ויעבדו ויתפללו, על כן יזהר כל אדם כשבא לבית הכנסת או יוצא, שישתחווה כלפי הארון וכו’. ע”כ. (ולא מצאתי כעת לשון זה ברוקח). וכ”כ המהרש”ל בתשובה (סי’ סד) כשאני קם לצאת משתחווה אני כנגד ההיכל, ואומר ‘כי כל העמים’ וכו’, וביציאתי מפתח בית הכנסת, חוזר אני ומשתחווה ואומר ‘נחני ה’ בצדקתך’ וכו’. וכ”כ הדרכי משה (סי’ קלג סק”ד) בשם המהרי”ל, דבשעת יציאתו מבית הכנסת היה משתחווה מול ארון הקודש כתלמיד הנפטר מרבו. וכן הובא בהגה (סי’ קלב ס”ב) דכשיוצא מבית הכנסת אומר ‘ה’ נחני’ וכו’, ומשתחווה ויוצא. והנה אחרונים רבים הביאו דברי המהרש”ל והמהרי”ל לדינא, וכמ”ש הכנה”ג (הגה”ט סי’ קלג), והמג”א (סי’ קלב סק”ו), וא”ר (שם), וכ”כ השלמי ציבור (דף קנח ע”ב), היפה ללב (סי’ קלב או’ יג), והכה”ח (ס”ק לא).

ב). אלא שאכתי יש לבעל דין לומר, דאף שהמהרש”ל וסיעתו היו עושים כן בעצמם, מ”מ אינו חיוב מדינא המוטל על כל קרקפתא דגברי, אלא שיש להביא סמך ברור לכריעות אלו, ממ”ש הרמב”ם (פ”ז מהל’ בית הבחירה הלכה ד’): כל שהשלים העבודה אינו יוצא כשאחוריו להיכל, אלא מהלך אחורנית מעט מעט, ומהלך בנחת על צידו עד שיצא מן העזרה. וכן אנשי משמר ואנשי מעמד, ולויים מדוכנם, כך הם יוצאים מן המקדש כמי שפוסע אחר תפלה לאחוריו. ‘וכל זה ליראה מן המקדש’. עכ”ד. ומקורו במתני’ תמיד (פרק ו’). וכל דיני מורא מקדש שיש בבית הכנסת ילפינן מהתם. וע”ע בבהגר”א (סו”ס קלב), ובמ”ב (שם ס”ק לב).
וכן יש להביא ראיה מדברי הטוש”ע (סי’ קנ סעיף ה’) שכתבו, דאין פותחין בית הכנסת אלא כנגד הצד שמתפללים בו, שאם מתפללים למערב יפתחוהו במזרח “כדי שישתחוו מן הפתח כנגד הארון” שהוא ברוח שמתפללים נגדו. ע”כ. ומקורם בתוספתא דמגילה (פ”ג הי”ד) והעתיקוה הרי”ף (מגילה יד.) והרמב”ם (פי”א מהל’ תפלה ה”ב). וכ”כ במ”ב (סי’ קנ ס”ק י’). וכן ראיתי שהסביר בדעת המ”ב הגרח”ק שליט”א (הובא במ”ב הוצאת “דרשו” הע’ 12) דהטעם בזה, כדי שישתחווה בכניסתו וביציאתו מבית הכנסת. הרי דאין להקל בהשתחוויה זו ביציאתו מבית הכנסת. וע”ע בגמרא (סנהדרין פח:) איזהו בן עוה”ב ‘שייף ועייל שייף ונפיק’. ופרש”י: שוחה ונכנס שוחה ויוצא. והיינו לביהמ”ד ולבהכנ”ס. וי”ל.

ג). והנה המעיין בדברי האחרונים הנזכרים יחזה, דב’ עניינים הם, האחד, עצם ההשתחוויה בפתח בית הכנסת, והיינו כתלמיד הנפטר לפני רבו מובהק, ואין חילוק אם פתח היציאה כנגד ההיכל, או שהפתח מן הצד, כל שנפרד מביהכנ”ס צריך שישתחווה, וילפינן זאת דומיא דמקדש שהיו משתחווים ויוצאים. ועוד מבואר בדבריהם, דלא יצא וילך כשגבו מופנה כלפי ההיכל, דגנאי הוא.

