שאלה:
שלום הרב רציתי לשאול משהו שעניין אותי כבר הרבה זמן…
איך מרשים לנו לחיות במדינות הקרות?
הרי אין אנו מקיימים כראוי את מצוות סוכה?
תשובה:
שאלתך חשובה
אכן צדקו דבריך אם אכן התורה הייתה מצווה אותנו בחיוב לבנות סוכה ראויה לשינה בלילה, היינו בבעיה כי במדינות הקרות לא היה ניתן לקיים את מצווה זו.
והיה הדבר דומה לכהן שגר במקום בו איננו יכול לישא את כפיו, כי אין מניין שמתפלל וכדו’, שהוא מפסיד ומבטל את מצוות עשה מהתורה לברך את עם ישראל כל יום.
אולם אין כך הוא ציווי התורה, כי אין התורה מצווה אותנו לבנות סוכה שנצליח לישון שם בלילה בפועל. אלא התורה מצווה אותנו להקים סוכה שראויה מצד עצמה של הסוכה למגורים ולשינה. אמנם כאשר ישנם נתונים נסיבתיים כמו מזג אוויר שפוטר את האדם מלישון בסוכה, האדם פטור מלישון בסוכה, מדין מצטער פטור מן הסוכה, וההגדרה היא שבמקרה זה התורה כלל לא מצווה את האדם לישון בסוכה, שהרי אמרה התורה בסוכות תשבו שבעת ימים, ודרשו חז”ל תשבו כעין תדורו.
משום כך בוודאי שלא ניתן לראות מבחינת התורה הקדושה מניעה מלהתגורר במדינות הקרות, משום שבכך איננו מקיימים את מצוות הסוכה, כי ההגדרה היא שבמדינות הקרות אין ציווי כלל לישון בסוכה, הואיל ומצטער פטור מן הסוכה והתורה לא מצווה אותו כלל לישון בה, אך האדם מצד עצמו בונה סוכה כשרה, ואף חייב לאכול בה את הכזית הראשון בליל חג הסוכות.
בברכת חג ושמח
מקורות ונימוקים:
בגמרא בסוכה כ”ה: ובדף כ”ו. ובעוד כמה מקומות מבואר, כי המצטער פטור מן הסוכה.
כן פסק השו”ע להלכה או”ח סימן תר”מ סעיף ד’, בזה”ל: מצטער פטור מן הסוכה הוא ולא משמשיו, איזהו מצטער זה שאינו יכול לישון בסוכה מפני הרוח או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצ”ב או מפני הריח.
יתר על זה כתב המרדכי לפרק הישן סימן תש”מ בשם הרב רבי אליעזר ממיץ, הביאו גם הבית יוסף אורח חיים סימן תר”מ, כי דווקא שעשה סוכתו מתחלה במקום הראוי לאכול ולשתות ולישן בה ונולד לו הצער אחר כך רשאי לצאת מן הסוכה כדין מצטער, אבל עשאה מתחלה במקום הראוי להצטער באכילתו ובשתייתו או בשינה כגון שירא מן גנבים או מלסטים, לא מיבעיא דלא מיפטר בה אלא אפילו אין סכנה באכילה ובשתיה אלא בשינה לא יצא ידי חובתו כלל אפילו אכילה דהא כעין דירה בעינן, וכיון שאין יכול לעשות בה כל צרכיו אכילה ושתיה ושינה בלא צער מתחלה לא הויא סוכה כיון דלצעורי קיימא עכ”ל.
מן האמור היה מקום ללמוד שסוכה שנבנית במדינות הקרות, שלא ניתן לישון שם בלילה, והדבר ידוע כבר מעת בניית הסוכה, אין הסוכה סוכה כיון דלצעורי קיימא.
אולם במרדכי עצמו שם בסימן אחר כך סי’ תשמ”א, הוסיף וכתב, שלמרות שמסקנת הסוגיא בסוכה כ”ו. שאסור לישן חוץ לסוכה אכן סומכין העולם על דבר זה שיראים מן הצינה והוי כחולה שאין בו סכנה או כמצטער שפטור מן הסוכה. והביא עוד המרדכי לדברי הארחות חיים בהל’ סוכה אות ל”ב שכתב בשם הרב רבינו פרץ בהגהות הסמ”ק סי’ צג עמ’ נו אות מח, כי מצטער דפטור מן הסוכה היינו דוקא מלישון אבל לאכול לא מדאמרינן (כו.) רבא שרי לרב אחא למיגני חוץ לסוכה משום בקי ולא קאמר למיכל ושמא היינו משום דאכילה אינה אלא לפי שעה והר”ש כתב דפטור אפילו מאכילה וכן דעת רוב הפוסקים עכ”ל.
