שאלה: האם מותר לחבוש כובע שמש (‘מצחייה’) בשבת?
תשובה: אסור לחבוש כובע שמש אם בולט מהשפה טפח, משום אהל. וכן אין ליתן לילדיו הקטנים פחות מגיל מצוות לחבוש כובעים אלו.
א). בשבת (קלח:) נחלקו הראשונים במסקנת הגמרא, האם יש איסור אהל בחבישת כובע בשבת משום אהל, שדעת רש”י דשרי, וכל האיסור הוא משום הוצאה ודווקא היכא דלא מיהדק. ומאידך דעת התוס’ בשם ר”ח, ר”ת, רבנו חננאל, הרא”ש (פרק תולין סי’ ג’) והרמב”ם (פכ”ב מהל’ שבת הל’ לא) ס”ל, דאף למסקנת הגמרא אסור משום אהל. וכוותייהו הכריע מרן השו”ע (סימן שא סעיף מ) וז”ל: כובע שמתפשט להלן מראשו טפח, אסור להניחו בראשו אפילו בבית משום אהל.
ב). אלא דצ”ע מאי דהשמיט השו”ע דברי הראשונים הנז’, דהפשט במאי דאי’ התם בגמ’ ‘הא דמיהדק הא דלא מיהדק’, מיהדק, היינו שפה קשה, ובזה דווקא אסרו לפי שדמי לאהל. וכמ”ש הרמב”ם (שם) וז”ל: כובע שעושים על הראש ויש לו שפה מקפת שהיא עושה צל כמו אהל על לבושו, מותר ללבשו. ואם הוציא מן הבגד סביב לראשו או כנגד פניו כמו אהל והיה מהודק על ראשו, והיה השפה שהוציא קשה ביותר כמו ‘גג’ אסור. וכבר עמד ע”ז הב”ח, וכתב, דמשום דאין אנו בקיאין אימתי נקרא מיהדק, כלומר שפה קשה, הלכך אסרו בסתם בכל הכובעים. ומ”מ אף דבסתם כובעים העשויים מ’לבד’ העולם נוהגים להקל, ואחד הטעמים משום שהם נכפפים למטה ואין בהם נייר קשה, (ודלא כסברת הב”ח), וכמ”ש העולת שבת (שם ס”ק סא), והגר”ז (סעיף מח), והמ”ב (ס”ק קנב), מ”מ בכובעי שמש המצויים, השפה היוצאת להגן קשיחה מאד, ואין להקל מטעם זה, ובפרט לפי”ד הב”ח.
ג). וכן מה שאנו מקלין בכובעי לבד, הוא משום שאין אנו מתכוונים לשם צל, רק לכסות הראש, וכמ”ש הט”ז (ס”ק כז), ובפרט בכובעים שבזה”ז דהשוליים הם חלק מעיצוב הכובע לנוי וליופי ואין שום כוונה לאהל, אין לחוש לכך אף לכתחילה, וכדעת הגריש”א זצ”ל הב”ד ס’ ארחות שבת (פ”ט סעיף מד), אולם בנד”ד דכובעים אלו כל מטרתם לשם הצלה מהשמש ושמם מוכיח עליהם, אין להתיר משום כך. וכמ”ש הגר”ז (סי’ שא סעיף מח).
ד). ועי’ מהרשד”ם (חאו”ח סי’ ד’) שכתב לחדש דלא אסרו לצאת עם כובע היוצא מראשו טפח היכא שכבר היה קיים, ורק להוציאו בשבת אסרו משום שעושה בידים אהל, וזהו מה שדקדק הרמב”ם הנז’, הוציא סביב לראשו טפח. ולפי”ד היה מקום להתיר גם בניד”ד, אולם מה נעשה דמהשו”ע ששינה מלשון הרמב”ם לא מוכח הכי, דהרי כתב, כובע שהיה מתפשט להלן מראשו טפח, אסור להניחו בראשו. ע”כ. הרי דאפילו היה עשוי וגמור אית ביה משום אהל.
ה). וגם לפי דברי רש”י וסיעתו שהתירו בחבישת כובע ושאין בכובע איסור אהל, אפשר דבכובעים אלו, יודו לאסור, דהנה מבואר בשער הציון (שם ס”ק קפז), דסברת רש”י ש, הוא משום דכובע הוא ‘דרך לבישה’ ולא דרך אהל. וכוונתו, דסתם כובע עושים אותו בשביל לבישה לכבוד וכד’, וע”כ גם אם נזדמן ועשו אותו לצל, אכתי מיקרי דרך לבישה, אבל כשהדרך לחבוש כובעים אלו לשם צל והגנה ולזה ייעדם היוצר מתחילה, והראיה שכשאין שמש לא חובשים אותם, אפשר דלא מיקרי דרך לבישה אלא דרך אהל, וצ”ע. ועכ”פ גם המ”ב לא כתב אלא שאין למחות ביד המקלין בכובעי ‘לבד’, והיינו משום שכן נתפשט המנהג, וכן משום עוד צירופים אחרים, והיינו שלא סמך על סניף זה לבד, אבל בנד”ד דלא ראינו שנהגו היתר בכובעים אלו, ובנוסף אין לנו עוד היתר אחר לסמוך עליו, גם לדעת המ”ב יש לאסור.
ו). וכן אין ליתן לילדיו הקטנים לחבוש כובעים אלו, ומשם דאין לספות בידים איסורא ואפילו איסור דרבנן, וכמבואר בשו”ע (סימן שמג).
