שאלה:
נתחלפה לי הטלית בביהכ”נ עם אדם אחר, הטליתות מאד דומות אולם יש לי סימן ברור שטליתות הוחלפו, כי הטלית שאצלי היא מידה אחת מעל.
השאלה אם מותר לי להשתמש בטלית שלא שלי ואם אפשר גם לברך עליה.
תודה רבה מראש.
תשובה:
אין להשתמש בטלית זו שאיננה שלך באופן קבע בלא לנסות לאתר את בעליה, אלא יש לנסות לאתר את המחליף ולהשיב את הטלית לבעליה. אכן כל זמן שלא נמצא המחליף, הנך רשאי בהחלט להשתמש בטלית זו מדיני ממונות.
לעניין הברכה על טלית זו נחלקו הפוסקים, לדעת מרן הגרש”ז אוייערבך אין לברך עליה, אולם לדעת רוב הפוסקים ניתן בהחלט אף לברך עליה להתעטף בציצית, כי בוודאי נוח הוא למחליף שהוא ישתמש בשלך ואתה תשתמש בטלית שלו, עד שתמצאו זה את זה ותחזירו את הטליתות לבעליהן.
למעשה ניתן לברך על טלית זו כדעת רוב הפוסקים, בפרט שהנידון בשאלה הוא ברכה על טלית גדול, לפיכך ככל שלובש אתה גם טלית קטן אין חשש ברכה לבטלה, שהרי בברכה זו תכוון לפטור גם את הטלית קטן שהיא וודאי שלך.
מקורות וציונים:
מי שהוחלפה טליתו בבית הכנסת איננו רשאי ליטול את הטלית המוחלפת לעצמו
בגמ’ בבא בתרא דף מ”ו. איתא נתחלפו כליו בבית המשתה או בבית האבל הרי זה לא ישתמש בהם עד שיבוא הלה ויטול את שלו, ע”כ. מבואר שכאשר מבחין אדם שהחליפו את בגדו העליון בבית המשתה או בבית האבל והשאיר המחליף את בגדו תחתיו, הרי זה לא יקחנו, הואיל ואין הבגד שלו, ואיננו אומרים שיהיה בגד זה שלו כנגד הבגד שלקח המחליף.
כן פסק בשולחן ערוך חו”מ סימן קל”ו סעיף ב’, נתחלפו לו כליו בבית האבל או בבית המשתה, לא ישתמש בהם. והוסיף הרמ”א וביאר שכשיבא בעל החפץ צריך ליתן החפץ לבעליו, אעפ”י ששלו אבד. והוסיף והביא לדברי תרומת הדשן שכתב שכן הדין אף בכובסת עובדת כוכבים המכבסת לרבים והביאה לאחד בגד שאינו שלו.
לאור האמור מתבקש שלא יהיה ניתן ליטול ולהשתמש בטלית של המחליף, כדין מי שנתחלפו לו כליו בבית האבל או בבית המשתה.
מי שהוחלפה טליתו רשאי להשתמש בטלית חבירו עד שימצאו זה את זה
אלא שמצאנו בדברי הפוסקים כמה הסתייגויות ודרכי היתר להשתמש בטלית עד שימצאו הבעלים זה את זה ויחליפו את טליתותיהם. ראשית נציין לדברי ערוך השולחן סימן קל”ו שכתב שהמנהג במקומות שרבים מתאספים ומניחים את המנעלים העליונים בפרוזדור, ובצאתם יתחלפו של זה בזה, שאין מקפידין בדבר ומשתמש כל אחד בשל חבירו עד שיתראו פנים ומחליפים את עצמם ואין בזה חשש גזילה שכך נהגו.
ואף שדברי ערוך השולחן אמורים במקום שכך הוא המנהג, עיין בשו”ת אגרות משה או”ח חלק ה’ סימן ט’ שכתב שדברי הערוך השולחן לא נאמרו רק במקום שיש מנהג אלא בכל מקום שלא ידוע המנהג יכול כל אחד להשתמש בשל חבירו כשהוחלפו.
לאור האמור נראה בהחלט שאם נתחלפה טליתו בבית הכנסת, יוכל להשתמש בטלית חבירו שנמצאה בידו, עד שימצאו זה את זה, כי במקרה כזה שהוחלפו הטליתות המנהג הוא שמשתמשים עד שמוצאים זה את זה. עיין בזה בשו”ת שבט הלוי חלק ו’ סוף סימן רל”ח שהעלה כן להלכה בנוגע למי שהחליף את המגבעת עם אדם אחר, וכתב שנהגו כדברי ערוך השולחן.
הסתייגות נוספת מצאנו בדברי כסף הקדשים לסימן קל”ו שכתב שכאשר המנעלים שווים, יש סברא לומר שמקנים אחד לשני את מנעליהם בכדי שיוכלו כל אחד ללבוש את מנעלו בהיתר עד שימצאו זה את זה ויחליפום.
