מקורות ונימוקים:
בשולחן ערוך אורח חיים (הלכות שבת סימן רסג סעי’ י’) כתב: לבעל הלכות גדולות, כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה. ועל פי זה נוהגות קצת נשים שאחר שברכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה, ואין מכבות אותה. וי”א שאם מתנה קודם שהדליקה שאינה מקבלת שבת עד שיאמר החזן ברכו, מועיל. וכתב המ”ב (ס”ק מד) דלפיכך לכתחילה לא תתנה אלא לצורך. ובנד”ד חשיב צורך. ובפרט שמעיקר הדין אין קבלת שבת תלויה בהדלקת הנרות, שהרי מרן כתב ויש חולקים על בה”ג ואומרים שאין קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר, וקי”ל שבכל מקום שהביא מרן י”א וי”א הלכה כי”א בתרא. (וכמ”ש בשד”ח כללי הפוסקים כלל י”ג בשם הכנה”ג והחיד”א, וכן כתב ביד מלאכי בכללי מרן), א”כ לדעת מרן אין צריך לקבל שבת בהדלקת הנרות. אלא שמרן בהלכות חנוכה (סימן תרע”ט סעיף א’) כתב, מדליקין נרות חנוכה ואח”כ מדליקין נרות שבת. ומשמע שחשש לדעת הבה”ג שקבלת שבת תלויה בהדלקת הנרות, דאל”כ היה צריך להדליק קודם נרות שבת, שהרי הם תדירים יותר מנר חנוכה, מכל מקום אין זו ראיה שדעתו כבה”ג, אלא שהכריע לחומרא לחוש לכתחילה לדעת הבה”ג, אבל מעיקר הדין דעת מרן שאין קבלת שבת תלויה בהדלקת הנרות. ועכ”פ לצורך כבנד”ד ודאי דמהני להתנות.
ומכל מקום אם מדלקת בעוד היום גדול, צריכה לקבל שבת, כדי שיהא ניכר שמדליקה לכבוד שבת, וכן מוכח מהשו”ע (סימן רס”ג סעיף ד’) שכתב, לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול, שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת. ואם רוצה להדליק בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד רשאי, כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו הקדמה, ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה, שהוא שעה ורביע קודם הלילה. עד כאן דבריו. משמע מדברי מרן שכשמדליק כשעוד היום גדול, צריך לקבל שבת, כדי שיהא ניכר שמדליק לכבוד שבת.
אלא שיש לדון מאימתי נחשב קרוב לשבת שלא יצטרך לקבל שבת, ונראה שאם מדליק כחצי שעה קודם השקיעה נחשב סמוך לשבת, וכמו שכתב הרשב”ם בפסחים צ”ט ע”ב בריש פרק ערבי פסחים, שסמוך היינו חצי שעה, ע”ש. וכ”כ בשו”ת אור לציון חלק ב’ (הערות פרק יח או’ ט’).
ומ”ש שאם הדליקה וקיבלה שבת יכולה לנסוע עם בעלה, כ”כ בשו”ת אול”צ (שם).
