להשאיר צ’ק פקדון בגמ”ח לאחר שהחזיר החפץ או ההלואה
שאלה:
מצוי בהרבה גמחי”ם שהמשאילים את החפצים משאירים צ’ק בטחון חתום אצל בעלי הגמ”ח, והרבה פעמים גם לאחר שהחזירו את החפץ המושאל או המושכר אינם לוקחים בחזרה את הצ’ק שהפקידו ביד בעלי הגמ”ח מכיון שמעוניינים לחזור ולשאול שוב את החפץ, וכן מצוי בגמ”ח להלוואות, האם הדבר מותר?
תשובה:
אין להשאיר צ’ק אפילו כתוב עליו צ’ק בטחון, אצל בעלי הגמ”ח לאחר החזרת החפץ, ויש לבקש צ’ק זה לאחר החזרת החפץ או ההלוואה או השכירות, ואפילו אם חפץ לחזור ולהשאיל שוב לאחר זמן, אין להשאירו אצל המשאיל או המשכיר או המלווה, ואם השאיר צ’ק זה גורם להכשיל את בעל הגמ”ח בלאו דאורייתא.
א). בגמרא כתובות (דף יט:) אמר ריב”ל: אסור לו לאדם שישהה שטר פרוע בתוך ביתו משום שנאמר: “אל תשכן בידך עוולה”, במערבא משמיה דרב אמרי: “אם און בידך הרחיקהו”, זה שטר אמנה ושטר פסים, ואל תשכן בידך עוולה זה שטר פרוע. וכן פסק מרן השולחן ערוך (חו”מ סי’ נז ס”א) דאסור להשהות שטר פרוע בתוך ביתו, ואם אינו רוצה להחזירו ראוי לנדותו עד שיחזירנו. ובשו”ע (חו”מ סי’ סא סעיף יא) כתב, שהוא לאו מדברי קבלה. ועיי”ש בש”ך (ס”ק טז) דמיירי אפילו הלווה שותק ואינו מבקש השטר, עובר המלווה איסור זה. וגם בנתיבות (חושן המשפט סימן נז ס”ק ב’) כתב, דבמקום שאסור להשהות שטר פרוע, אפילו ברצון הלוה אסור.
והנה בעצם החשש, מבואר בראשונים דאינו רק משום דאנו חוששים שמא יבוא לגבות בו במזיד, אלא דלמא מישתלי כשיראה שטר זה בידו, ויהא סבור שהלווה אכתי לא פרע חובו. וכ”כ התוס’ (שם יט: ד”ה זמנין), והרא”ש (פ”ב סי’ יא), והכי מוכח ממה דאי’ שם בגמ’ דהכא נמי אסור להשהות ס”ת שאינו מוגה מטעם זה דאל תשכן בידך עוולה, והתם ודאי דהחשש הוא משום דלמא מישתלי. וא”כ ה”ה בנד”ד אף אם המלווה או המשאיל בעלי הגמ”ח נאמנים עליו, מ”מ אכתי איכא למיחש נמי יש לחוש שמא יטעה בעל הגמ”ח ויהא סבור שהשואל או הלווה לא החזיר או שילם חובו, ויחזור ויגבה ממנו שנית.
ב). והנה אף משהה בעל הגמ”ח לחפצים את הצ’ק משום שחושש, שאולי יהיה על הרכב דוחו”ת, או שחושש שהמכשיר שהושאל מקולקל במקצתו מחמת שימוש שאינו כהוגן של השואל, וע”כ משאיר את הצ’ק בידו שיהא בטחון בידו עוד זמן, נמי אין להתיר הדבר, שהרי לא גרע ממ”ש הר”ן (שם) דאם המלווה את השטר מכיון שהלווה לא פרע עדיין שכר הסופר, אפ”ה עובר באיסור זה, ואע”ג שהתוס’ והרא”ש (שם) לא ס”ל הכי, וגם הריטב”א כתובות (שם ד”ה ומשהי) הב”ד מרן בבדק הבית ס”ל הכי, וע”ע בש”ך (סק”ז) שצידד לדינא כוותיהו, מ”מ מכיון שאנן בתר שיפולי גלימא דמרן השו”ע (שם) נקטינן, ואיהו כתב, דלא כוותיהו אלא שגם באופן הנ”ל, אסור, ע”כ אין להקל בחשש איסור תורה.
ג). ואף אם המשאיל יש לו מחברת מסודרת בה הוא כותב מי השאיל את החפצים וכשהשואל מחזיר את החפץ, תיכף מוחק מהמחברת את דבר השאלתו, אכתי לא יצלינו דאיכא למיחש דלמא ימלך במזיד לגבות בה, וכמ”ש בתשובת הרשב”א ח”ה (סימן קצה). ועי’ בכסף הקדשים (סי’ נז) שכתב, דאם מהדק לשטר שובר פרעון, יש להקל בזה. אולם בנד”ד נראה דגם אם יהדק לזה שטר פרעון אכתי איכא למיחש שמא יבוא להפרידן ולגבות בזה, ואולי אם המשאיל נאמן עליו בתור אדם נאמן, יש להקל בכהאי גוונא, וצ”ע.
ד). וגם ע”פ חוק המדינה ניתן להפקיד ולגבות בצ’ק שרשום על גבו “צ’ק פקדון”, או “צ’ק בטחון”, והרי הוא ככל צ’ק רגיל לכל דבר, ואין משמעות מבחינת הבנק מה שרשום בו שהינו פקדון בלבד.
