מקורות ונימוקים:
כן כתב הרמב”ם (בפרק ד’ מהלכות ברכות הלכה ז’): גמר בלבו שלא לאכול ולשתות עוד, ואחר כך נמלך לאכול או לשתות, אף על פי שלא שינה מקומו חוזר ומברך, ואם לא גמר בלבו אלא דעתו לחזור לאכול ולשתות, אפילו פסק כל היום כולו אינו צריך לברך שנית. ואולם המגן אברהם (סימן קפד סק”ט) כתב: נראה לי מי שנתכוון לפטור שתי אכילות או שתי שתיות בברכה אחת, ושהה בינתים כדי עיכול, צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה. (ושיעור עיכול מבואר בשלחן ערוך שם, /או”ח סי’ קפ”ד/ שבסעודה משעה שהתחיל להיות רעב אף על פי שלא נתעכל המאכל לגמרי, דנין אותו כנתעכל לגמרי, ולא יברך ברכה אחרונה. וכן לענין אכילת פירות ושתיית יין אם אינו רעב ולא צמא יברך ברכה אחרונה, וכו’. והרב רבי דוד אבודרהם כתב, שבאכילה מועטת כל שעבר שיעור ד’ מילין נחשב כנתעכל המזון. וכן כתבו התוספות (ברכות נג:). ע”ש. ובספר אליהו זוטא (סימן ד’ סק”א) כתב בשם מצת שמורים, שהאוכל תפוח והשותה מים, שיעור עיכול הוי בפחות משעה אחת, ואינו מברך ברכה אחרונה. וכן פסק בספר זכור לאברהם חלק א’ אות ב’). ובספר אבן העוזר השיג על המגן אברהם, שדבריו אינם אלא דברי נביאות, שהרי כתב הרמב”ם (בפרק ד’ מהלכות ברכות הלכה ז’), שאם לא גמר בלבו אלא דעתו לחזור לאכול ולשתות אפילו פסק כל היום כולו אין צריך לחזור ולברך. ע”כ. וכן כתב בשו”ת גנת ורדים (חלק אורח חיים כלל ג’ סימן כ’), שלא אמרו חכמים בשיעור עיכול אלא לגבי ברכה אחרונה, אבל לענין ברכה ראשונה כל שדעתו לחזור לאכול או לשתות, אף על פי ששהה הרבה יותר משיעור עיכול אין צריך לברך. וראיה שאין עליה תשובה מדברי הרמב”ם (בפרק ד’ מהלכות ברכות הלכה ז’), שכל שדעתו לחזור לאכול או לשתות אפילו פסק כל היום כולו אין צריך לברך. ולכן בקידוש של ליל פסח אף על פי ששוהה בין כוס ראשון לשני באמירת ההגדה ובסיפור יציאת מצרים, ובפרט אם הוא תלמיד חכם שדורש על כל דבר ודבר תילי תילים כיד ה’ הטובה עליו, שכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, וכשגומר ההגדה הוא צמא לשתות, ואף על פי כן אינו חוזר לברך על כוס שני בורא פרי הגפן, כמו שפסק מרן השלחן ערוך /או”ח/ (סימן תעד). עכת”ד. וכן הגאון רבי יצחק טאייב בערך השלחן (סימן קפד סק”ה) השיג על המגן אברהם שנעלם ממנו מה שכתב הרמב”ם הנ”ל. וכן כתב בשו”ת זכור ליצחק הררי (סימן נב). גם בשו”ת קרית מלך רב חלק א’ (סימן ט’) כתב להוכיח היפך דברי המגן אברהם הנ”ל מדין ברכת בורא פרי הגפן על כוס שני של ליל פסח, שכוס הקידוש פוטר את הכוס השני, אף על פי שמאריך בהגדה ובסיפור יציאת מצרים יותר מכדי שיעור עיכול, שכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. ע”ש. וכן העלה בנידון דידן הגאון מהר”ש שולאל בשו”ת נוה שלום (סימן ח’), והביא ראיה מדין ברכת בורא פרי הגפן על כוס שני של ליל פסח, שאין צריך לחזור ולברך אף על פי ששהה יותר מכדי שיעור עיכול. והשיג על המגן אברהם מדברי הרמב”ם הנ”ל. ע”ש. וכן פסק בפשיטות הרה”ג רבי יוסף משאש בשו”ת מים חיים (סימן לו). ע”ש.
