שאלה:
כשאני רואה מישהו מחלל שבת האם מותר לי לדון אותו לכף זכות או שמא עלי לנהוג אחרת?
תשובה:
שאלתך חשובה, כל הכבוד על רגישותך.
לדון לכף זכות אין זה רק הנהגה טובה, אלא מצוות עשה מהתורה, כפי שאמרה התורה בפרשת קדושים, בצדק תשפוט עמיתך.
אולם ביארו הפוסקים, שאין הכוונה שאנחנו צריכים לעבוד על עצמנו וכאילו לא להבין מה אנו רואים.
אלא גדר המצווה משתנה לפי העניין ולפי סוג האדם שאנו רואים שנכשל בעבירה.
שאם ראינו אדם צדיק שמוחזק בכשרות שעבר עבירה, עלינו לדון אותו לכף זכות, שמסתמא היה לו אילוץ מוצדק לעשיית מעשה זה, כגון אונס או אילוץ אחר, גם כאשר הוא רחוק מההסתברות, עלינו לדון אותו לכף זכות.
אם הוא אדם בינוני, וראינו שעשה ‘ספק דבר איסור’ עלינו להטות הספק לכף זכות שבוודאי לא עשה עבירה. ואם ראינו שעשה וודאי דבר איסור, עלינו להחזיקו בספק, כלומר שספק אם עבר על איסור.
אך אם הוא אדם שמוחזק כעובר עבירה, ואינו משתדל להימנע מעבירות בכלל, אם ראינו שעשה דבר שהוא איסור או ספק איסור, איננו נדרשים לדון אותו לכף זכות כלל.
לכן כמענה לשאלתך, אם האדם שראית אותו מחלל שבת, הינו חילוני שאינו שומר שבת, לא מוטל עליך לדון אותו לכף זכות. אולם אם הוא אדם בינוני לדוגמא מסורתי שמשתדל להימנע מחילול שבת, עליך לדון אותו לכף זכות ולהחזיקו בספק ולא להחליט שבוודאי עשה חילול שבת. ואם הוא אדם צדיק שבדרך כלל שומר שבת, בוודאי שעליך לדון אותו לכף זכות.
וכבר אמרו חז”ל כל הדן את חבירו לכף זכות המקום ידונו לכף זכות.
ברכה והצלחה
מקורות ונימוקים:
ויקרא י”ט ט”ו בצדק תשפוט עמיתך. ועיין בספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג’ שם כתב שמצוות עשה מן התורה לדון לכף זכות, כפי שאמרה התורה בצדק תשפוט עמיתך. כן כתב גם בספר החינוך שבכלל מצווה זו לדון את כל האדם לכף זכות.
ובמשנה באבות פרק ראשון איתא, והוי דן את כל האדם לכף זכות.
אמנם כתב בספר שערי תשובה שער ג’, שאין הדבר אחיד כלפי כל סוגי האנשים, אלא אם האיש הוא ירא אלוקים – נתחייבת לדון אותו לכף זכות על דרך אמת, גם כי יהיה הדבר קרוב ונוטה יותר אצל הדעת לכף חובה, ואם הוא מן הבינונים אשר יזהרו מן החטא ופעמים יכשלו בו – יש עליך להטות הספק ולהכריעו לכף הזכות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא בשבת קכז: הדן את חברו לכף זכות המקום ידינהו לכף זכות, והוא מצות עשה מן התורה, שנאמר (ויקרא יט, טו): “בצדק תשפוט עמיתך”. ואם הדבר נוטה לכף חובה יהיה הדבר אצלך כמו ספק ואל תכריעהו לכף חובה, ואם האיש ההוא רוב מעשיו לרוע או בחנתו כי אין יראת אלקים בלבבו, תכריע מעשיו ודבריו לכף חובה, שנאמר (משלי כא, יב): “משכיל צדיק לבית רשע מסלף רשעים לרע”.
כן כתב גם בספר חפץ חיים הלכות לשון הרע כלל ג’ סעיף ז’ בזה”ל:
ודע עוד כלל גדול ועיקר בענינים אלו, אם הוא רואה אדם שדיבר דבר או עשה מעשה, בין ממה שבין אדם למקום או ממה שבין אדם לחבירו, ויש לשפוט דברו ומעשהו לצד הטוב ולצד הזכות, אם האיש ההוא ירא אלהים נתחייב לדון אותו לכף זכות אפילו אם הדבר קרוב ונוטה אצל הדעת יותר לכף חובה. ואם הוא מן הבינונים אשר יזהרו מן החטא ופעמים יכשלו בו, אם הספק שקול, צריך להטות הספק ולהכריעו לכף זכות, כמו שאמרו רז”ל הדן את חבירו לכף זכות המקום ידינהו לכף זכות, והוא נכנס בכלל מאמרו יתברך בצדק תשפוט עמיתך. ואפילו אם הדבר נוטה יותר לכף חובה נכון מאד שיהיה הדבר אצלו כמו ספק ואל יכריעהו לכף חובה.
