שאלה:
נתתי מתנה לאדם חילוני שאני חייב לו הכרת הטוב בקבוק יין בערב ר”ה.
אח”כ העירו לי שיש בזה משום ‘לפני עוור’, הן מצד שלא יברך והן מצד שישתה יין נסך מאחר שהינו מחלל שבת בפהרסיא.
האם באמת צריך לחשוש לזה.
תשובה:
שלום וברכה
אכן ישנו איסור להגיש מאכל לאדם שלא יברך על המאכל, משום לפני עיוור לא תתן מכשול.
אלא שאין הדברים אמורים אלא כאשר בלא שתגיש לו את המאכל לא יהיה מצוי לו המאכל, אך במקום בו גם אם לא תגיש לו את המאכל יהיה מצוי לו המאכל, אין איסור לפני עוור לא תתן מכשול.
לכן אם בנידון שאלתך, גם אם לא תתן לו את היין, יהיה מצוי לו יין כשירצה, ונתינת היין לא תגרום לו לשתיית היין, אין בכך חשש משום לפני עיוור לא תתן מכשול.
גם מצד איסור מסייע לדבר עבירה, יש להתיר בנידון שאלתך, הואיל וכבר כתב הש”ך שכלפי אדם שעובר את העבירה במזיד אין איסור מסייע לדבר עבירה.
כמו כן ניתן להתיר, מפני שבעת הגשת בקבוק היין לא עובר המקבל על העבירה אלא רק בשעה שיחליט לשתותו, בלא לברך.
האמור הוא גם בנוגע לחששך מצד יין נסך, אלא שחשוב לציין שכיום רוב היינות מפוסטרים, וכבר כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל שביינות מפוסטרים אין חשש יין נסך.
לכן בנידון שאלתך אין לך לחשוש שעברת חלילה על איסור לפני עיוור לא תתן מכשול או על איסור מסייע לדבר עבירה. אמנם אין ספק שלאנשים כאלו, עדיף יותר להעניק מתנות שאין דברי מאכל כך שלא יהיה בכך אפי’ חשש רחוק של איסור, בלא להצטרך להגיע לנידונים הלכתיים כלל.
בברכה מרובה
הרב דוד אוחיון
מקורות ונימוקים:
פסק השולחן ערוך אורח חיים סימן קס”ט סעיפים א’ בזה”ל: ואסור ליתן לו פרוסת פת, אא”כ יודע בו שנטל ידיו.
ושם סעיף ב’ כתב השו”ע: לא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך, ע”כ.
בטעם הדבר כתב בעטרת צבי במקום ס”ק ד’ שהוא משום לפני עור לא תתן מכשול. וכן כתב הרמ”א או”ח סימן קס”ג, שאיסור נתינת פת למי שאינו נוטל ידיו הוא משום לפני עוור לא תתן מכשול.
לפי האמור מתבקש היה לכאו’, שגם בנידון השאלה, יהיה אסור לתת יין במתנה לאדם שמוחזק שלא יברך על היין, משום לפני עיוור לא תתן מכשול.
אלא שבגמרא בעבודה זרה דף ו’: איתא, מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח ת”ל ולפני עור לא תתן מכשול.
אולם ביארה הגמרא שאין הדברים אמורים אלא כאשר הנותן והנזיר עומדים בתרי עברי נהרא, כלומר משני עברי הנהר, ובלא הגשת כוס היין על ידי הנותן לא היה יכול הנזיר להגיע ליין, לפיכך עובר הנותן על איסור לפני עוור לא תתן מכשול, משא”כ כאשר הנזיר יכול היה להגיע לכוס היין גם בלעדי הנותן, בכה”ג הנותן איננו עובר על איסור לפני עיוור לא תתן מכשול.
וכך נפסק להלכה עיין בדברי הרמ”א יו”ד סימן קנ”א סעיף א’ שם כתב בזה”ל: יש אומרים הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתם, היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר, אבל אם יכולים לקנות במקום אחר, מותר למכור להם כל דבר. ויש מחמירין. ונהגו להקל כסברא הראשונה, וכל בעל נפש יחמיר לעצמו.