ד). ומדברי הראשונים והאחרונים הנז’ מוכח, דאין זה בגדר הנהגה טובה גרידא על הצד הטוב והישר, וא”כ נראה שאין להקל בדבר, דאין זה חומרא בעלמא אלא דין הוא, וצריך לי עיון על מה שנהגו רבים להקל בדבר זה (ובפרט מבני אשכנז, ואדרבה מקור הלכה זו מפורשת היא ברמ”א), וכיון שאכתי יש מיראי ה’ שנוהגים להשתחוות, תו אין בזה משום יוהרא, וכמ”ש ע”ז החסד לאלפים – פאפו (סי’ קלא – קלד או’ כה).
וכן יש להקפיד כשיוצא מהכותל המערבי שלא זזה משם השכינה, וצריך להיזהר ביותר לנהוג שם כבוד וכמובא בזוה”ק פ’ שמות (דף ה:). ובכה”ח (סי’ קנא ס”ק עו), כתב תוכחה מגולה על חובת הכבוד במקום זה שהוא שריד ופליט מחרבן ביתנו. ע”ש. ובפרט בדין זה, דילפינן ליה מן המקדש. אולם אין לנהוג כן רק בכותל כפי שסבורים רבים.

ה). ולכאו’ מכאן יש מקום להעיר על מה שכתב הט”ז (יו”ד סי’ רפב סק”א), דמה שנוהגים הרבנים לדרוש לפני ארון הקודש, ומחזירים אחוריהם לארון הקודש, שאין בזה איסור מה שמחזירים אחוריהם לספר תורה, כיון שהס”ת מונח בארון הקודש והוי כמו ברשות אחרת. ולכאו’ דבריו נסתרים ממ”ש המטה משה הנז’, דלא יצא מפתח ביהכנ”ס וילך כשגבו מופנה כלפי ההיכל. ועוד שהט”ז עצמו כתב (או”ח סי’ קנ סק”ב) בשם הלבוש, שיש להיזהר שלא לעשות מקומות בין הבימה ובין ההיכל באופן שיהיה פני היושב נגד הבימה ואחוריו להיכל, דגנאי הוא. וראיתי להפמ”ג (או”ח סי’ קנ משב”ז סק”ב) שיישב דבריו, דדוקא לפי שעה התיר הט”ז אבל לא בקביעות. וכן מבואר במ”ב שעה”צ (ס”ק יג). ולפי חילוק זה, לכאו’ היה מקום לומר דביציאתו מבית הכנסת שאינה אלא לפי שעה, יש להתיר בזה. ובפרט לפמ”ש הרמב”ם בשו”ת פאר הדור (סי’ עח) שכל שהספר תורה גבוה מן הארץ עשרה טפחים חלק כבוד לעצמו, ואין שום איסור לכהנים לעמוד כשאחוריהם אל ההיכל הקודש בשעת נשיאת כפיים, והאידנא תמיד ספרי התורה מוגבהים מעל הקרקע י”ט. אולם לפי המבואר (לעיל או’ ג’) דב’ דינים יש בזה, ודין ההשתחוויה ביציאה מבית הכנסת היינו כתלמיד הנפטר מלפני רבו, ואפילו כשפתח בית הכנסת אינו ממול ההיכל, יש להשתחוות. א”כ אין נדו”ד שייך לדברי הט”ז.

ו). ומ”מ נראה דהיוצא מבית המדרש אחר הלימוד, אינו מחויב להשתחוות ולצאת, דרק אחר התפלה יש לו להשתחוות וכנז’ ברמ”א, ומשום דהוא דומיא דעבודה וכעבד הנפטר מרבו וכפשנ”ת. וכן משמע מהשלמי ציבור (שם).

2 תגובות

  1. אם הטעם מפני שדומה לתלמיד שנפטר מרבו, או משום דהוי דומה לעבודה בבית המקדש, לכאורה אפילו אם אין שם ארון הקודש יש לעשות כן?
    וכן כשמתפלל בביתו?
    ומה לענין נשים? האם יש להם להשתחוות אפ’ בבית הכנסת מאחר שהם לא בכלל עבודה, כמו שמצינו לענין מצוות וקדשתו שהם לא בכלל המצוה מאחר שהם לא בכלל עבודה?

    1. שלום וברכה,
      א. אין הכי נמי, אפילו אין שם ארון הקודש יש להשתחוות לפי טעמים אלו.
      אולם כשמתפלל בביתו, אין צריך להיזהר בכך, ומשום דרק כשעוזב בית הכנסת שהוא מקום המיוחד להשראת השכינה, שייך טעם כתלמיד הנפטר מרבו, אבל בביתו שעושה שם גם שאר תשמישיו, אין זה בכלל. וכל שכן לפי הטעם שהוא משום לירא מן המקדש וכמ”ש הרמב”ם, היינו דווקא בבית הכנסת ששם שכינה נמצאת ולא בביתו.
      ב. ואין חילוק בין גברים לנשים בזאת, והיינו שגם נשים צריכות להשתחוות, בין לפי הטעם שהוא כתלמיד הנפטר מרבו, ובין לפי הטעם שהוא לירא מן המקדש, דגם נשים מצוות במצוות “ואת מקדשי תיראו”.
      ואע”ג דנשים אינן בכלל השתחויה בפישוט ידיים ורגלים כפי שנוהגים ביום הכיפורים, מ”מ בכריעה זו, מחוייבות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש