שאלה: האם ניתן להשתמש ביום טוב במזגן נייד שיש לו קיבולת 5 ליטר מים בשביל לקרר ושהמים מסתיימים המזגן לא מקרר ויש חשש שיוסיפו מים? האם ניתן להוסיף מים כשהוא עובד?
תשובה: מותר להוסיף מים קרים למזגן בשבת ויו”ט, ואין לאסור לא משום מוקצה, ולא משום איסור מוליד ולא משום איסור זורה. ובפרט אם כוונתו בהוספת המים בכדי שלא יתקלקל המכשיר, כגון, אם נגמרו המים וחושש לאיבוד המכשיר. וכ”ש שמותר להשתמש ביום טוב ובשבת במזגן נייד גם לשיטות המחמירות.
מקורות:
א). כתב הרמ”א (סי’ שיט סעיף יז) הרוקק ברוח בשבת והרוח מפזר הרוק חייב משום זורה. ומקורו בדברי הירושלמי. ולפי”ז לכאו’ היה נראה לדון גם בנד”ד שהרוח מפזרת את טיפות המים והופכתן לחלקיקים קטנים ודקים מאוד, שמא יש בזה משום איסור זורה. אולם כתב הביה”ל (שם ד”ה מפזר) שבתשובת רע”א (סי’ כ) הסתפק בשופך מעט מים מצלוחית דרך החלון והרוח מפזרת את הטיפות אחת הנה ואחת הנה, אי חייב משום זורה. והעלה לצדד הרבה להקל, מדהשמיטוהו הפוסקים הירושלמי, ש”מ דלא ס”ל כן, דמלאכת זורה הוא כעין בורר דמברר פסולת מתוך האוכל, אבל בכולו פסולת אינו חייב משום זורה. ועוד, דאף לדעת הרמ”א יש להקל במים, דרק ברוק שהוא גדולי קרקע (לפי שהאדם נחשב לג”ק), יש להחמיר. וסיים הביה”ל ע”ד הרע”א, והוא נכון. וכן פסק המ”ב (סי’ תמו סק”ו) דמותר לפורר חמץ שלא ביטלו ולזורו ברוח אף יו”ט, וציין בשעה”צ לביה”ל הנ”ל שכל שאינו מפריד הפסולת מן האוכל אלא הכל פסולת, אין בזה משום מלאכת זורה, ושכ”כ הגר”ז. וע”כ אף שבנד”ד ניחא ליה בהכי, מ”מ כיון שהולך לאיבוד ולא נשאר בידו מאומה, אין זה כעין מלאכת זורה, ויש להתיר.
ב). אלא שאכתי יש לדון אם יש בזה משום איסור נולד, שהרי בתחילה היה מים והשתא אדים, ולכאו’ לדעת השו”ע (סי’ שיח סעיף טז) שהעלה להתיר להניח אינפאנד”א כנגד האש אע”ג שחוזר ונימוח, ואין בזה משום איסור נולד, ה”ה בנד”ד. אולם באמת נראה דגם לדעת הרמ”א (שם) שהחמיר בזה משום איסור נולד בנד”ד יש להתיר, דהכא מעיקרא היה מים והשתא נמי מים, שפעולת מכשיר זה לחלק את המים לחלקיקים קטנים וטיפות דקות, א”כ לא דמי לשומן דמעיקרא אוכל והשתא משקה. וע”כ אע”ג שנקראים “אדים”, מ”מ גם אדים הוי מים ואין זה שם חדש ויצירה חדשה כאינפאנד”א דמעיקרא היה שם אוכל על השומן, והשתא משקה – רוטב, ופשוט. ולפיכך גם למחמירים בהקפאת קרח ובהפשרתו, עי’ שש”כ (פרק י’ או’ ד’) בנד”ד יש להקל. וכן ראיתי שתפס להקל בזה גם לבני אשכנז בספר מנחת אליהו – פרנקל ח”א (עמ’ שטז).
ג). וגם משום איסור מוליד שאסר השו”ע (סי’ שכ סעיף ט’) גבי ריסוק השלג והברד, ומשום דדמי למלאכה שבורא המים הללו, אינו ענין לנד”ד, דהתם עושה פעולה של יצירה בידיים, דמעיקרא שלג והשתא מים, אבל במכשירים אלו, מעיקרא מים והשתא מים, ועוד, דנעשו אדים מאליהם ואינו עושה פעולה ישירה בידיים, ודמי למניח שלג וברד בחמה או כנגד המדורה ונפשרו, שהתיר השו”ע (שם) ואין בזה משום מוליד. ואטו אסור להניח מים כנגד החמה כדי שיתאדו.
ובפרט שיש לצרף מה שכתב בתשובת גינת ורדים (כלל ג’ סי’ יד), דהיכא דאינו אלא לשעה לא מיחשב מוליד, ועי’ חכם צבי (סי’ צב) ובתשו’ מהרש”ם ח”א (סי’ קמ) מה שכתבו בזה. ואע”ג שבשו”ת מנחת יצחק ח”ז (סי’ כא) החמיר בנד”ד משום מוליד, מ”מ הגאון רבי משה פינשטיין הורה, דמותר להוסיף מים קרים למכשיר אדים קרים, ונימק, דהמכשיר מחלק את המים לטיפות קטנות, ואין בו מוליד. והב”ד כמה אחרונים, עי’ בשו”ת ברוך שאמר – שרגא הל’ יו”ט. וכן פסק להתיר בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק לז או’ טז). וכן עיקר. ובפרט אם הוספת המים היא מחמת שעומדים המים שבמכשיר להיגמר וחושש לקלקול, דבכה”ג הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, ואפילו המנח”י (שם) התיר בזה.
ד). וגם משום איסור מוקצה אין להחמיר, ואע”ג דמצנן הוא כלי שמלאכתו לאיסור, מ”מ לצורך גופו ומקומו שרי.
ומ”מ גם לשיטות המחמירות, אין לגזור גזרה לגזרה בכה”ג ושרי להשתמש במכשיר זה ללא כל פקפוק.