לפיכך נמצא בידינו, שלמרות שישנו איסור לפני עיוור להמציא יין למי שלא יברך עליו, אין הדברים אמורים, אלא כאשר בלא שנמציא לו את היין, לא ישתה את היין. אולם במקום בו גם אם לא תמציא לו אתה את היין ישתה יין שיש לו בבית וכדו’, אין איסור לפני עיוור לא תתן מכשול.
במידה ואין לו יין אחר בביתו, אולם כשירצה יקנה יין מהחנות, לדעת המל”מ גם בכה”ג יש לפני עיוור, אולם חלקו עליו. ועיין בזה בדבר שו”ת שבט הלוי חלק ד’ סימן ס”ב.
איסור מסייע לידי עבירה
אמנם כבר כתבו התוספות והרא”ש ועוד במסכת שבת דף ג’. שגם כאשר אין איסור לפני עוור לא תתן מכשול, כגון כאשר אין מדובר בתרי עברי דנהרא, מ”מ יש איסור מסייע לדבר עבירה. וכך גם נפסק להלכה, עיין בדברי הפוסקים ביו”ד סימן קנ”א.
הואיל וכך, עלינו לדון האם ישנו איסור מסייע לדבר עבירה בנידון השאלה, בהמצאת יין לאדם חילוני שאינו שומר תורה ומצוות, אשר מלבד חשש יין נסך, מוחזק הוא שישתה את היין בלא ברכה ראשונה ואחרונה.
איסור מסייע לחילוני העובר עבירות במזיד
אכן בנידון זה עמד הש”ך ביו”ד סימן קנ”א ס”ק ו’, ותמה על דברי הראשונים כיצד זה כתבו שגם כאשר אין איסור לפני עיוור לא תתן מכשול ישנו איסור מסיייע לדבר עבירה, והרי כתבו התוס’ והרא”ש בפרק קמא דמסכת עבודה זרה שאין איסור הושטת יין לנזיר כאשר אינו בתרי עברי דנהרא, אלמא גם איסור מסייע ליכא.
וכתב הש”ך לייסד בזה”ל, לפעד”נ דלא פליגי דכ”ע מודים להמרדכי ותוס’ בפ”ק דעבודת כוכבי’ דבעובד כוכבי’ או מומר שרי והגמ”ר ותוס’ והרא”ש בפ”ק דשבת והר”ן פ”ק דעבודת כוכבים מיירי בישראל שהוא חייב להפרישו מאיסור וכדכתב הרא”ש שם דלא גרע מישראל קטן אוכל נבילות שב”ד מצווים להפרישו כ”ש ישראל גדול משא”כ בעובד כוכבי’ וישראל מומר שאינו חייב להפרישו, עכ”ל.
מבואר שלדברי הש”ך יש לחלק בין ישראל מומר העובר עבירות במזיד שאין אנו מצווים להפרישו, שכלפיו התירו המרדכי והרא”ש במסכת עבודה זרה במקום שאי”ז תרי עברי דנהרא, ולא אסרו משום מסייע לדבר עבירה. לבין מקום שעובר העבירה איננו מומר אלא מצווים אנו להפרישו, שכלפיו כתבו התוס’ והרא”ש בריש מסכת שבת, שיש איסור מסייע לדבר עבירה גם כאשר אין איסור לפני עוור לא תתן מכשול.
לאור האמור בנידון השאלה, אם מקבל המתנה הינו חילוני המחלל שבת במזיד בפרהסיא כפי שהצגת בשאלתך, לדברי הש”ך אין כלפיו גם איסור מסייע לדבר עבירה.
