שאלה: תריסים שקבוע בהם מוט ברזל (‘מנואלה’) המיועד להרים ולהוריד את התריס בשבת, ומחובר על ידי כח מגנט לתריס, ובנקל יכול להסירו ולחברו, האם מותר בשבת לחברו למקומו, וכן להעביר המוט מחלון לחלון?
תשובה: אם דרכו של המוט להיות מחובר בקביעות לתריס גם שלא בשעת שימושו, אין להחזירו ולחברו למקומו, אולם אם דרכו להשתמש בו להורדת והרמת התריס בלבד ומיד לאחר מכן מסלקו ממקום חיבורו, מותר לחברו ולסלקו בשבת, ובתריסים שהמוט נתון ע”ג לולאה ואינו מהודק אלא מחובר ע”י ווים, בכל גוונא מותר.
א). לכאו’ היה נראה לדמותו למאי דאי’ בשבת (קכו:) כיסוי בור ודות אין ניטלים אלא אם כן יש להם בית אחיזה דאז מוכח שהוא כלי. הרי דגם כשבא לשמש את הקרקע ובטל אליו, אם ניכר שהוא כלי בפנ”ע, אין איסור להסירו או להחזירו בשבת. והכ”נ בנד”ד הלא לא גרע מבית יד ולכאו’ יש להתיר הדבר. אלא שבאמת יש לדחות, דהתם יעויין בפמ”ג (משב”ז סק”י) שביאר, דכיון שאין בו ציר אלא מונח ולא מחובר כלל לארץ לפיכך לא הוי בנין מדאורייתא, ובזה התירו אם יש לו בית יד, אבל כשהוא מחובר לקרקע, אין להתיר אפי’ כשיש לו בית יד, ובזה אתי שפיר מה שאסר שם השו”ע (סעיף ט’) ליטול ולהחזיר דלת של לול תרנגולים. וכ”כ הלבושי שרד (ס”ק לב), והשער הציון (ס”ק מו). לא כן בנד”ד דע”י המגנט מתחבר לקיר ונעשה כחלק ממנו, אין ראיה להתיר.
ב). ואין לומר דגם בנד”ד כיון דאינו מחובר בחוזק על ידי ברגים וצירים אלא ע”י כח מגנטי מתהדק אל התריס ובהנף יד נוטה ליפול והרבה פעמים באמצע השימוש מתנתק ויוצא המוט ממקומו, וכל כהאי גוונא לא חשיב חיבור, זה אינו, דיעויין בחזון איש (סי’ נ ד”ה ור”מ) שכתב, דרק בכלי חילקו בין מהודק לרפוי, (ועי’ שו”ע סי’ שיג סעיף ו’), אבל בקרקע לא מצינו שחילקו בין רפוי למהודק, ויש בו איסור עכ”פ מדרבנן יעו”ש. והכי מוכח מדברי רש”י בעירובין (קב: ד”ה ויש). וכיוצ”ב כתב הכה”ח (סי’ שח ס”ק פד) בשם המאירי.
ג). וכדבריו מוכח ממ”ש הט”ז (סי’ שיג סק”ה) והמג”א (סי’ שח ס”ק כב), דאסור מה”ת להסיר ולקבוע החלונות שבבנין, ואפי’ ע”י עכו”ם אסור, והתם נמי אינם מחוברים ע”י ציר וכד’, אלא כל שנעשו לשמש חלק מהבנין ולהיות קבועים בו לעולם, אסור. ואפי’ בפקק החלון (שבת קכה:) אם אינו עומד לפתוח אלא לזמן רחוק, כתב המג”א (סי’ שיג סק”ז) דאסור לפותחו דהוי כמוסיף על אהל קבע, והוב”ד בביה”ל (סי’ שיג ד”ה ולא אמרינן). ומיניה יש ללמוד דגם בכיסוי בור ודות, אם אין דרכו לפותחם אלא לזמנים רחוקות, אפי’ יש להם בית יד יש לאסור, וכ”כ בשו”ת אור לציון ח”ד (פ”ד או’ יא), והזהיר בזה בפרט בר”ה בשעת עשיית תשליך שמצוי שפותחים ביב ובורות הסגורים במשך השנה.
