מקורות ונימוקים:
בדברי הימים א פרק יא פסוק כ”ב, אומר הפסוק “בְּנָיָ֨ה בֶן־יְהוֹיָדָ֧ע בֶּן־אִֽישׁ־חַ֛יִל רַב־פְּעָלִ֖ים מִֽן־קַבְצְאֵ֑ל ה֣וּא הִכָּ֗ה אֵ֣ת שְׁנֵ֤י אֲרִיאֵל֙ מוֹאָ֔ב וְ֠הוּא יָרַ֞ד וְהִכָּ֧ה אֶֽת־הָאֲרִ֛י בְּת֥וֹךְ הַבּ֖וֹר בְּי֥וֹם הַשָּֽׁלֶג”.
ובדברי רש”י על הפסוק בדברי הימים א’ י”ב כ”ח מבואר שיהוידע שהיה אביו של בניה, היה כהן, וברד”ק שם מפרש שאף היה כהן גדול.
ובגמרא בברכות מבואר כי גבורתו של בניה בן יהוידע, לא הייתה רק פיזית להיות גיבור מלחמה, אלא אף היה גיבור במלחמתה של תורה וריבה וקיבץ פעלים לתורה, כפי שדורשת הגמרא בברכות י”ח: בזה”ל:
בן איש חי, אטו כולי עלמא בני מתי נינהו? אלא בן איש חי שאפילו במיתתו קרוי חי. רב פעלים מקבצאל – שריבה וקבץ פועלים לתורה. והוא הכה את שני אראל מואב שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג איכא דאמרי דתבר גזיזי דברדא ונחת וטבל איכא דאמרי דתנא סיפרא דבי רב בימי החורף, ע”כ.
ובגמרא בגיטין דף ס”ח. מבואר, ששלמה המלך שלח את בניהו בן יהוידע לנצח את אשמדאי מלך השדים, על מנת שיגלה לו איך להשיג את תולעת השמיר, על מנת לחתוך באמצעותה את האבנים לבניין בית המקדש. ובלי ספק שעל מנת לגבור על מלך השדים, אין די בכוחות טבעיים אלא בכוחות הקדושה.
