מקורות ונימוקים:
זיווג ראשון קודם יצירת הוולד – זיווג שני לפי מעשיו של אדם
בגמרא במסכת סוטה דף ב’. איתא, אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, אמר רבה בר בר חנה אמר ר’ יוחנן וקשין לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות.
ושאלה הגמרא והרי אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני? ותרצה הגמרא לא קשיא, הא בזיווג ראשון הא בזיווג שני.
מבואר מדברי הגמרא כי זיווג ראשון נקבע ארבעים יום קודם יצירת הוולד, אולם זיווג שני הינו לפי מעשיו של האדם, ועל כך נאמר קשה לזווגן כקריעת ים סוף.
האם זיווג ראשון אינו נתון לבחירה ואיננו לפי מעשיו של אדם
ויש לתמוה וכי זיווג ראשון גזירה משמים היא ואינו לפי מעשיו של אדם? וכי יעלה על הדעת לומר שאין בחירה לאדם עם מי להתחתן?
כמו כן יש להקשות, שהרי בגמרא במועד קטן דף י”ח: מבואר, שמותר לארס אשה בחול המועד כדי שלא יקדמנו אחר ויקח את זיווגו בכוח התפילה, משמע שאין הזיווג גזירת שמים, אלא נתון לשינויים?
אלא הביאור הוא, שאמנם הקב”ה מייעד לכל איש אשה ולכל אשה איש לפי מזלם, וייעוד זה הינו עוד ארבעים יום קודם יצירת הוולד, כלומר בשעת הפקידה ממש, כבר מכריז הקב”ה מהו יהיה מזלה של טיפה זו אם יהיה חכם או טיפש עשיר או עני.
אכן בלא ספק שביד האדם להפסיד את זיווגו, כפי שאומרת הגמרא במסכת מועד קטן דף י”ח: שיכול האדם לקחת את זיווגו של חבירו אם יתפלל על כך, וכלשון הגמרא “יקדמנו ברחמים”.
כיצד יכול האדם להשפיע על זיווגו הראשון
כך גם כתב הרמב”ם באגרתו לרבי עובדיה הגר, בזה”ל: כל מה שאמרת אתה כי כל מעשה בני האדם אינו בגזירה מלפני הבורא – הוא האמת שאין בו דופי…
וזה שאמר לך רבך: “בתו של פלוני לפלוני וממון פלוני לפלוני – אם גזירה השוה בכל היא, והדברים כפשטן, למה נאמר בתורה: “פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה”, “ואיש אחר יחללנו”? וכי יש בעולם בעל דעה, יסתפק לו דבר זה אחר מה שכתוב בתורה?
אלא זה שאמרו חז”ל “בתו של פלוני לפלוני” – דרך שכר או דרך פורענות הוא זה. שאם עשה זה האיש או זאת האשה מצוה שראוי ליתן שכרה בהן זיווג יפה ומשובח, הקב”ה מזווגן זה לזה. וכן אם ראוי ליפרע מהן בזיווג שתהא בו מלחמה וקטטה תמיד – מזווגן. עד כאן לשון הרמב”ם.
בדברי הרמב”ם נמצא ביאור נפלא, שהבת קול היוצאת ארבעים יום קודם יצירת הוולד, איננה גזירה שפלוני יתחתן עם פלונית, אלא היא נתינת מזל לפלוני שמזלו להינשא עם פלונית אם ינהג כשורה, אולם אם ישנה מעשיו לרעה ינשא לאשה אחרת הרעה עבורו, ואם ישנה וייטיב מעשיו, ינשא לאשה אחרת הטובה ממנה. כי עניין הבת קול היא נתינת סטטוס המזל עבור האדם במצב סתמי, אולם ככל שיפעל בכוח הבחירה שבידו לשנות מעשיו לטובה ישנה את זיווגו לטובה, וככל שישנה את מעשיו לרעה ישנה את זיווגו לרעה. כך גם מבואר בדברי הזוהר הקדוש על פרשת לך לך עמוד צ”א וגם בתחילת עמוד צ”ב.
לאור דברי הרמב”ם – ביאור נפלא מהו זיווג ראשון ומהו זיווג שני
על פי דברי הרמב”ם הנזכרים נוכל לבאר בדברי הגמרא בסוטה ב’. הא בזיווג ראשון הא בזיווג שני, שאין הכוונה לנישואין הראשונים או הנישואין השניים, אלא ביאורו הוא כך: הנישואין הראשונים – הם הנישואים לפי מזלו הסתמי של האדם שניתן לו בעת הפקידה, ללא שפעל לשינוי המזל בכוח מעשיו או בכוח התפילה. הנישואין השניים – הם הנישואין שאינם מכוח מזלו הסתמי, אלא מכוח שינוי מזלו שפעל מכוח תפילתו או מכוח מעשיו הטובים או הרעים.