בטעם דברי הש”ך שאין איסור מסייע כלפי אדם מומר העובר עבירות במזיד, ראיתי שמבארים שהוא מפני, שאיסור מסייע לדבר עבירה, נלמד מדין ערבות, שאינו שייך בעובר עבירות במזיד. עיין בזה בשדי חמד מערכת המ”ם אות מ”ב בשם החתם סופר יו”ד י”ט.
ויש להוסיף עוד, לדברי הדיין הגאון הרב גדליהו אקסלרוד במאמרו הגשת אוכל לאדם שלא יברך עליו, נדפס בכתב העת פעמי יעקב מו – מז תשס”א, שם כתב להוסיף טעם וביאור, מדוע דין ערבות אינו שייך במומר, הואיל ויסוד דין ערבות נעוץ במצוות התוכחה, וזה אינו שייך במי שלא ישמע לדברי התוכחה כגון מומר שעובר עבירות במזיד.
אין איסור מסייע לדבר עבירה כאשר עובר העבירה לא עובר עליה מיד
טעם נוסף להתיר בנידון השאלה, ולומר שאין איסור מסייע לדבר עבירה, הם דברי הגאון הנצי”ב בשו”ת משיב דבר חלק ב’ סימן ל”ב שם כתב ליישב בדרך אחרת את קושיית הש”ך הנזכרת לעיל בסתירת דברי הראשונים. וכתב הנצי”ב בזה”ל:
איברא התוס’ והרא”ש בע”ז שם כתבו בפי’ דאסור ליתן למומרים אפילו שלהם אם הוא בתרי עברי דנהרא, מבואר דבלא תרי עברי דנהרא שרי, ובאמת יש לדקדק מדתניא בתוספתא דמאי (פ”ב) היה נדור מן הככר אומר תן לי ואוכלנו אבטיח לנקר וא”ל תן לי ואוכלנו יין ונתגלה וא”ל תן לי ואשתנו לא יתן לו שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו, כי”ב לא יושיט ישראל אמה”ח לב”נ ולא כוס יין לנזיר שאין מאכילין את האדם דבר האסור, והרי לא נזכר כאן האזהרה של ולפני עור, אלא האיסור של הושטה, ומכ”מ דוקא לא יושיט היינו בתרי עברי דנהרא, הא בל”ז שרי, אבל עלינו ליישב רומיא דשתי הוראות התוס’ והרא”ש במס’ שבת ובמס’ ע”ז, וגם הדעת נותן שלעולם אסור לסייע ידי עוברי עבירה, שאפילו חייב להפריש את חבירו ישראל מאיסור וכדאיתא בב”ק (צ”ח) שהכל מצווין עליו לבערו כדי שלא יעבור חבירו בב”י, מכש”כ שלא יעשה סיוע שיעשה עבירה, וכבר כתב הגאון המחבר שו”ת בנין ציון ליישב רומיא דפסקי התוס’ והרא”ש דאם הוא מסייע בשעה שעושה עבירה ודאי אסור בכל ענין, ומחויב להפרישו אם יכול, משא”כ שלא בשעת עבירה, אלא שאח”כ חשוד שיעשה עבירה בזה אינו אסור אלא בתרי עברי דנהרא, וזה החילוק אמת וברור לדעת התוס’ והרא”ש.
וגם היה נראה להביא ראיה לשיטת התוס’ והרא”ש מדתניא בתוספתא הנ”ל ברישא היה נדור מן הככר ואמר לו תן לי ואוכלנו כו’ הרי ברישא לא דייק בלשון לא יושיט, שיהא משמעו דוקא בתרי עברי דנהרא, מבואר אפילו בלא תרי עברי דנהרא אסור, ובסיפא דייק דווקא לא יושיט דמשמעו בתרי עברי דנהרא, ותו קשה למאי תני שאמר לו תן לי ואוכלנו, הרי אפילו בל”ז יש לחוש שמא יאכלנו, לפי מש”כ התוס’ בהא דאסור להושיט כוס יין לנזיר דמש”ה חיישינן שמא ישתה, משום דלכו”ע שרי ושמא שכח נזירותו, ה”נ בככר הנדור וא”כ אפילו לא אמר ואוכלנו אסור, אלא צ”ל דתרוייהו קושיות מתיישבין בהדדי, דפי’ ואוכלנו היינו מיד, וא”כ הוי בשעת מעשה, מש”ה אפילו שלא בתרי עברי דנהרא אסור משא”כ בלא אמר ואוכלנו אף על גב שהוא חשוד שיאכל אבל לא בשעה זו ואינו בשעת מעשה מש”ה אינו אסור אלא בתרי עברי דנהרא.
