מקורות ונימוקים:
בספר אהבת חסד חלק ב’ פרק ט”ז כתב בזה”ל: ואעורר בכאן להראות לפני הכל מה יפה כח החברה הקדושה הזו, שהיא יפה מסתם מצות גמ”ח שהאדם עושה לפרקים לעצמו, מחמת כמה טעמים.
א’ כי אינו דומה מרובים העושם את המצוה למועטים העושים את המצוה כמו שאחז”ל, ואף שמחמת שהם מרובים לא בא מעותיו בסך כל הלוואה כי אם מעט, אעפ”כ נראה פשוט שהקב”ה יחשוב לכל אחד כאלו הוא לבדו היה הגומל חסד, כיון שבלאו מיעוט המעות שלו לא היה העני יכול להשיג המבוקש שלו, ע”כ.
כראיה לזה ציין בהערה לדברי הגמרא בשבת דף ג’. שאע”פ שחיוב אדם העושה מלאכה בשבת הוא דווקא כאשר עושה את כל המלאכה ולא את מקצתה, מ”מ אם זה אינו יכול לישא את המשא וזה אינו יכול, איתא במשנה בדף צ”ב: דחייב. הואיל וכאשר בלעדיו לא היה יכול השני להשלים את המלאכה נחשב הדבר כאילו הוא לבדו עשה את כל המלאכה.
זה לשון המשנה שם צ”ב: “המוציא ככר לרשות הרבים חייב הוציאוהו שנים פטורין לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבין, ורבי שמעון פוטר, ע”כ.
שוב שנה החפץ חיים את דבריו ביתר אריכות בספר שמירת הלשון בחתימת הספר פרק ז’ וכתב בזה”ל:
ועל כן מפני גדולת המצוה הזאת נהגו בכל תפוצות ישראל לעשות חברת גמ”ח, להלות לאדם בעת צרכו. ובאמת מה יפה כח חברה קדושה הזו, שהיא יפה מסתם מצות גמ”ח שהאדם עושה לעצמו, מחמת כמה טעמים.
א’. כי אינו דומה מרובים העושים את המצוה למועטים העושים את המצוה כמו שאמרו חז”ל. ואף שמחמת שהם מרובים לא בא מעותיו בסך כל הלואה כי אם מעט, אעפ”כ נראה פשוט שהקב”ה יחשוב לכל אחד כאילו הוא לבדו היה הגומל חסד, כיון שבלאו מיעוט המעות שלו לא היה העני יכול להשיג המבוקש שלו. [וכעין מה דאמרינן (בשבת ג’ ב) העושה את כולה ולא העושה את מקצתה, ואעפ”כ אם זה אין יכול לבדו לישא את המשא וזה אין יכול, פסקה המשנה (בדף צ”ב ב) דחייב. והטעם דזה לא נקרא מקצת מלאכה, כיון דבלאו דידיה לא היתה נשלמת המלאכה, נחשב כאלו הוא לבדו עשה כל המלאכה].
וגם היא מצוה שהאדם מוציא עליה מעות ולא באה ברקניא, ושכרה הרבה יותר גדול מחמת זה כמו שכתב הזוה”ק פ’ תרומה. וגם המצוה יכולה להתקיים אפילו בעת שהוא עוסק בעסקיו, או שהוא ישן.
ולבד כל אלה ידוע הוא מה דאיתא במדרש קהלת, שאם אדם הומה ומהמה אחר מצוות, ומצוה קבועה לדורות אין לו, מה הנאה יש לו. אבל מי שיש לו חלק במצוה דרבים, כגון זו שאמרנו, או מי שהניח מעות להחזיק ישיבות של תלמוד תורה, אפילו אם ישב בגן עדן יתוסף לו נועם ואור על נפשו ע”י הקיום של המצות שמתקימות תמיד ע”י המעות שהניח מיוחד לזה, עכ”ל.
2 תגובות
אם למשל מארגנים מגבית מסוימת, לצורך “נציב יום” בכולל ברכת אברהם.
היות והסכום גדול, אז אוספים מכמה אנשים סכום לצורך זה, למשל.
למשל – ביום שאין נציב יום, וחבל שלא יתרמו ליום זה.
נניח אוספים סכום, ואז כשמצטבר לנציב יום, עושים את זה כנציב יום ליום מסוים שאין לו נציב.
האם למעשה, במקרה זה [ לא קרה במציאות, רק שואל עקרונית ] ייחשב לכל תורם כאילו היה נציב יום לבד ?
מבחינת כמות הזכויות.
אכן כן,
לפי המבואר באהבת חסד, במקרה כזה בו לא ניתן להגיע לסכום הגדול בלא עזרת כל אחד מן המשתתפים,
כל אחד מן המשתתפים זוכה בתרומתו לזכויות כל נציב היום.