ד). ואין להביא ראיה להתיר ממ”ש הב”י (סי’ שטו) להתיר לתלות ווילון לפני הפתח אפילו בקביעות, וטעמו ונימוקו, כיון שכולו נע ונד ברוח מצויה לא מיקרי קבע, ולא מיקרי קבע אא”כ קבעו מלמעלה ומלמטה ומן הצדדים, שאין מזיזין אותו ממקומו. ולפי”ז המוט הנז’ שאינו מחובר לכותל אלא במקצת ראשו אבל מן הצדדים אין לו חיבור כלל, ולכאו’ בזה לפי”ד הב”י יש להתיר דל”ח חיבור. וכדבריו פסק הרמ”א (סי’ שטו ס”א), והמג”א (סק”א). (ועי’ בחזו”א סי’ נב ס”ק יג, דחולק ואוסר). אולם לאחר התבוננות נראה שיש לחלק, דשאני התם, דהוילון יש לו תשמיש עצמי, וע”כ בעינן שיתהדק שפיר לקיר כדי שייחשב שמבטלו וכהוספה לבנין קבע, אבל בנד”ד כל מהותו להיות משמש את הבנין ובפנ”ע אין לו תשמיש כלל, ולפיכך אפילו אינו מהודק מכל צדדיו, יש לאסור. וע”ע בס’ חוט שני ח”ב (עמ’ רמו), ובשו”ת משנת יוסף – ליברמן ח”ט (סימן קא).
ה). אולם אם הדרך להסיר את המוט לאחר השימוש בו ולא להשאירו קבוע בקיר, יש להתיר לחברו בשבת וכן להסירו, כיון שאינו מבטלו לבנין, וכן מצאתי לאשל אברהם – בוטשאטש (סי’ שיג) שכתב, דדבר התקוע ברפיון לקרקע ונקל להסירו גם כלאחר יד, ודעתו מתחילה ליטלו מהבנין כמה פעמים, יש לצדד ולהתיר דהוי כסכין שדצא ושלפא דלא מבטל ליה להבנין, וראה ברמ”א (סי’ שיד סי”ב). וכ”כ בשו”ת גור אריה יהודה (או”ח סי’ קלה) דבחלונות הבית שרגילים להסירים ככל יום, אפילו איסור דרבנן ליכא. וכן העלה הכה”ח (סי’ שח ס”ק פג) בשם כמה פוסקים. ולפי”ז כל שכן שבנד”ד יש להתיר ברגילים להסירו ואפי’ המחמירים התם יודו, כיון שחלון דרכו להיות מחובר והוא ממש חלק מהבנין. וע”ע בס’ ארחות שבת ח”א (פרק ח’) שציין פלוגתת הגרשז”א והגריש”א זצוק”ל לגבי מוט של נייר טואלט הקבוע בקיר והדרך לפרקו כדי להניח בו הנייר, והנה לא מבעיא לדעת הגרש”ז שהתיר התם, דגם בנד”ד שרי כיון שהדרך לפרקו ולהחזירו, אלא גם להגרי”ש שהחמיר, היינו מטעם שדרך המוט הנ”ל להיות מחובר לבנין אלא שמפרקים ומחזירים אותו לעת הצורך, לא כן בנד”ד שאין דרכו להיות מחובר אלא בעת שימושו, שרי גם לדידיה.
ו). ואם המוט הנ”ל מונח בתוך לולאה ומחובר אליה ע”י וו, נראה דלא חשיב חיבור כלל, והוי כהחזרת תמונה למסמר התקוע בקיר, דשרי כיון דאין לו חיבור, וכמ”ש המג”א (סי’ שטו סק”ב) דמותר לתלות סדינים המצויירים לנוי אע”פ שקבועים שם. ועי’ חזון איש (סי’ נב ס”ק יג). וה”ה דמותר לחבר נדנדה התלויה בלולאות הקבועים במשקוף, כיון דלא חשיב בנין כה”ג כיון שאינו מהודק. וכן מוט של מגבות שאינו מחובר למקומו כלל אלא מונח ע”ג מתלים, מותר להסירו ולהניחו בשבת. וכן מובא בס’ ארחות שבת ח”א (עמ’ רעב) בשם מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל.