מדבריו מבואר, שאיסור מסייע לדברי עבירו איננו אלא כאשר בשעת מעשה הסיוע יעבור על העבירה, אולם במידה ובשעת מעשה לא יעבור על העבירה אין איסור מסייע.
וכן כתב בשו”ת כתב סופר יורה דעה סימן פג וז”ל: וליישב קושי’ ש”ך העצומה בסתירת דברי הרא”ש ותוס’ ור”י נלפענ”ד דיש לחלק בין הא דפ”ק דשבת לפ”ק דע”ז דבפ”ק דשבת העני המוציא או מניח לידו של הבעה”ב אז היא אתחלת’ דעבירה כשמוציא מידו או גמרה כשמניח בידו והוא מסייע קצת בשעת עבירה הגם שאין בסיוע צורך שאפשר בלא”ה מ”מ אסור מדרבנן ודן ולמד זה מדמצווי’ לקטן להפרישו כשרואי’ שעושה איסור כ”ש שאין לסייע בסוף קצת כשמתחיל או גומר האיסור על ידו, אבל בנותן איסור שלו למומר הגם שידוע שיאכל מ”מ בשעת נתינה עדיין ליכא כאן שום אתחלת’ דאיסור ואינו מסייע לו כלום בשעה שעושה האיסור כנ”ל והוא חילוק נכון, עכ”ל.
איסור יין נסך אינו שייך ביין מבושל
בנוגע ליין נסך, ראשית שייך להתיר מכל הנך טעמי תריצי שכתבנו להתיר לעניין נתינת היין לאדם שלא יברך עליו.
אכן נוסף על כך, ניתן להתיר את נתינת היין לאדם מחלל שבת בפרהסיא ולא לחשוש ליין נסך, משום העובדה שרוב היין הקיים בארץ עובר פיסטור ופיסטור זה מוגדר כבישול, וכבר כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל בשו”ת יביע אומר חלק ח’ יו”ד סימן ט”ו, כי היין המבושל אין בו איסור יין נסך במגע גוי או מחלל שבת בפרהסיא, לעניין דיעבד על כל פנים.
העולה למעשה
לפיכך לעניין מעשה בנידון השאלה, שפיר ניתן לסמוך על כל הנך היתרים, בוודאי לעניין דיעבד, שאין בנתינת יין לאדם חילוני המחלל שבת בפרהסיא חשש איסור לפני עיוור לא תתן מכשול ואיסור מסייע לדבר עבירה.
כפי שהעלה בשו”ת שבט הלוי חלק ד’ סימן י”ז, שיש להאכיל אדם חילוני שהגיע להתארח אצל יהודי שומר תורה ומצוות, וזאת למרות שלא יברך ולא יטול ידיו, כיון שאין בכך לפני עיוור הואיל ואין זה תרי עברי דנהרי, וגם אין איסור מסייע לחילוני העובר במזיד, כאמור.
וכן כתב באריכות ובביאור נפלא הדיין הגאון הרב גדליהו אקסלרוד במאמר שכותרתו הגשת אוכל לאדם שלא יברך עליו, הודפס בכתב העת פעמי יעקב מו – מז תשס”א.
אכן אין ספק כי מהיות טוב יותר, עדיף לתת לאנשים כאלו מתנות אחרות, שאין בהם חשש איסור כלל, ואין צריך להגיע בהם לנידונים הלכתיים כלל.