זהו ביאור דברי הגמרא בסוטה, שזיווג ראשון הוא הוכרז ארבעים יום קודם יצירתו של האדם, בעוד זיווג שני הוא לפי מעשיו של האדם. דהיינו משום שהזיווג הראשון הוא הזיווג מכוח המזל שניתן לאדם כבר מעת היותו טיפה, כפי שמבואר בגמרא בנדה דף ט”ז: “אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו ונוטל טפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא ואומר לפניו רבש”ע טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני”.
אולם הזיווג השני הוא הזיווג שנפעל מכוח שינוי שיצר האדם ממזלו הסתמי, שכפי האמור בדברי הרמב”ם יש בכוח הבחירה שביד האדם לשנות את מזלו, לטוב או למוטב. שינוי זה נפעל בכוח תפילתו של האדם כפי שמבואר בדברי הגמרא במועד קטן דף י”ח:, וכמו כן נפעל מכוח שינוי מעשיו של האדם לטובה או לרעה, כפי שמצאנו בדברי הרמב”ם הנזכרים.
מהו זיווג משורש הנשמה – והאם גם זיווג שני יכול להיות משורש הנשמה
בזוהר הקדוש מבואר שקודם ירידת הנשמה לעולם היא מורכבת משני חצאים, חצי נקבי וחצי זכרי. וכאשר יורדת הנשמה לעולם מתפצלת היא חציה יורדת בזכר וחציה בנקבה. וכאשר נישאים שני הצדדים הנשמה חוזרת לשלמותה בשנית, כך שבעת הקידושין והנישואין מתחברים שורשי הנשמות בחזרה.
עלינו להתבונן הכיצד אם כן יש אפשרות לאדם לשנות את זיווגו, אם בתפילה אם בשינוי המעשים, וכיצד בכלל יש מושג של זיווג ראשון או שני, והרי לכאורה ישנו רק זיווג אחד ויחיד שהוא החצי השני של שורש הנשמה.
על מנת להבין דבר זה, נעיין עוד בדברי הזוהר הקדוש האומר, כי כאשר חצי אחד של הנשמה בוחר להתעלות ולהתחזק רוחנית, והחצי השני איננו בדרגה זו, ממתין הקב”ה לשיפור מעשיו של החצי השני. ואם לאחר הזמן שקצב הקב”ה, עדיין לא שיפר החצי השני את מעשיו. לוקח הקדוש ברוך הוא זוג אחר אשר אצלם העניין הפוך, שהחצי הראשון ירד ברוחניות והחצי השני עלה ואינו תואם לחציו הראשון, ומתאים את שורשי הנשמות של שני הזיווגים שיתאימו להתאחד זה עם זה אף שלא נועדו זה לזה מתחילה, והופך אותם לשורש נשמה תואם.
מעתה יובן שאף כאשר זוכה האדם לזיווג מכוח תפילתו או מכוח שינוי מעשיו לטובה, זיווג זה הוא משורש הנשמה, כי הקב”ה ברחמיו מאחד את הנשמות ויוצר זיווג משורש הנשמה לאור עליית הנשמה בדרגתה הרוחנית.
יש להוסיף, שלאור האמור בדברינו לעיל, אפשר לבאר שזהו פירוש העניין וקשה לזווגן כקריעת ים סוף, שהדברים אמורים על עניין זה של איחוד הנשמות והתאמתם זה לזה, שכיון שהזיווג השני הוא משתנה לפי מעשיהם של בני האדם ולפי שינוי דרגתם הרוחנית, אשר מכוח זה צריך הקב”ה להמציא זיווגים אחרים ולאחר נשמות חדשות זה בזו, זהו גופא הקושי לזווגן כקריעת ים סוף.
כמו כן חשוב לומר שלא תמיד אנו יכולים לדעת אם הזיווג הראשון נעשה לפי שורש הנשמה ופעמים דווקא הזיווג השני הוא הזיווג משורש הנשמה.
כמו כן חשוב לציין שרבי חיים ויטאל תלמידו המובהק של האר”י הקדוש אמר בשמו כבר לפני למעלה מארבע מאות שנה, שהואיל וכיום כולנו גלגולי נשמות, אין שייך המושג זיווגים משורש הנשמה.
כאשר לאור האמור לעיל, יתכן וכוונתו שאין זיווגים משורש הנשמה המקורי, אלא על פי ההתאמה שעושה הקב”ה לאחד נשמות זכר ונקבה, אשר מתאימים את עצמם זה לזה לפי מעשיהם או בכוח התפילה.