סברא זו יתכן בהחלט שתועיל גם בנידון דידן, שמעוניין כל אחד להשתמש בטלית חבירו ושחבירו ישתמש בטליתו עד שימצאו זה את זה, על מנת שישתמשו לבינתיים בהיתר.
כן ראיתי שהביא בספר משפט כהלכה בקונטרס שים שלום שהודפס בסוף הספר שם הובאו פסקי מרן הגרי”ש אליישיב זצ”ל ושם על סימן קל”ו הובאה שאלה על מי שהוחלף מעילו בבית הכנסת האם רשאי להשתמש במעיל זה עד שימצאו את בעליו, והורה שמותר, הואיל ובמקרה כזה שהמחליף משתמש במעילו ויוכל לגבות את השכירות על ידי השימוש במעילו של המחליף.
ועיין עוד בספר דרכי חושן לגאון הרב יהודה סילמן שליט”א סימן תס”ב סעיף י”ד עמ’ נ” שם כתב שיש להקל ולהשתמש בכל חפץ שניתן לקנות בשוק כיוצא בו.
“ניחא ליה לאיניש למיעבד מצווה בממוניה”
מלבד האמור עד כה, בנידון השאלה שמדובר בטלית שהיא דבר מצווה, יש לומר שיהיה ניתן להשתמש בטליתו של המחליף משום סברת “ניחא ליה לאיניש למיעבד מצווה בממוניה” כפי המבואר בשולחן ערוך או”ח סימן י”ד שכתב בזה”ל, מותר ליטול טלית חבירו ולברך עליה, ובלבד שיקפל אותה אם מצאה מקופלת. והוסיף הרמ”א דה”ה בתפילין כפי המבואר בדברי הנמוק”י בב”ב, לאפוקי שימוש בספרים של חבירו בלא דעתו, שאסור משום דחיישינן שמא יקרע אותם בלימודו ובכל מקום שישנו חשש לכילוי הקרן לא אומרים ניחא ליה לאיניש.
ואף שהמגן אברהם כתב לחלק כדברי הב”ח שיש לחלק בין תשמיש קבע לתשמיש ארעי, בנידון דידן שמדובר בתשמיש ארעי של כמה ימים עד שימצא המחליף, בוודאי שרי להשתמש בטליתו של המחליף לבנתיים, ואף ניתן לברך עליהם להתעטף בציצית.
האם ניתן לברך על טלית שהוחלפה עד שימצא את בעליה ויחליף עמו טליתו
נידון השאלה האם ניתן לברך על טלית שהוחלפה, נגזר ישירות מנידון השאלה האם רשאי מי שהוחלפה טליתו להשתמש בטלית זו שבידו מדיני הממון.
כפי שמוכח מדברי השולחן ערוך או”ח סימן י”ד סעיף ד’ שכתב מותר ליטול טלית חבירו ולברך עליה ובלבד שיקפל אותה אם מצאה מקופלת וכו’. וביארו הפוסקים דהיינו משום דניחא ליה שישתמש בטליתו ויעשה בה מצווה. הוי אומר שהואיל ומדיני הממון רשאי להשתמש בטלית, רשאי גם לברך עליה.
למרות שהט”ז שם ס”ק ה’ העלה שאין לברך על הטלית לחוש לספק ברכות, ואף המשנה ברורה בס”ק י”ד כתב עיין בדרך החיים שכתב שיותר טוב שיכוון שלא לקנות את הטלית ולא יברך, אין הדברים אמורים אלא בנידון הנוטל טלית חבירו בלא שחבירו נטל את טליתו שלו, אולם בנידון השאלה שנטל המחליף את הטלית שלו, וודאי יש סברא יותר לומר שיטלנה ויברך עליה, כפי שכתב מרן הגרי”ש אליישיב, שהואיל ובמקרה כזה המחליף משתמש בטליתו וצריך לשלם על כך שכירות, יוכל לגבות את השכירות על ידי השימוש בטליתו של המחליף.
אולם דעת מרן הגרש”ז אוייערבך היא שמי שהחליפו את טליתו לא יברך על הטלית המוחלפת, מובא בספר הליכות שלמה על הלכות תפילה פרק י”ט סעיף י”א, שנראה שאם נתחלפה לו טלית של מצוה, אינו יכול לברך עליה, הואיל ובעינן שתהיה שלו, וכיון שאם יוודע לבעלים יצטרך מיד להחזירה להם נצא שגם עכשיו אין זה חשוב כשלו ואפילו שאולה לא מקרי.
אלא שסתימת דברי הפוסקים באורח חיים סימן י”ד אינה כן, שהרי סתמו הפוסקים שאם יש לו לאדם רשות להשתמש בטלית שאינה שלו, רשאי גם לברך עליה ללא חשש. ועיין בזה עוד בספר תפארת שלמה סימן ל”ח שהסביר מדוע אין בזה חשש ברכה לבטלה.
לכן בהצטרף העובדה שבברכת להתעטף בציצית על הטלית הגדול פוטר גם את הטלית הקטן שעליו שהוא בוודאי שלו, נראה שבנידון השאלה ניתן לברך על טלית זו ללא חשש.
