מקורות ונימוקים:
במשנה מסכת מעשרות פרק ג משנה ח’ איתא, תאנה שהיא עומדת בחצר אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף חייב, רבי שמעון אומר אחת בימינו ואחת בשמאלו ואחת בפיו עלה לראשה ממלא חיקו ואוכל.
וכתב הרמב”ם בפירוש המשניות, שאין הלכה כרבי שמעון אלא כחכמים.
כן פסק הרמב”ם בהלכות מעשר פרק ד’ הלכה ט”ו תאנה העומדת בחצר אוכל ממנה אחת אחת ופטור ואם צירף חייב במעשר, בד”א בשהיה עומד בקרקע, אבל אם עלה לראש התאנה ממלא חיקו ואוכל שם שאין אויר חצר קובע למעשר.
עולה בידינו שאם קוטפים עגבניה אחת ואוכלים אותה בחצר, אין צריך להפריש תרומות ומעשרות, אולם אם קוטפים שנים או יותר, או אם קוטפים אפילו אחת ומכניסים אותה לבית לאוכלה בבית, חייבים בתרומות ומעשרות כדין.
הסיבה שביותר משתי עגבנייות החצר קובעת הוא משום שהחצירות של ימינו הינם מקום המשתמר וקובעות למעשר, כפי שכתב הרמב”ם פרק ד’ מהלכות מעשר הלכה ח’, אי זו היה חצר הקובעת, כל שהכלים נשמרין בתוכה, או שאין אדם בוש מלאכול בתוכה, או חצר שאם יכנס אדם לה אומרים לו מה אתה מבקש וכו’.
כלומר בחצר שיש שם אחד מג’ תנאים אלו, נחשבת לחצר הקובעת למעשר, לפיכך חצר פרטית כיום עונה היא על הגדרות אלו וקובעת היא למעשר, לפיכך גם אכילת ארעי בחצר כזו קובעת למעשר וחייבים לעשר שתי עגבניות ויותר, אפילו אם אוכלים אותן בחצר. כפי שכתב להלכה גם בספר משפט ארץ פרק ו’ הלכה כ”א, ועיין עוד במאמרו של הגאון הרב שניאור זלמן רווח שליט”א יו”ל בקונטרס תנובת שדה ד’ באריכות גדולה, על נידון השאלה כעין זו שלפנינו.
לעניין סדר הפרשת תרומות ומעשרות למי שאינו בקיא בהן, למרות שכתב החזון איש דמאי סי’ טו ו’ שמי שיש לו נוסח כתוב של הפרשת תרומות ומעשרות, רשאי לומר כאשר אין הנוסח לפניו, שהתרומות והמעשרות יהיו כפי המופיע בסידור. ודימה למה דאיתא בגמרא בסנהדרין דף ס’. שהעד שאמר אף אני כמוהו, כשר.
אולם דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל בספרו חזון עובדיה – תרו”מ (עמ’ קצב) שלא מועיל אמירה כזאת, הואיל ובעינן שיהיו פיו וליבו שווים. כן דעת האור לציון כתובות ח”א (סימן נט או’ ג’) שיש לו להבין את הנוסח של ההפרשה. לפיכך חשוב וראוי לקרוא את הנוסח המלא מהסידור ולהבין את הנוסח.
