שאלה: האם יוצאים ידי חובת הדלקת נרות שבת בנורת “לד”? האם הדבר מותר? הבנתי שיש מחלוקת , אשמח לדעת מה יסוד המחלוקת ומהי הלכה למעשה.
תשובה: רשאים להדליק ולברך על נרות שבת גם על נורות “לד” המצויות בימינו הרבה, כיון שמתקיים בכך כבוד ועונג שבת.
מקורות:
אפילו אם הנורה שם היא מנורת ‘פלורסנט’ או ‘לד’, רשאי לברך וכמ”ש הלכות שבת בשבת – קראפ (ח”א פ”ד עמ’ קנג בהערה) שכן הורה למעשה גם הגאון ר’ יוסף שלום אלישיב זצ”ל, שכתב שם המחבר בזה”ל: ואמנם מה שיש לדון הוא בנורת פלורסנט דיש טוענים שאין יוצאין בה דכיון דאין שם אש כלל אלא רק גז מאיר בפנים אפשר דאין יוצאין בזה בנר שבת, ומהגרי”ש אלישיב זצ”ל שמעתי שאף בזה יוצאין יד”ח נר שבת “דעכ”פ תכלית האור יש כאן”, ע”ש. וכ”כ בספר שבות יצחק (בדיני נר שבת פרק ג’) בשם הגריש”א זצ”ל דאפשר לקיים מצות נר שבת גם בנורת פלורוסנט דכיון שהמצוה היא להדליק אור כדי להשתמש בו, אין צריך דוקא אור של אש ויכול לברך “להדליק”, כיון שבלשון בני אדם משתמשים בלשון הדלקה גם על מאור זה, ואף שאור החשמל בא מגנרטור, לא חשיב כאילו חסר שמן כשיעור בעת ההדלקה, דכיון שיש למכונה הכח לייצר הזרם והמכונה עשויה להמשיך להאיר הרי זה כטבעו של עולם ולא הוי כמחוסר מעשה של הוספת שמן כשיעור, ע”כ. וכן הביא משמו בספר אשרי האיש (ח”ב פרק ו סעיף לג). וע”ע להגאון ר’ יצחק מרדכי הכהן רובין שליט”א מח”ס ארחות שבת בקובץ היכלא (ח”ה עמ’ קצה) שדן בנ”ד, והביא דעת הגרי”ש אלישיב שתקנת הדלקת נר שבת לא היתה להדליק בדוקא נר הבוער כאש אלא המצוה להדליק אור [וכלשון הרמב”ם שיהיה נר דלוק] וכל שמדליק דבר שבלשון בני אדם נקרא אור הרי הוא בכלל תקנת הדלקת נר שבת, והיינו שאין המצוה בדוקא להדליק נר שבת אלא “אור לשבת”, ע”כ. ואחר כן כתב להשיב על ראיית המחמירים מאבן טובה כמו שכתבנו לעיל בזה”ל: אין בכלל זה להביא אבנים טובות ומרגליות שמאירות שהן אינם קרויים בלשון בני אדם בכלל “הדלקת אור” והם בכלל “הבאת אור”, וכמו שלא מהני להביא נר דולק מחדר לחדר אלא בעינן להדליק את הנר ה”נ בעינן מעשה הנקרא בפי אינשי “הדלקה” אף שבפועל אין כאן הבערה של אש עיין בכל זה בספר שבות יצחק דיני הדלקת נר שבת, ולפי הנ”ל הורה הגרי”ש אלישיב זצ”ל שבשעת הדחק גדול כשאין לאדם אפשרות להדליק נר שבת וכגון אשה יולדת בבית חולים שאוסרים עליה להדליק נרות שבת או בחדר במלון וכדומה יכול בשעת הצורך להדליק גם נורת פלורסנט ואף לברך על הדלקה זו להדליק נר של שבת, ולפי הנ”ל נראה שהוא הדין והוא הטעם שאפשר לדעתו להדליק נרות שבת בשעת הדחק בנורות לד הנ”ל. וכן מובא בספר נשמת שבת (ח”א סי’ שי אות ב’) שכתב שיש לומר דשפיר יוצא בנר חשמל מצות נ”ש דלא בעינן עשייה אלא העיקר הפועל יוצא דהיינו הנאת אורה, ומצד נוסח הברכה להדליק י”ל דכל שבלשון בני אדם נקרא הוא המדליק שפיר יכול לומר נוסח הזה, ושכן נראה מדברי ש”ע הגר”ז שכ’ בקונטרס אחרון (סק”ג) שיכולין לברך על הדלקת גוי “להדליק”, דאינו מעכב מעשה הדלקה של ישראל ויכולין לברך על הנאת האור גרידא שהוא עיקר המצוה וה”ה בזה, ע”כ. וכן הורה הגאון ר’ משה שטרנבוך שליט”א הוב”ד בקובץ אליבא דהילכתא (גליון מח עמ’ ז’), ומדבריו מבואר בהדיא דה”ה גם במנורת לד. וכן העליתי בספרי תורת הישיבה (מהדו”ב פ”ט אות ו’).
