שאלה:
שלום כבוד הרב!
אני מתגורר בצפון הארץ, ורציתי לשאול, האם אני חייב לבוא, ללויה של גדול הדור?
חשוב לציין!
שאני אלמד תורה, בזמן הזה.
תשובה:
שלום וברכה!
כל מי שנמצא באותו מחוז, מחויב לבוא ללוות!
ומחויב ללוות, לכל הפחות ד’ אמות! (כ-2 מטר)
אבל אם אתה נמצא במקום אחר, אינך מחויב מן הדין לבוא.
כי שמעתי ממו”ח, הרה”ג שמואל פנחסי שליט”א, שבלוויית הסטייפלר, שאל לגרש”ז אוירבאך זצוק”ל. אם מחויב ללכת? ואמר לו: שהחיוב הוא רק באותה העיר.
אך באם אפשרי, לבוא ללוויה, ראוי וכדאי שתבוא. אף אם אתה לומד תורה בזמן זה, שזהו כבוד התורה!
וגם תועיל לנפשך בזה. כמבואר בספרים, שיש השפעות רוחניות, בלוויית אדם גדול בתורה.
מקורות:
החיוב לבוא ללוויה?
בשולחן ערוך (יורה דעה הלכות אבילות סימן שסא, והוא מהגמרא בכתובות יז.):
“מבטלים תלמוד תורה להוצאת המת. למאן דמתני לאחרים, אין לו שיעור, אפילו יש עמו כמה אלפים מתבטל בשבילו.
למאן דקרי ותני, דהיינו שקרא ושנה, ועדיין לא שנה לתלמידים, אם יש ס’ רבוא אין צריך להתבטל בשבילו”.
נמצא!
דמי שקרא או שנה (וזהו בסתם, כל איש מישראל. עי”ש) – מחויבים לצאת ללוותו, עד שיהיו שישים ריבוא.
אך לשונה לאחרים – אין לו שיעור, ומחויבים כולם לצאת עבורו!
[ובפשטות הכוונה, למלמד הלכות בטעמיהם לרבים – דמאן דמתני, היינו שהיה מלמד בבית המדרש תלמוד, שהתלמוד הוא: ההלכות המבוארות בזמנם. והמשנה: פסקי הלכות. וכן מבואר ברבינו חננאל במגילה כט. “דמתני – שמעתא“. אך יש לעיין: דהר”ח לשיטתו, דביאר בסוגיא לעיל בעובדא דריש לקיש, את ההבדל בין תני למתני: דתני – משנה. מתני – שמועה. וכן פירש הרי”ף. אך בר”ן שם הביא פירוש: דתני – לעצמו. מתני – לאחרים. (ועי’ מהרש”א שם. ובטור כתב: “דמתני – פירוש: ששימש ת”ח… דתני – פירוש: שלמד מעצמו”). ולשו”ע שכתב: “דמתני – לאחרים… ותני – דהיינו, שקרא ושנה, ועדיין לא שנה לתלמידים” – אין הכרח, לפירוש ר”ח. וע”ע בפרישה (שם סק”ב): שהעיר בשיטות השונות, בפרוש: תני – ומתני].
וכל זה, ללומד תורה. אך לעוסק בשאר מלאכה, יש לו ליבטל ממלאכתו בכל מקרה!
דשם כתב:
“ובשעת הוצאה, מבטלין מכל שאר מלאכות ובאים ללוותו, אפילו אי לא קרי ותני, דלא מפלגינן בין לא קרי ותני אלא בביטול ת”ת, אבל בשאר מלאכות, אפילו אי לא קרי ותני הכל בטלים ובאים ללוותו”.
המה ראו כן תמהו – דלא ראינו דיוצאים כולם, ללוות כל אחד מישראל!?
אך הנה מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל, בספרו (חזו”ע אבלות א עמ’ רצז), הביא מהפוסקים, דלא נהגו לצאת כולם ללוות.
גדול הדור:
אך לעניין גדול הדור – הדין שונה!
