מקורות ונימוקים:
פסק השולחן ערוך או”ח סימן תנ”א סעיף ה’ כי כלים שנשתמש בהם בחמין כפי תשמישן הכשרן, אם תשמישן בכלי ראשון כגון כף שמגיסין בו בקדרה צריך להכשירן בכלי ראשון, ואם תשמישן בכלי שני הכשרן בכלי שני, וכלי שמשתמשים בו בעירוי שמערה מכלי ראשון, לא סגי ליה בהכשר דכלי שני, אלא צריך לערות עליו מכלי ראשון. כן הוא גם בדברי השולחן ערוך יו”ד סימן קכ”א.
לאור האמור, סירי מתכת הבולעים בשימוש בבישול בכלי ראשון על האש, על מנת להכשירם יש צורך להגעיל אותם ביורה רותחת שהיא כלי ראשון על האש, ובכך יפלטו הסירים את בליעותיהן כי כבולעו כך פולטו.
אכן האמור הוא בנוגע לסירי מתכת רגילים לסוגיהן, בנוגע לסירי טפלון עלינו לברר מהו החומר הזה הנקרא טפלון, והאם מועילה לו הגעלה.
מבירור שערכתי עלה בידי כי הטפלון הינו תרכובת חומר פלסטי פשוט, אשר תכונתו לדחות מים ולמנוע הידבקות. נוסף על כך החומר עמיד בחום גבוה יחסית לפלסטיק, ומסוגל לעמוד בחום של עד 260 מעלות. תכונות אלו גרמו לשימוש הנפוץ בטפלון לציפוי מחבתות וסירים.
לאור האמור, הגעלה מועילה גם לכלי טפלון. הואיל ולדעת רוב ככל הפוסקים הגעלה מועילה לכלי הפלסטיק, וכפי שפסק בחזון עובדיה פסח הלכות הגעלת והכשרת הכלים לפסח סעיף ט’, ובהערה שם ס”ק ל”ט, וציין שם לשו”ת חלק יעקב חלק ב’ סימן קס”ג, ובשו”ת שרידי אש חלק ב’ סימן ק”ס. וכן פסק בשו”ת אור לציון חלק ג’ פרק י אות י”ג, ועיין שם בהערות שהוסיף ביאור בזה, והעלה שכל כלי פלסטיק שאינם מתקלקלים בחום המים הרותחים ניתן להגעילם ללא חשש.
אמנם יש מן הפוסקים שכתבו להחמיר בכלי פלסטיק שיש לחשוש שמא בולעים הם ואינם פולטים כתכונת כלי החרס, ויש שכתבו שיש לחשוש שמא חייס עליהו שלא להגעילן כהוגן כדי שלא יתקלקלו. כאשר יסוד דבריהם נעוץ בעובדה שלא היו קיימים כלי פלסטיק בזמן חז”ל ולפיכך הסתפקו האם לדמותן לכלי חרס או שמא לכלי אבן ועצם.
אמנם אף לפי דברי המחמירים איננו יוצא מכלל ספק, וכבר כתב האגרות משה אבן העזר חלק ד’ סימן ז’ שאף אם נאמר שכלי פלסטיק הוא ספק, ניתן להגעיל כל כלי שאינו בן יומו, הואיל וכלים שאינם בני יומן אינם אסורים אלא מדרבנן, והו”ל ספק דרבנן ולקולא.
אכן בנוגע למחבתות טפלון העניין שונה, הואיל ובנוגע למחבת נחלקו הראשונים אם מעט השמן שמניחים בו מחשיבו כבולע על ידי הרוטב, או שנחשב הוא כבולע על ידי האור. ולהלכה הכריע בזה השו”ע בסימן קכ”א בזה”ל: מחבת שמטגנים בה, אף על פי שלענין חמץ בפסח די לה בהגעלה, לענין שאר איסורים צריכה ליבון. לפיכך לעניין הכשרת המחבת מחמץ לפסח, לדעת השולחן ערוך ניתן להסתפק בהגעלה, וכפי שפסק בהדיא השו”ע או”ח סימן תנ”א סעיף י”א.
אמנם הרמ”א שם בהגהתו לשו”ע או”ח סימן תנ”א סעיף י”א, כתב ויש מחמירין ללבן המחבת אך בליבון כל דהוא סגי, ונוהגין ללבנו לכתחילה, מיהו סגי ליה בהגעלה אם אין בו גומות. ובמשנה ברורה שם הביא שהפרי חדש מצדד כי מן הדין צריך ליבון.
לפיכך לעניין המחבתות, לדעת הספרים הפוסקים כדעת מרן השולחן ערוך די בהגעלה, ואילו לדעת האשכנזים יש להחמיר בליבון קל דווקא. חשוב לציין כי על מנת להכשיר את המחבת משאר איסורין לכו”ע בעי ליבון חמור, וזה לא ניתן לעשות בטפלון הואיל והציפוי ימס ויתקלקל מיד.
