מקורות ונימוקים:
במשנה (אבות ד יז) יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה יותר מכל חיי עולם הבא. ובגמרא (סוטה כ.) מבואר “שזכות” הוא לסבול בעולם הזה. וגם הדבר ממרק ומכר על חטאיו של האדם.
ועליו נאמר אשרי משכיל אל דל, שצריך להתבונן תחלה משפטי השם ית’, שהוא מביא יסורין על האדם כדי לנקותו ולטהרו מעוונו, שאין יסורין בלא עון כדכתיב (תהלים פט לג) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. ואלו היסורין הן מאהבת השם יתברך באיש ההוא דכתיב (משלי ג יב) כי את אשר יאהב ה’ יוכיח, ורוצה ליפרע ממנו בזה העולם האבד, כדי לזכותו לחיי עולם הבא הקיים לעד. ואלמלא שחטא לא היה צריך לאלו היסורין נמצא שהעון גורם היסורין.
והנה בשו”ע (יו”ד סי’ שלט) דאפילו גוסס אסור לקצר את חייו בידיים, והרי הוא כחי לכל דבר, ואין לשמוט את הכר או הכסת תחתיו, וכן לעשות שום פעולה המביאה לידי קיצור חיי האדם. ולפי”ז כל שכן שאין לקחת תרופות המקצרות חיי האדם.
וכן כתב בשו”ת מנחת שלמה אויערבאך ח”א (סי’ צא או’ כד) שאין לקצר חיי אדם, אפילו כשיש סבל חזק וצריך לתת חמצן וכדומה אפילו לגוסס, אלא שאין חייבים להאריך את חייו. וכ”כ בספר נשמת אברהם בשם ספרים וסופרים. וראה גם לאאמו”ר בספרו חיים וחסד (פרק א’).
וראה גם בשו”ת אגרות משה (יורה דעה חלק ב סימן קעד), שכתב דעובדא דר”ח בן תרדיון בע”ז דף י”ח שהסכים להקלצטונירי להרבות בשלהבת ולהסיר הספוגין של צמר מעל לבו וגם נשבע לו שיביאנו לחיי עוה”ב, אולי דוקא לעכו”ם התיר אף שגם הם מצוין על רציחה, ואולי באותה המיתה שממיתין אותו בנ”א כהא דר”ח בן תרדיון רשאים לעשות שתהיה המיתה בקלות אף שהוא קירוב זמן, ועדיין צ”ע בהעובדא. ע”כ. ועי’ בריטב”א (ע”ז שם), דביאר דהתם חשש שמא יעבירוהו על דת, יעו”ש.
ואע”ג שהפוסקים דנו באריכות לגבי לקחת “מורפיום” נגד כאבים שמצד מקצר חיי האדם, אולם יש לחלק, דשם כוונתו להקל מעליו את הייסורים הבאים עליו כעת, ואף שהתרופה מזיקה בגרמא לדברים אחרים בגוף, אן להתחשב בזה, אבל אם כל עיקר כוונתו לסיים את חייו על ידי לקיחת תרופה, ח”ו להתיר הדבר, ויש בכך משום מאבד עצמו לדעת, ולא יזכה לאור באור החיים.