דשם (בחוז”ע הנ”ל), הביא מהגר”ח פלאג’י, דזולת אם היה רבה דעמיה. (דבזה, כן היו נוהגים לצאת)
ולפ”ז, לגדול הדור – חזרנו לעיקר הדין, דחייב.
לבוא מעיר אחרת:
אמנם, שמעתי ממו”ח, הרה”ג שמואל פנחסי שליט”א: שבלווית הסטייפלר, שאל לגרש”ז אוירבאך זצוק”ל. אם מחויב ללכת? ואמר לו: שהחיוב הוא רק באותה העיר. (וכנראה, דהיה פשוט לו כן מסברא)
ויש לדון, מה נקרא אותה העיר?
שלענ”ד, אף שתי שכונות נפרדות, נחשבים לערים שונות בחז”ל. שהם שני מחוזות שונים, אף אם שניהם שמם ירושלים.
(ויש ראיות לזה, ואכמ”ל)
מסקנא:
ובכל מקרה: מהצפון, בוודאי שאינך מחויב לבוא לירושלים – ללוויה.
ומ”מ, לכבוד התורה, ואף לנפשו של המלווה, שכתבו בספרים, דיש השפעה למלווים, מזכויותיו של הנפטר – ראוי ונכון לבוא בכל אופן ללויה.
(וכבר ידוע מהמעשה שהיה באשכבתיה דרבי, שכל מי שהשתתף בהספד, מזומן לחיי העולם הבא, ונצטער הכובס שלא בא, עד שעלה לגג ונפל ומת. ויצאה בת קול ואמרה: אף ההוא מזומן לחיי העולם הבא – עי’ ירושלמי כלאיים פ”ט ה”ג, ובבלי כתובות דף קג:).
כמה צריך ללוות?
עוד יש להעיר!
דשם בשו”ע כתב: (והוא מברכות יח.)
“הרואה את המת ואינו מלוהו, עובר משום לועג לרש (משלי יז, ה) ובר נידוי הוא, ולפחות ילוונו ד’ אמות”.
ובפתחי תשובה שם כתב:
“דבתשו’ יד אליהו סי’ נ”ד כתב: דזה מיירי, ביש לו כל צרכו. אבל באין לו כל צרכו, פשיטא דצריך ללוותו עד קברו”.
וא”כ לפ”ז, כיון דמאן דמתני, אין לו שיעור – א”כ, אין גבול ללווייתו, וצריך ללוותו עד הקבר – ולא ראינו דנהגו כן?
אך עיין גם בזה, למרן הגר”ע יוסף זצוק”ל, בספרו (חזו”ע אבלות א עמ’ רחצ), דהביא מהפוסקים, דהבינו בדעת מרן השו”ע, דאף באין לו כל צורכו, סגי בד”א.
אחר-כך ראיתי בספר ילקוט יוסף (ביקור חולים ואבלות סימן י’ עמוד רלח), שהעיד בשם אביו מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל – וז”ל:
“ואירע כמה פעמים שנפטרו איזה מגדולי האדמורי”ם וראשי הישיבות ושאלנו למרן אאמו”ר שליט”א אם מחוייבים לבטל את כל תלמידי הישיבה ללכת להלווייה ובאיזה פעמים הורה לבטל את תלמידי הישיבה להשתתף בהלווייה ופעמים אחרות הורה שלא לבטל תורה לצורך זה ונימק דמאחר ואותו חכם לא לימד הלכה את הרבים אין מחוייבות ללכת להלווייתו ובפרט כשאינו רואה את ההלווייה או שהיא נערכת מחוץ לעיר או שאריכות ההספדים בשפה שאינה מוכרת לו גורמת לו לביטול תורה מתמשך ואף שהאברכים ביקשו מאד לצאת להלוויית אותו אדמו”ר גדול ומפורסם סירב מרן שליט”א לאפשר להם לבטל מלימודם בכולל לצורך ההלוויה”.