מדברי המרדכי הללו מבואר בהדיא, שאף הסוכה שנעשית במדינות הקרות ומתחילה ידוע שלא יהיה ניתן לישון שם בלילה כשירה היא, ואף חייבים לאכול בה, ורק לישון אין צריך. ודבריו צ”ב.
אלא העניין הוא פשוט, שמה שכתב מתחילה המרדכי שסוכה שנבנתה מתחילה במקום של צער כגון במקום ליסטים וגנבים וכדו’, איננה סוכה, והיא פסולה. היינו דווקא כאשר הסוכה מצד עצמה אין בה אפשרות שינה או אכילה וכדו’ כי נבנתה מתחילה במקום בו יש פחד מגנבים וכדו’ או שם יש ריח רע וכדו’, או שהיא קטנה מצד עצמה שאין בה שיעור שניתן לישון בה בצורה נוחה. שבכל אלו המקרים הסוכה מצד עצמה איננה סוכה הראויה למגורים לשינה ולאכילה.
אולם סוכה שמצד עצמותה ראויה לשינה ולאכילה, אלא שמזג האוויר הכללי באזור איננו מאפשר לישון בה מבחינת הקור, הרי שהסוכה איננה פסולה, אלא שהאדם פטור מלישון בה מדין מצטער, כי גם אם היה לו חדר כזה בבית לא היה ישן בו. לכן הסוכה נחשבת ככשירה ואף חייב לאכול בה את הכזית בלילה הראשון, כפי שכתב הרמ”א על השו”ע או”ח סימן תר”מ סעיף ד’.
חילוק כעין זה כתב הביכורי יעקב ס”ק י’, וכן ראיתי שכתב גם הגאון הרב שלמה זלמן שטיינהויז, בקובץ קול תורה ט”ז שיצא לאור בלונדון בשנת תשמ”ה.
בדרך מעט שונה כתב לבאר בעל ערוך השולחן כאן בסימן תר”מ סעיף ט’ שכתב לבאר בזה”ל:
ודברי המרדכי צריכים ביאור, דא”כ במדינות החמות שמצויים שם זבובים בכל מקום ולהיפך במדינות הקרות שהקור גדול וכמעט מהנמנעות לישן שם נפטור את עצמינו לגמרי מן הסוכה. אך העניין כן הוא דהתורה אמרה תשבו כעין תדורו שתהיה הסוכה כביתו ודירתו ודבר ידוע שהאדם שעושה לו דירה יחפש אחר המקום היותר הגון ואם יהיה מקום הגון ומקום שאינו הגון יבחר במקום ההגון, אבל אם כל המקומות אינם הגונים בהכרח לעשות לו דירה איך שהוא וכמו כן בסוכה אם כל המקומות אינם הגונים מפני החום או מפני הקור פשיטא שמחוייב לעשות סוכה איך שיכול אמנם כשבידו לברור כגון שבמקום זה שולט הרוח או הריח רע או זבובים ופרעושים ובמקום אחר אינם נמצאים מחוייב לעשות במקום שאין נמצאים ואם עשה במקום שנמצאים לא יצא ידי חובתו דאין זה כעין תדורו ולכן אין לעשות סוכה ברשות הרבים דאין אדם עושה דירתו ברשות הרבים אמנם בסימטא נראה דמותר דאע”פ שיש לחוש לגנבים שיגנובו החפצים מ”מ הוי דירה שיכול להכניסן לבית והרי גם בחצרות מצויים גנבים וזה שכתב רבינו הרמ”א דבמקום דמתיירא מלסטים או מגנבים לא יצא ידי חובתו זהו כשיש חשש שיפגועו בגופו דמקום כזה וודאי אינו ראוי לישן כלל אבל לא מפני גניבת חפצים.
כלומר לדבריו, הואיל וכל המדינה היא כך, בלי ספק שהסוכה נקראת כשירה ולא ניתן לפסול אותה בגלל שאיננה ראויה לשינה בלילה, כי אלו הן הנתונים הקיימים באיזור מגורים זה, וכאשר האדם חי באזור מסויים הוא עושה את המקסימום האפשרי למצוא פיתרון למגורים באזור זה, אבל לעבור אזור התורה לא מצווה, ואם לא ניתן לישון בה הרי שפטורים מלישון בה מדין מצטער הפטור מן הסוכה, אך הסוכה מצד עצמה כשרה. ורק כאשר באותו אזור ישנה אפשרות בחירה בין מקום למקום, בזה אמרינן שאם בונה האדם את הסוכה במקום שיש בו ריח וכדו’ אין זו סוכה.
