מקורות ונימוקים:
הנולד מאב גוי ואם יהודייה מתייחס אחר האם
מתני’ קידושין ס”ו: כל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין הולד כמותה ואיזה זה זה ולד שפחה ונכרית ע”כ.
בדברי המשנה מבואר, כי גוי הבא על בת ישראל וילדה, או יהודי הבא על שפחה ונכרית וילדה, הולד כמותה, כיון שאין ביניהם קידושין כלל, לפיכך הוולד מקבל את מעמד האם, וכאשר האם יהודייה הולד יהודי, וכאשר האם נכרית הולד נכרי.
מקור הדין מבואר בדברי הגמרא שם ס”ח: שדורשים את הפסוק בדברים כ”א ט”ו ‘כי תהיין לאיש וגו’ וילדו לו’, כל היכא דקרינן ביה ‘כי תהיינה’ [כלומר ששייך ביניהם קידושין] קרינן ביה וילדו לו, וכל היכא דלא קרינן ביה ‘כי תהיינה’ [הואיל ואין ביניהם קידושין] לא קרינן ביה וילדו לו.
כלומר שכיון שאין וולד כזה מתייחס אחר האב, ממילא מתייחס הוולד אחר אמו, כוולד במעי בהמה, כדברי הגמרא בקידושין ס”ט. סוף פרק עשרה יוחסין.
אין קידושין תופסים בין יהודיה וגוי או בין יהודי וגויה
בגמרא שם קידושין דף ס”ח: איתא, נכרית מנלן [דלא תפסי בה קידושין?], אמר קרא “לא תתחתן בם”, אשכחנא דלא תפסי בה קידושין, ע”כ.
כן פסק גם השולחן ערוך להלכה אבן העזר סימן מ”ד סעיף ח’ בזה”ל: המקדש עכו”ם או שפחה אינו כלום, שאינן בני קדושין. וכן עכו”ם ועבד שקידשו ישראלית, אינו כלום.
משום כך גם לא שייך עשיית כתובה בין גוי ליהודיה, כי אין כתובה ללא תפיסת קידושין ונישואין, והדבר פשוט.
